שלום
אני שואל בהקשר של כלים לקצבה כגון ביטוח מנהלים וקרן פנסיה.
ישנה דעה רווחת כי יש לפחית סיכון לפני פרישה על מנת לצמצם פגיעה בקצבה לפני במקרה של ירידות שיהיו.
מצד שני - אני מבין שגם לאחר פרישה הקצבאות עדין במסלולים (שונים) שמשיאים תשואה כך שלטווח ארוך* יש להניח שתהיה תשואה חיובית.
אני כותב טווח ארוך מכיוון שמגיל פרישה , נניח 67 עד גיל 85 שזה בערך תוחלת החייים הצפוייה לגבר יש טווח של 18 שנה.
ואם גם ניקח את השנים שלפני הפרישה (שבמהלכן יש הממליצים להוריד סיכון) זה בכלל מסתכם לתקופה ארוכה.
אם כך מה החשש פה? מדוע מקובל להפחית סיכון אם עדיין ישנו מנגנון כלשהו של תשואה (גם לפני וגם אחרי הפרישה) ועדיין טווח שנים ארוך?
מדוע לא להישאר במסלול עתיר סיכון על מנת להגדיל את הקצבה ככל שחולפות השנים בפרישה (אם פחות משנה לי התנודתיות)
אני שואל בהקשר של כלים לקצבה כגון ביטוח מנהלים וקרן פנסיה.
ישנה דעה רווחת כי יש לפחית סיכון לפני פרישה על מנת לצמצם פגיעה בקצבה לפני במקרה של ירידות שיהיו.
מצד שני - אני מבין שגם לאחר פרישה הקצבאות עדין במסלולים (שונים) שמשיאים תשואה כך שלטווח ארוך* יש להניח שתהיה תשואה חיובית.
אני כותב טווח ארוך מכיוון שמגיל פרישה , נניח 67 עד גיל 85 שזה בערך תוחלת החייים הצפוייה לגבר יש טווח של 18 שנה.
ואם גם ניקח את השנים שלפני הפרישה (שבמהלכן יש הממליצים להוריד סיכון) זה בכלל מסתכם לתקופה ארוכה.
אם כך מה החשש פה? מדוע מקובל להפחית סיכון אם עדיין ישנו מנגנון כלשהו של תשואה (גם לפני וגם אחרי הפרישה) ועדיין טווח שנים ארוך?
מדוע לא להישאר במסלול עתיר סיכון על מנת להגדיל את הקצבה ככל שחולפות השנים בפרישה (אם פחות משנה לי התנודתיות)
, לצערי התעכבתי עם זה הרבה זמן. שים לב כשאתה משווה מקדמים שלאחר פרישה, הקצבה לשארים מובטחת ל10 שנים ולא 60% לבן/בת הזוג כמו המסלול הדיפולטיבי בפנסיה. אין כמעט אנשי מקצוע שממליצים לעזוב את הביטוח מנהלים הזה ויש מצב שבגיל 55 זה כבר לא משתלם.
