תגובה אחרונה ע"י vanilla

בגלל שיש לי ניסיון עבר מוצלח יותר עם טיפול אני לא כל כך מסכימה עם זה... אם הגעתי אליה אני עשיתי את השיקולים הכלכליים שלי ואזרתי את הנכונות להגיע, זה לא עניינה איך אני משלמת לה. אם היה לי כל כך קל לא הייתי צריכה ללכת אליה מלכתחילה.

לגמרי. עד שהגיע מבחינתי הזמן למצוא את "הדבר" שאני הולכת לעשות בחיים לא הייתה לי את הבעיה הזאת וכל דבר שהתחלתי סיימתי. עכשיו אני שמה משקל כל כך גדול על כל דבר שזה משתק, אז אני לגמרי מסכימה איתך שזה סופר חשוב להתמיד במה שאני עושה. וגם להפסיק לחשוב כל כך הרבה על הכל... בחודשים האחרונים החלטתי שאני...

טוב אז עברה איזה חצי שנה מאז שכתבתי... הייתי די משותקת מהרבה בחינות בזמן הזה. מאז שכתבתי מצאתי עבודה בעיצוב אבל עזבתי אותה אחרי חודש מכל מיני סיבות. מאז ניסיתי לעבוד במלצרות וברחתי גם משם אחרי חודש. המשמרות היו עד אמצע הלילה והייתי היחידה פחות או יותר מעל גיל 17 שם וסבלתי מכל רגע. לא הגשתי...

התואר בפסיכולוגיה לא נותן לי כלום, הוא רק שם לי מקלות בגלגלים. אני עושה אותו מהסיבות הלא נכונות של ריצוי הורים וכו'. אני מנסה למצוא בעצמי את האומץ לפרוש ומאוד קשה לי. יודעת שזה נשמע מטופש אבל זה מחסום שלא קל להתגבר עליו... במיוחד כשהציפייה של ההורים מגיעה מרצון שאני "אתקן" את הטעויות שהם עשו...

לא בטוח שריאלית. המטרה היא לקנות דירה, יכול להיות שבתקציב שלי זו תהיה דירה להשקעה. אני רוצה לקנות דירה בשלב יחסית מוקדם בחיים, אני מנסה ללמוד כאן מהניסיון של ההורים שלי שבגילאים האלה יכלו להרשות לעצמם כלכלית לקנות דירה אבל לא עשו את זה, ועד היום לא הצליחו לקנות דירה. ובזמן שהשכירויות עולות כל...

הבנתי אותך. האמת שלגבי מספר הילדים אני לא יודעת להגיד מראש, אני מרגישה שזה משהו שיבוא תוך כדי. אם אני אביא ילד אחד ואראה שאין לי רצון להביא עוד אחד, ואני מתקשה כלכלית להחזיק גם את האחד שיש לי, סיכוי טוב שלא אביא יותר מילד אחד. דווקא מהבחינה הזאת יותר קל לי להגיד "מה שיהיה יהיה", כאילו לזרום עם...

גם בעיניי, קשה לי עם המציאות הזאת שהגענו אליה שצריך לעבוד כל כך קשה כדי להגיע למצב כל כך בסיסי ופשוט, שבו בנאדם מגדל את הילדים שלו בעצמו...

מעניין. תראה, אולי הדעה שלי לא פופולרית אבל המשפחה חשובה לי יותר מהקריירה אז אין לי בעיה לעשות את ההקרבה הזאת (לפחות בתיאוריה). אני לא חושבת שהפתרון הוא הגיוני בהנחה שמה שאני רוצה בחיים זה להיות אמא... זה הכל עניין של מה אתה רוצה ואיך מגיעים לשם, לא? אם אני מונעת מעצמי את מה שאני רוצה מה בעצם...

אני מעריכה את הפרספקטיבה הזאת ואולי זה בגלל הגיל שלי, אני לא רוצה לוותר על החלום הזה למרות העניין הפיננסי, אני אתבאס אם העניין הפיננסי יהיה מה שימנע מהדבר הזה להתגשם... את צודקת שזה לא בשביל כולם, אבל אני רואה נשים עם ילדים קטנים שעובדות 9-5 כדי לשלם את המשכנתא, וחוזרות הביתה בלי כוחות וסבלנות...

למרבה האירוניה לא מעניין אותי לעסוק בטיפול בכלל, מה גם צריך תואר שני שקשה להתקבל אליו כדי לעסוק בטיפול וגם בזה אני לא מעוניינת...

אם היית מדבר איתי לפני 7 שנים נניח הייתי אומרת אותו דבר בדיוק... לפעמים זה מתסכל אותי להסתכל על עצמי מהצד, כי אני עושה דברים שתמיד אמרתי שלא אעשה. יש לי פנטזיה לרדת לחצי משרה כשאהיה אמא לילדים צעירים (הפנטזיה האמיתית היא לא לעבוד בכלל אבל אני מנסה להיות ריאלית) ואני יודעת שאני צריכה לחסוך הרבה...

תודה עידו ❤ אתה צודק, אין לי מה להגיד. שמחה שהוקל לך. אני הרבה פעמים בגישה של לעשות דברים בכוח וזה לא כזה דבר טוב. קשה לי עם אי וודאות... אני גם לא בטוחה שיש החלטה שאגיע אליה בלב שלם, אבל אולי אני פשוט שקועה במחשבות של עצמי כרגע ולא מצליחה לראות את זה..

היי לכולם! אני כותבת בסוג של צומת דרכים. אז התחלתי תואר, מסיימת עכשיו סמסטר א' שנה א' (פסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה). הבנתי שסוציולוגיה זה לא בשבילי, אז מתכננת לעבור לפסיכולוגיה חד חוגי. אני כבר חצי שנה לא עובדת, ולא הצלחתי עדיין להשלים תיק עבודות בעיצוב. אני מרגישה תקועה. לימוד עצמי זה לא...

*קיים גם באוניברסיטת תל אביב

אין לכם קבוצת וואטסאפ של הסטודנטים בתואר? איפה שאני לומדת אנשים שולחים סיכומים בקבוצות ויש כל מיני קבצי דרייב שרצים שלא דורשים לבקש מחבר או מאף אחד... גם כחלק מהעניין של המילואימניקים הגדירו ממש בכל קורס מישהו שאחראי לסכם ולשלוח לשאר הכיתה, אולי גם אצלכם יש את זה וזה התפספס... לגבי המבחנים אני...