סול
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/5/17
- הודעות
- 833
- דירוג
- 1,281
כבר חצי שנה עברה מאז שאמא שלי יצאה לפנסיה מוקדמת בחסות הקורונה וקיבלה עבור כך חצי מליון שקלים (היא עבדה שם 26 שנים.)
אימי כמו רבים בני דורה, נכוותה בשנות ה80 ולכן לא השקיעה כלום לאורך השנים וחבל (כן קנתה לעצמה בית, ותמיד הסתדרה, אז מזל גדול).
כשיצאה לפנסיה וקיבלה את סכום כסף גדול -תכננה להשקיע אותו ו"לקנות בית", אך דברים השתנו.
החיסון של הקורונה שקיבלה לא עשה לה טוב בלשון המעטה, ודרדר את המצב הרפואי והנפשי שלה. היא לא התאוששה לגמרי מאז, ומאדם שתכנן לצאת לפנסיה ולהנות מפרי עמלה היא למעשה עסוקה בלהחזיק את עצמה נפשית ולא ליפול. על השקעות לא היה בכלל על מה לדבר איתה.
יש לה 800,000 בעובר ושב ועוד כ200,000 בקרן ההשתלמות באג"חים שבחרה העבודה שלה ושהיא מעולם לא טרחה לבדוק.
אני לא רואה אותה מחפשת שום בית במצב הקיים, וגם לי אין את הפניות (או את האומץ, אם לומר באמת) לעשות את זה.
בשיחתנו האחרונה אמרה לי - " "סול" - אני הולכת איתך. תמצא בית ואני אחתום".
הבעיה שיותר מדי דברים מפחידים אותה ואותי - היא לא בדיוק תרצה לקחת משכנתא גדולה (ואני גם לא חושב שיתנו לה בגילה), ואני לא בדיוק שש למצוא לה דירה באזורים רחוקים או בעיתיים שנכנסים לתקציב הזה ללא משכנתא. היא לא בנויה לזה. אני גם לא פנוי לנבור ולחפש לה מציאה בארץ הזאת.
בתסריט האופטימלי היינו מוצאים לה איזו זכות לדירה חדשה על הנייר, אבל אף אחד במשפחה שלנו לא עשה את זה ותמיד יש את התחקירים האלה בעובדה. אבל במשפחה היותר רחוקה עשו את זה ויצא להם טוב, אז אולי זה כן כיוון אפשרי, רק שאין לי מושג מאיפה להתחיל.
אימי איננה הטיפוס ש"איננה משקיעה וטוב לה עם זה וסבבה". היא כן מסתכלת לאחור ולא שלמה עם הבחירות שלה, וזאת הסיבה שאני כן חושב שיש מקום להיחלץ לעזרתה ולמנוע ממנה צער דומה בעתיד.
אישית אני חושב שהכי נכון יהיה להציע לה תיק דפנסיבי סולידי שמתאים לגילה, כזה שימנע ממנה התעסקות עם שוכרים או עם כסף, ושפשוט תהנה מהחיים (אפילו שהיא רוצה "בית", לדעתי זאת התעסקות מיותרת). רציתי לבקש את דעת הפורום עליו.
כאמור היא בת 62, חיה בדירה משל עצמה, מאד סולידית באופי ובהוצאות, ללא זיקה להשקעות בכלל. הכסף הזה צריך לקיים אותה, אבל אני מעריך את ההוצאות החודשיות שלה בכ- 1500- 1000 שקלים. יש לה דירה ברשותה והיא קונה רק אוכל ואולי משתתפת טיפה עם הקופת חולים אבל באמת שזה לא נראה לי סכום גדול.
צריך לקחת בחשבון מצב רפואי שעלול להידרדר כמובן.
חשבתי לבנות לה תיק כזה (כמובן בשיתוף פעולה איתה, והסבר לכל שאלה, ואני באמת אהיה רגיש כאן)
1,000,000 שקלים -
את 200,000 בקרן ההשתלמות אעביר לIRA ואקנה קרן עולמית שקלית.
אפתח לה חשבון ממוסה ואקנה
עוד K50 את אותה קרן עולמית שקלית (סכ"ה 25% מניות, וחלק קטן בהרבה אם מחשיבים את הדירה שברשותה)
200,000 אג"ח צמוד מדד (הגנה מאינפלציה)
200,000 אג"ח לא צמוד מדד (הגנה מדיפלציה)
300,000 פק"מ
50,000 ישארו בעובר ושווא לטיולים שאנסה לשכנע אותה לעשות, ולצמצום התעסקות עם הפק"מ בהתחלה
מה דעתכם על תיק שכזה לאישה בגילה? האם הוא הגנתי מדי? האם הוא תקיף מדי? האם כדאי להעביר עוד 100 למניות?
