אני הגעתי לצמצום ולחיים בפשטות מתוך קריאה בעיקר בבלוג של
Becoming Minimalist.
מכל המינימליסטיים שקראתי, הרגשתי שהוא אחד השפויים, שמנסה בעצמו לעשות את זה בצורה הדרגתית ולא לאבד בדרך את הדברים החשובים.
לא יודעת אם התחושה הטובה נשמרת כשהצמצום נמשך לאורך זמן
אצלי זה לא בדיוק הסיבה שאת הגעת לזה, אבל אולי בכל זאת החוויה שלי תהיה רלוונטי גם אליך.
משנתיים של חיים כאלה, בשבילי התחושה הטובה לא נשארת קבועה לאורך זמן. כדרכן של כל התחושות (כמו מזג האוויר..) היא מתחלפת, באה והולכת.
ה- היי, מפנה את מקומו לתחושות אחרות, ובכל זאת שמתי לב ל- 3 דברים:
1. ברקע נשארת קבועה תחושת של יותר שלווה, ושפע כמו ש@האופטימית דיברה עליו, מה שלא היה לפני כן.
2.כשהצורך לצרוך כל הזמן דעך, נעלם איתו גם הסיפוק שבא מצריכה, מהתחדשות שבקנייה. ולאט לאט היה צורך להנות מדברים אחרים.
אצלי זה התחלף להנאה מיצירה ומלימוד - ומסתבר לי בדיעבד שאלו הרבה יותר מהנות ומספקות מאשר ההנאה שהיתה עם הצריכה.
3. הצמצום מפנה הרבה מתשומת הלב ופתאום כל מה שכבר ישנו (חפצים, כישורים, קשרים) מקבל יותר דגש, נהנים ממנו יותר. מפיקים יותר ממה שכבר יש.
גם מופתעים שאפשר להפיק יותר ממה שיש, וגם מרוצים יותר שהצלחנו.