הנושא עלה עקב פוסט של "הסולידית" בשם "למה לא 100% מניות?".
אני מאד אהבתי את הפוסט, אבל אחד הטיעונים שהעלתה הסולידית היא נימוק הפאניקה. סיכום מאד קצר של הנימוק הוא זה: המשקיע הפחדן נכנס לפאניקה כשהשוק יורד, ואז מוכר ובכך מפסיד (או לא מרוויח). כמו שהסולידית כתבה: "החלטות הגרועות הללו יש מחיר: אין זה מקרה שהתשואה בפועל שרושם המשקיע הטיפוסי היא רק שבריר מהתשואה הכוללת שהניב שוק המניות לאורך השנים."
פה לכאורה יש סתירה: אם אין יכולת לחזות או לתזמן את השוק, אז עם כל הכבוד למשקיע החרד שסובל מפאניקה: גם לו אין יכולת לחזות את השוק. אם הייתה לו יכולת כזאת, כל מה שצריך לעשות זה הפוך מזה: לקנות לאחר ירידות גדולות, ולמכור לאחר עליות, וכך ל"הכות את השוק". וזה, ברור לכולם לא אפשרי.
הטענה הקלאסית שאנשים (ולפעמים גם כלכלנים) אומרים: עובדה. אמפירית הסטורית זה קרה. מי שיצא מהשוק אחרי ירידות הרוויח משמעותית פחות, ולא רק בגלל החלק היחסי של הזמן בו הוא לא היה בשוק.
ההסבר ל"פרדוקס" הזה הוא טריק ידוע בתהליכים אקראיים. אסביר אותו ללא נוסחאות. רק אינטואיציה. דמיינו שיש תהליך אקראי של תנועת בראון עם דריפט. יש לה סטיית תקן ותוחלת (חיובית). זה אומר שלאחר הרבה זמן, יש בעצם התפלגות לאיך נראית התשואה הכוללת. היא יכולה ליהיות נמוכה או גבוהה מתוחלת התהליך האקראי. עכשיו, ניקח ראליזציה אחת של התהליך. ברור שתחת הראליזציה הזאת, ונניח שבמקרה התשואה שאנו רואים זהה (או קרובה מאד) לתוחלת. אם נערוך סימולציה הסטורית, נראה שאחרי ירידות שווה לקנות, ואחרי עליות שווה למכור. אם נבצע את ה"אלגוריתם" הזה, נרוויח יותר. אבל: זאת כי יש לנו ידע עתידי שאומר לנו שבסיום התהליך התשואה ידועה. אבל האלגוריתם הזה יעבוד (יעבוד מבחינה זאת, שהוא יעלה את הרווח) רק על ההסטוריה. בתנועת בראון אין לנו ידע על העתיד, ולכן הפעלתו תעזור רק אם התשואה הכוללת תהיה גבוהה (או שווה) לתוחלת. הפעלתו כמובן תזיק, אם התשואה תהיה נמוכה מהתוחלת. זה, לצערינו אין יכולת לחזות.
חזרה לשוק ההון: שוק ההון הוא למעשה סוג של תהליך בראון (גאומטרי, אבל נעזוב את זה). אבל איך יודעים מה התוחלת שלו? מסתכלים על עשרות השנים האחרונות. הפלא ופלא: יש לנו תהליך בראון שהתוחלת שלו שווה בדיוק לתשואה. ולכן, תמיד כשנסתכל אחורה, האלגוריתם הפלאי שלנו יעזור. אבל זה נובע מהנחות שגויות: המדידה של התוחלת נעשתה בדיעבד ולכן קיבלנו שהתשואה שווה בדיוק לתוחלת.
אני מקווה שזה ברור, ואם לא: אנסה להסביר שוב...
בכל מקרה, ולסיכום: לפי תאוריית השוק היעיל, המשקיע בפאניקה לא באמת מפסיד יותר. הוא מפסיד כמו כל אדם שלא נמצא חלק מהזמן בשוק.
