משתמש מחוק
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 25/1/15
- הודעות
- 204
- דירוג
- 633
דינמיקה חברתית היא דבר מרתק בעיני.
מכלול ההחלטות וההתנהגויות הקטנות של כל פרט ופרט המביאים בסופו של דבר לתוצאה שאיש לא התכוון אליה ויכול היה לצפות אותה מראש, ובמיוחד הפער בין הנ"ל מהלך עלי קסם (ולפעמים אימים). אייזיק אסימוב עשה מזה קריירה (ספרי המוסד למי שמכיר). היום, חוויתי (לא לראשונה) סיטואציה שמעוררת בי פליאה כל פעם מחדש:
בחדר מלא בכ- 20 איש מתקיימת פעילות קבוצתית, שאיש מהמשתתפים בה אינו מעוניין להיות בה ולו במקצת.
ובמה דברים אמורים?
במשרד בו אני עובד, יש בחגים (כך מסתבר) נוהג מושרש של הרמת כוסית, עוגות, שבחים לצוות וכו', דברים שבד"כ מעוררים בי אי נוחות. זה ניחא, מדובר על 20 דק' בערך ויש גם כיבוד (והאמת היא שהאנשים באופן אישי סבבה לגמרי, כולל כמה חברים טובים ממש).
הבעיה היא שמיד לאחר מכן ישנה הרצאה מקצועית לכל המשרד, שמועברת כל פעם ע"י מישהו מהבוסים או מהוותיקים.
מתצפית על ההרצאה הזו, כמשתתף בה בעל כורחו וכמתבונן בנוכחים, הגעתי למסקנה שאין נפש חיה אחת בחדר שמעוניינת להשתתף בה, כולל המרצה. אפילו הבוס הגדול (זה שמנהל את טקס הברכות לחג) ניצל את מעמדו וחתך בערך באמצע, תוך שעד לאותו שלב היתה לו את הישיבה הזקופה-בכוח הזו שבשילוב עם מבט מזוגג בעיניים משדרת "תראו אותי, אני לא נרדם".
המרצה התנצלה שוב ושוב ש"רק עוד נושא אחד ומסיימים", "לא אלאה אתכם בכל הפרטים, נעבור על זה זריז" וכדומה.
המשתתפים נחלקו לכמה סוגים:
1. רוב המשתתפים בוהים קדימה ומנסים לא להירדם. מידי פעם יוצאים לשירותים לשטוף פנים וחוזרים פנימה.
2. עוד כמה (אני ביניהם) מריצים במושבים האחוריים דאחקות בהתכתבויות בטלפונים בסגנון של "עכשיו אני מבין את הטייס הגרמני, הוא בדיוק יצא מהרצאה על שעבודים ומשכונות", מנסים לא להיקרע מצחוק, לא תמיד לגמרי מצליחים.
3. חכמולוג חסר טאקט אחד שחייב להזכיר למרצה, למשל, ש"אם מתערבים בניסוחי השעבוד הסטנדרטיים של הבנק זה עלול לפגוע בטענה עתידית לפיה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד". מסוג האנשים שבבי"ס היה מבקש עוד שיעורי בית (גם הוא לא רצה להיות שם, אבל אם כבר אז כבר).
4. חכמולוג שני שפועל באופן דומה לראשון, רק שהוא יהיר ותחרותי שמנסה להראות שהוא חכם (וגם הוא עבר לבהייה מזוגגת בשאר הזמן).
כשהסיוט נגמר אחרי שעתיים אנשים פשוט ברחו מהחדר, זו שהרצתה חצי התנצלה על האורך וחצי אמרה שאלו בכ"ז נושאים חשובים, הבוס הגדול כבר מזמן לא היה שם, ואף לא אדם אחד ידע משהו שלא ידע קודם (ולא מפאת שליטה יתרה בחומר דווקא). לכן אני חוזר על מסקנתי: אף לא אחד מהנוכחים רצה שהפעילות תתקיים, ובכ"ז היא התקיימה ואפילו לאורך זמן.
אני מניח שאפשר לקחת את זה כשאלת מחקר במדעי ההתנהגות, אבל יש לי הרגשה שאלו אנומליות המתרחשות רק בעבודה.
ואצלכם?
שתפו את כל הכיתה ואולי תזכו בזוג כרטיסים להרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה על שיבוב הפחת.
