ציניות

[אהם]

האם אתם צינים?
אני אישית די מסכים עם המשפטים הראשונים בהגדרה בויקיפדיה, אבל אני מרגיש שגישה שכלתנית קרה וריאליסטית לפעמים מביאה איתה ציניות אחרת, ציניות מרירה כזאת.
אני מרגיש את זה בעצמי, והרבה פעמים כאן ובבלוג בסאבטקסט של הדברים, מין מיאוס בחיים.

לאנשים לצורך העניין "סוציאליסטים" יש לפעמים יותר תשוקה לחיות.

אפשר לא להאמין בטוב ליבו של האחר, ואפשר לנטור טינה לכל האחרים.

אתם מבינים למה אני מתכוון?

 

[Roi]

אתם מבינים למה אני מתכוון?

כן

 

[נולי]

אני לא צינית, לא יותר מהמצוי, אבל אני בהחלט סרקסטית.

 

[Henchman34]

לאנשים לצורך העניין "סוציאליסטים" יש לפעמים יותר תשוקה לחיות.

אני מרגיש שהחיים הרבה יותר נעימים ולא מלחיצים כשאתה לא מנסה לכפות את צורת החשיבה שלך על הכלל ובמקום זה דוגל בחיה ותן לחיות. משאיר הרבה יותר יותר תשוקה לדברים החשובים באמת.

 

[Waler]

אני בעיקר עייף, אבל נראה לי שזה בעיקר כי לא שתיתי קפה כבר 35 שעות.

 

[בת העמק]

ציניות, אירוניה, סרקאזם... די קשה להפריד את ההגדרות האלו.
בכל מקרה, אני הייתי כזאת עד לפני עשרים ומשהו שנים. חשבתי שאני שנונה ומצחיקה וחכמה.
לאט לאט הבנתי שזה מרעיל קודם כל אותי ואחר-כך את זולתי. היום אני חוטפת את החלסטרה כשאני שומעת דיבור כזה (אבל מודה שלפעמים נפלט גם לי).
לרוב אני מתרחקת מאנשים כאלה אבל יש לי בבית ג'וניור שגאה להיות ציני אז רק נותר לי לקוות שיעבור תהליך הכרתי דומה לשלי.
נראה לי שאצלי התהליך התחיל מרגע הפיכתי לאמא. יש כל-כך הרבה תום אצל התינוקות והפעוטות שזה פשוט מדבק

 

[עש לילה]

מויקיפדיה: "בעברית נפוץ הבלבול בין אירוניה (צחוק הגורל), ציניות (חוסר אמון בטוב לבם של אנשים) וסרקזם (דיבור מריר)."

כמו פותח השרשור גם אני חש שאני לוקה בציניות קיצונית, ואני בהחלט מרגיש שזה עושה לי יותר נזק מתועלת, אבל מתקשה לכבות את המחשבות האלו.

 

[אהם]

נראה לי שאצלי התהליך התחיל מרגע הפיכתי לאמא.

מעניין, וגם מטריד שלפעמים הציניות מונעת ממך להביא ילדים לעולם / לעשות דברים אחרים שיכולים לנקות את ה"רעל".

יש למישהו.י עוד חוויות כאלה?

אני חושב שלפעמים לחוות חיים שאתה יכול להיות יותר שלם איתם מנקה את הציניות, למשל כשאני פוגש אנשים שהחיים שלהם מעוררי השראה, או מתנדב בקהילה של אנשים כאלה.

 

[Odysseus]

אני גם לא מאמין באלטרואיזם (לפחות לא במובן הקלאסי), ומאמין שכולם עושים הכל מאינטרסים - גם אם הם לא מודעים לזה. זה לא גורם לי להעריך אלטרואיסטיות או טוב לב פחות, זה פשוט גורם לי לדעת מאיפה הם נובעים, ידיעה שגורמת לי להיות מסוגל ליצור יותר מהם אצל אחרים. האם מעשה טוב שווה פחות אם הבן אדם שעשה אותו עשה את זה בגלל שהוא רצה להרגיש יותר טוב, וכי רצה לספר לחברים שלו על זה (מעמד חברתי וכו')?
אני חושב שהמירור שאתה מדבר עליו מגיע כשהילד שבך שגדל על האגדות היפות והנחמדות פוגש במציאות, ומתאכזב ממנה. גם אני הרגשתי ככה פעם לגבי כל מיני נושאים, אבל החלטתי כבר ממזמן לזנוח את הילד הזה שבי, הוא סתם אגואיסט עיוור וחלש.

יש לי הרבה יותר תשוקה ורגש לחיים שאני מאמין שיש לי כח וחירות בהם, שאני יכול להשפיע עליהם ולשנות בהם דברים, מאשר אם היה בהם "ניצוץ קסום" שאני לא מבין בכל אדם. אתה צודק שאתה יכול לעשות "הכל", אבל לא כדאי להכיר בזה שאתה בן אדם ושלגרום ליותר טוב יגרום לך ולסובבים אותך להרגיש יותר טוב בחיים? (בגלל הפרשת דופמין וכו')
האלטרנטיבה זה לא להיות ב"הרמוניה" עם הרגשות שלך ומי שאתה, ולתת להם לשלוט בך ולהכווין אותך, במקום שתחליט ראציונאלית אתה מה אתה מעוניין להרגיש.

 

[stass]

בצעירותי חשבתי שציניות זה מצחיק.
וכיום, בעיני זאת תכונה אנטי חברתית שפשוט דוחה בני אדם. ומכאן כל אחד לוקח את זה לכיוון של הצורת חיים אותה הוא רוצה לנהל.
לחלק זה מתאים, לחלק לא. אני בקבוצה של הלא.

 

[ברננקי]

כן, אני מאוד ציני. אומרים שהאדם טוב מטבעו - לא מסכים. אני באמת חושב שהעולם הזה רע אבל התמזל מזלי להיוולד למשפחה טובה במדינה (יחסית) טובה, ככה שאישית אין לי (הרבה) תלונות