המטרה כאן היא לא למקסם את הכסף אלא למזער נזקים.
אימי כמו רבים בני דורה, נכוותה בשנות ה80 ולכן לא השקיעה כלום לאורך השנים וחבל (כן קנתה לעצמה בית, ותמיד הסתדרה, אז מזל גדול).
כשיצאה לפנסיה וקיבלה את סכום כסף גדול -תכננה להשקיע אותו ו"לקנות בית", אך דברים השתנו.
החיסון של הקורונה שקיבלה לא עשה לה טוב בלשון המעטה, ודרדר את המצב הרפואי והנפשי שלה. היא לא התאוששה לגמרי מאז, ומאדם שתכנן לצאת לפנסיה ולהנות מפרי עמלה היא למעשה עסוקה בלהחזיק את עצמה נפשית ולא ליפול. על השקעות לא היה בכלל על מה לדבר איתה.
יש לה 800,000 בעובר ושב ועוד כ200,000 בקרן ההשתלמות באג"חים שבחרה העבודה שלה ושהיא מעולם לא טרחה לבדוק.
אני לא רואה אותה מחפשת שום בית במצב הקיים, וגם לי אין את הפניות (או את האומץ, אם לומר באמת) לעשות את זה.
בשיחתנו האחרונה אמרה לי - " "סול" - אני הולכת איתך. תמצא בית ואני אחתום".
הבעיה שיותר מדי דברים מפחידים אותה ואותי - היא לא בדיוק תרצה לקחת משכנתא גדולה (ואני גם לא חושב שיתנו לה בגילה), ואני לא בדיוק שש למצוא לה דירה באזורים רחוקים או בעיתיים שנכנסים לתקציב הזה ללא משכנתא. היא לא בנויה לזה. אני גם לא פנוי לנבור ולחפש לה מציאה בארץ הזאת.
בתסריט האופטימלי היינו מוצאים לה איזו זכות לדירה חדשה על הנייר, אבל אף אחד במשפחה שלנו לא עשה את זה ותמיד יש את התחקירים האלה בעובדה. אבל במשפחה היותר רחוקה עשו את זה ויצא להם טוב, אז אולי זה כן כיוון אפשרי, רק שאין לי מושג מאיפה להתחיל.
אימי איננה הטיפוס ש"איננה משקיעה וטוב לה עם זה וסבבה". היא כן מסתכלת לאחור ולא שלמה עם הבחירות שלה, וזאת הסיבה שאני כן חושב שיש מקום להיחלץ לעזרתה ולמנוע ממנה צער דומה בעתיד.
אישית אני חושב שהכי נכון יהיה להציע לה תיק דפנסיבי סולידי שמתאים לגילה, כזה שימנע ממנה התעסקות עם שוכרים או עם כסף, ושפשוט תהנה מהחיים (אפילו שהיא רוצה "בית", לדעתי זאת התעסקות מיותרת). רציתי לבקש את דעת הפורום עליו.
כאמור היא בת 62, חיה בדירה משל עצמה, מאד סולידית באופי ובהוצאות, ללא זיקה להשקעות בכלל. הכסף הזה צריך לקיים אותה, אבל אני מעריך את ההוצאות החודשיות שלה בכ- 1500- 1000 שקלים. יש לה דירה ברשותה והיא קונה רק אוכל ואולי משתתפת טיפה עם הקופת חולים אבל באמת שזה לא נראה לי סכום גדול.
צריך לקחת בחשבון מצב רפואי שעלול להידרדר כמובן.
חשבתי לבנות לה תיק כזה (כמובן בשיתוף פעולה איתה, והסבר לכל שאלה, ואני באמת אהיה רגיש כאן)
1,000,000 שקלים -
את 200,000 בקרן ההשתלמות אעביר לIRA ואקנה קרן עולמית שקלית.
אפתח לה חשבון ממוסה ואקנה
עוד K50 את אותה קרן עולמית שקלית (סכ"ה 25% מניות, וחלק קטן בהרבה אם מחשיבים את הדירה שברשותה)
200,000 אג"ח צמוד מדד (הגנה מאינפלציה)
200,000 אג"ח לא צמוד מדד (הגנה מדיפלציה)
300,000 פק"מ
50,000 ישארו בעובר ושווא לטיולים שאנסה לשכנע אותה לעשות, ולצמצום התעסקות עם הפק"מ בהתחלה
מה דעתכם על תיק שכזה לאישה בגילה? האם הוא הגנתי מדי? האם הוא תקיף מדי? האם כדאי להעביר עוד 100 למניות?
המטרה כאן היא לא למקסם את הכסף אלא למזער נזקים.