מכלול ההחלטות וההתנהגויות הקטנות של כל פרט ופרט המביאים בסופו של דבר לתוצאה שאיש לא התכוון אליה ויכול היה לצפות אותה מראש, ובמיוחד הפער בין הנ"ל מהלך עלי קסם (ולפעמים אימים). אייזיק אסימוב עשה מזה קריירה (ספרי המוסד למי שמכיר). היום, חוויתי (לא לראשונה) סיטואציה שמעוררת בי פליאה כל פעם מחדש:
בחדר מלא בכ- 20 איש מתקיימת פעילות קבוצתית, שאיש מהמשתתפים בה אינו מעוניין להיות בה ולו במקצת.
ובמה דברים אמורים?
במשרד בו אני עובד, יש בחגים (כך מסתבר) נוהג מושרש של הרמת כוסית, עוגות, שבחים לצוות וכו', דברים שבד"כ מעוררים בי אי נוחות. זה ניחא, מדובר על 20 דק' בערך ויש גם כיבוד (והאמת היא שהאנשים באופן אישי סבבה לגמרי, כולל כמה חברים טובים ממש).
הבעיה היא שמיד לאחר מכן ישנה הרצאה מקצועית לכל המשרד, שמועברת כל פעם ע"י מישהו מהבוסים או מהוותיקים.
מתצפית על ההרצאה הזו, כמשתתף בה בעל כורחו וכמתבונן בנוכחים, הגעתי למסקנה שאין נפש חיה אחת בחדר שמעוניינת להשתתף בה, כולל המרצה. אפילו הבוס הגדול (זה שמנהל את טקס הברכות לחג) ניצל את מעמדו וחתך בערך באמצע, תוך שעד לאותו שלב היתה לו את הישיבה הזקופה-בכוח הזו שבשילוב עם מבט מזוגג בעיניים משדרת "תראו אותי, אני לא נרדם".
המרצה התנצלה שוב ושוב ש"רק עוד נושא אחד ומסיימים", "לא אלאה אתכם בכל הפרטים, נעבור על זה זריז" וכדומה.
המשתתפים נחלקו לכמה סוגים:
1. רוב המשתתפים בוהים קדימה ומנסים לא להירדם. מידי פעם יוצאים לשירותים לשטוף פנים וחוזרים פנימה.
2. עוד כמה (אני ביניהם) מריצים במושבים האחוריים דאחקות בהתכתבויות בטלפונים בסגנון של "עכשיו אני מבין את הטייס הגרמני, הוא בדיוק יצא מהרצאה על שעבודים ומשכונות", מנסים לא להיקרע מצחוק, לא תמיד לגמרי מצליחים.
3. חכמולוג חסר טאקט אחד שחייב להזכיר למרצה, למשל, ש"אם מתערבים בניסוחי השעבוד הסטנדרטיים של הבנק זה עלול לפגוע בטענה עתידית לפיה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד". מסוג האנשים שבבי"ס היה מבקש עוד שיעורי בית (גם הוא לא רצה להיות שם, אבל אם כבר אז כבר).
4. חכמולוג שני שפועל באופן דומה לראשון, רק שהוא יהיר ותחרותי שמנסה להראות שהוא חכם (וגם הוא עבר לבהייה מזוגגת בשאר הזמן).
כשהסיוט נגמר אחרי שעתיים אנשים פשוט ברחו מהחדר, זו שהרצתה חצי התנצלה על האורך וחצי אמרה שאלו בכ"ז נושאים חשובים, הבוס הגדול כבר מזמן לא היה שם, ואף לא אדם אחד ידע משהו שלא ידע קודם (ולא מפאת שליטה יתרה בחומר דווקא). לכן אני חוזר על מסקנתי: אף לא אחד מהנוכחים רצה שהפעילות תתקיים, ובכ"ז היא התקיימה ואפילו לאורך זמן.
אני מניח שאפשר לקחת את זה כשאלת מחקר במדעי ההתנהגות, אבל יש לי הרגשה שאלו אנומליות המתרחשות רק בעבודה.
ואצלכם?
שתפו את כל הכיתה ואולי תזכו בזוג כרטיסים להרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה על שיבוב הפחת.
נערך לאחרונה ב:
אם יש משהו שאני לא אוהבת זה אילוץ להשתתף בדינמיקה קבוצתית, שמנהלים אותם אי אלה אנשים שלא בדיוק יש להם הכשרה של פסיכולוג קליני עם יכולת של תרפיה על אנשים; למעשה יוצאים משם עם ראש נפוח ורצון להתנער מזה מה שיותר מהר.