אני מאד אהבתי את הפוסט, אבל אחד הטיעונים שהעלתה הסולידית היא נימוק הפאניקה. סיכום מאד קצר של הנימוק הוא זה: המשקיע הפחדן נכנס לפאניקה כשהשוק יורד, ואז מוכר ובכך מפסיד (או לא מרוויח). כמו שהסולידית כתבה: "החלטות הגרועות הללו יש מחיר: אין זה מקרה שהתשואה בפועל שרושם המשקיע הטיפוסי היא רק שבריר מהתשואה הכוללת שהניב שוק המניות לאורך השנים."
פה לכאורה יש סתירה: אם אין יכולת לחזות או לתזמן את השוק, אז עם כל הכבוד למשקיע החרד שסובל מפאניקה: גם לו אין יכולת לחזות את השוק. אם הייתה לו יכולת כזאת, כל מה שצריך לעשות זה הפוך מזה: לקנות לאחר ירידות גדולות, ולמכור לאחר עליות, וכך ל"הכות את השוק". וזה, ברור לכולם לא אפשרי.
הטענה הקלאסית שאנשים (ולפעמים גם כלכלנים) אומרים: עובדה. אמפירית הסטורית זה קרה. מי שיצא מהשוק אחרי ירידות הרוויח משמעותית פחות, ולא רק בגלל החלק היחסי של הזמן בו הוא לא היה בשוק.
ההסבר ל"פרדוקס" הזה הוא טריק ידוע בתהליכים אקראיים. אסביר אותו ללא נוסחאות. רק אינטואיציה. דמיינו שיש תהליך אקראי של תנועת בראון עם דריפט. יש לה סטיית תקן ותוחלת (חיובית). זה אומר שלאחר הרבה זמן, יש בעצם התפלגות לאיך נראית התשואה הכוללת. היא יכולה ליהיות נמוכה או גבוהה מתוחלת התהליך האקראי. עכשיו, ניקח ראליזציה אחת של התהליך. ברור שתחת הראליזציה הזאת, ונניח שבמקרה התשואה שאנו רואים זהה (או קרובה מאד) לתוחלת. אם נערוך סימולציה הסטורית, נראה שאחרי ירידות שווה לקנות, ואחרי עליות שווה למכור. אם נבצע את ה"אלגוריתם" הזה, נרוויח יותר. אבל: זאת כי יש לנו ידע עתידי שאומר לנו שבסיום התהליך התשואה ידועה. אבל האלגוריתם הזה יעבוד (יעבוד מבחינה זאת, שהוא יעלה את הרווח) רק על ההסטוריה. בתנועת בראון אין לנו ידע על העתיד, ולכן הפעלתו תעזור רק אם התשואה הכוללת תהיה גבוהה (או שווה) לתוחלת. הפעלתו כמובן תזיק, אם התשואה תהיה נמוכה מהתוחלת. זה, לצערינו אין יכולת לחזות.
חזרה לשוק ההון: שוק ההון הוא למעשה סוג של תהליך בראון (גאומטרי, אבל נעזוב את זה). אבל איך יודעים מה התוחלת שלו? מסתכלים על עשרות השנים האחרונות. הפלא ופלא: יש לנו תהליך בראון שהתוחלת שלו שווה בדיוק לתשואה. ולכן, תמיד כשנסתכל אחורה, האלגוריתם הפלאי שלנו יעזור. אבל זה נובע מהנחות שגויות: המדידה של התוחלת נעשתה בדיעבד ולכן קיבלנו שהתשואה שווה בדיוק לתוחלת.
אני מקווה שזה ברור, ואם לא: אנסה להסביר שוב...
בכל מקרה, ולסיכום: לפי תאוריית השוק היעיל, המשקיע בפאניקה לא באמת מפסיד יותר. הוא מפסיד כמו כל אדם שלא נמצא חלק מהזמן בשוק.
