חנה, היא מורה לחשבון בכיתה ה'. יש לה דירת 2.5 חדרים שירשה מאמה והיא מעוניינת לסגור את המרפסת כדי שתוכל לשמש אותה כחדר עבודה.
היא שלחה מכתב לעיריית תל אביב וממתינה לתשובה.
אחרי חצי שנה, היא מדברת עם בת דודה שלה ומתלוננת על הסחבת.
בת דודתה של חנה, עובדת במחלקת המנויים של הבימה והיא זוכרת שהשכנה שלה מקומה למטה מכירה את הנהג של ראש העיר.
מכיוון שבת הדודה של חנה אוהבת אותה מאוד, היא פונה לשכנה ומספרת לה על המקרה, בשאלה אם אפשר לדבר עם מישהו שיחתום על האישור.
השכנה, רחמיה נכרמים על חנה והיא מבטיחה שתשאל.
בבוקר למחרת היא מתקשרת לאחיה, הנהג של ראש העיר שמבטיח שיברר.
מסתבר שהבן של מפקח אגף הבינוי בעיריה לומד בכיתה אצל חנה ומתקשה קצת במטלות.
המפקח חותם על אישור סגירת המרפסת המיוחלת, בת דודה של חנה שולחת כאות תודה על העזרה לאח של השכנה שלה זוג כרטיסים להצגה החדשה בתא צדדי,
האח של השכנה שולח אותה לחופש השנתי של עובדי העיריה, כי משעמם לו ללכת שוב פעם לאילת, חנה נשארת עם כמה מהתלמידים שלה שעה~שתיים בשבוע אחרי שעות הלימודים, כדי שציון הממוצע הבית ספרי יעלה.
בסוף השנה, חנה מקבלת מענק מהמנהלת על השקעתה בתלמידיה ושיפור הממוצע הבית ספרי.
ככה היא יכולה לרהט סופסוף את חדר העבודה החדש שהקימה בביתה, אחרי שקיבלה את האישור המיוחל לסגור את המרפסת.
@איש(3718)
אני לא מסכים עם ההקבלה שבין שוחד לבין מתנה סימלית כהוקרה. (אגב, בדוגמאות שציינתי למעלה: רופאת משפחה/פגיה/פסיכולוג, המתנה היא בתום השירות והיחסים, וכמובן שאתה לא מחויב גם).
לגבי איך ארגיש - אז כן, ככה זה בעולם, וככה זה בחיים. אם אין לי אמצעים לפרגן לאחר כלל ובגלל זה אזכה לשירות נחות מהאחר שכן חילק 'מתנה', ארגיש רע מאוד. המסקנה שלי מכך היא שמומלץ להגיע למצב כלכלי בו גם אני מסוגל להשתתף במתנה שעולה 10 שקלים ולא להיות חריג כי הרבה פעמים מי שעני מאוד נדפק. לא הוגן ועצוב אבל סה לה וי.
נגיע בדיוק למקום בו אנו נמצאים כיום. תרבות בה מי שנתפס כנחות כלכלית/מעמדית/חברתית/גזעית/שכלית/מינית/חיצונית/דתית וכו' וכו', נדפק על עצם היותו כזה ונרמס ברגל גסה ע"י ההמון הבהמי.לאן נגיע אם כולנו נגיד אוקי לכל דבר?
אתה מוזמן לנסות לשנות את העולם, שיהיה לך בהצלחה עם זה.
נגיע בדיוק למקום בו אנו נמצאים כיום. תרבות בה מי שנתפס כנחות כלכלית/מעמדית/חברתית/גזעית/שכלית/מינית/חיצונית/דתית וכו' וכו', נדפק על עצם היותו כזה ונרמס ברגל גסה ע"י ההמון הבהמי.
אתה מוזמן לנסות לשנות את העולם, שיהיה לך בהצלחה עם זה.
כל הדיון כאן על "תמורה" למי שנותן מתנה מעט מנותק מהמציאות.
בפועל, מדובר בסכום פעוט שאוספים מכולם וגם אם יהיו סרבן או שניים, ספק אם המורה תדע על כך.
אגב, להורים יש מספיק דרכים להתחנף למורה לטובת הילד שלהם בלי מתנות וכספים, והם אכן עושים זאת.
המצב הנכון הוא שמורה תקבל מתנה מכולם. לא מדובר במתנות יקרות, אלא בלהביע הוקרה. גם מילה טובה תעשה את העבודה. הפחד משוחד לא צריך להביא אותנו לקצה השני של כפיות טובה.גם מורה או רופא הם מעין "שופטים" שמחליטים לאיזה תלמיד או חולה להקצות את זמנם המוגבל, או איזה ציוני מגן לתת לבגרות.
על הגב של הילד שלי?!מישהו צריך לעשות את זה לא?
אז סטינו לגמרי מהשאלה שלשמה נפתח הת'רד... אבל ניחא.
אני חושבת שהגישה הזו שאין לתת מתנות לנותני שירות מהותיים בחיים שלנו היא מאוד שגויה. בסך הכל מדובר במתנות זולות בדרך כלל שרוב האוכלוסיה יכולה לעמוד בתשלום עליהן בלי למצמץ. מה גם שאנשים גרים באזורים מסויימים בהם לרוב יש רמת הכנסה דומה בקרב משפחות, ולכן סביר להניח שההורים של יתר הילדים בגן/כיתה יתנו מתנות בסדר גודל דומה. נראה לי המון דרמה סביב הוצאה של גג כמה מאות שקלים ש"ח לכל המורות והגננות ביחד אצל תא משפחתי.
נו? אז מה הבעיה?אגב, עד כמה שזכור לי אסור לעובדי מדינה לקבל מתנות.
רק רציתי להדגיש חלק מהמשפטלא ראיתי שילדיי קיבלו יחס גרוע ...
הוצאת כסף לשם הכרת תודה. זה הכל. כשכסף במקרה הזה = כמה עשרות שקלים במקסימוםלא הוצאת כסף לצורך קבלת יחס מועדף אם הבנתי נכון את הרציונל.
⌄
⌄
⌄
אכן יש לנו הרבה מה ללמוד מהדור הקודם. ואולם, במקרה הספציפי הזה אני לא מסכים איתך.שנות 50-60, סוף שנה נתנו למורים/מורות זר פרחים, שרנו שיר תודה וביקשנו מהם לכתוב משהו בספר זיכרונות.