Miss Marple
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 28/7/21
- הודעות
- 46
- דירוג
- 170
הי לכולם- פעם ראשונה כותבת בפורום- תכל'ס די מרגש, בפרט כשהאפשרות ללהג כך באמצע היום, (מבלי לתת דין וחשבון למעסיק זה או אחר) היא תוצאה ישירה של קריאה וקריאה חוזרת של ה"סולידית" . אין מה לומר- הגברת שינתה לי את החיים.
אז ככה- לפני 16 שנים , לאחר כמה שנות מגורים בעיר הגדולה והסואנת, אמרתי לעצמי (ןלבן זוגי)- חלאס. רועש לי, צפוף לי, הבה לא נשלה ת'צמנו שכל יום אנחנו קורעים את התערוכות הכי עכשוויות- כי אנחנו לא- בין העבודה ל3 ילדים לקצת ספורט- בחייאת. מקסימום לפארק בשבת עם כל עמישראל , מנסים לזגזג עם האופניים בין עמדות המנגל.
* אני אינטרוורטית עם מדליות. כלומר מה שמתאים לי- ככל הנראה לא מתאים ל80% מהאוכלוסיה, שמחבבים אנשים אחרים וארועים ומופעים וכד' מרעין בישין. מבחינתי אפילו קונצרט של הפילהרמונית הופך לתקלה ברגע שהגברת עם סוכריות הלימון מתחילה לקלף אותן . וההוא מחליט שזה הזמן להשתעל קמעא. בהחלט ייתכן שכל מה שאכתוב פה מתאים רק לאינטרוורטים- ואולי לא- מעולם לא הייתי אקסטרוורט.
חיפשנו וחיפשנו, עד שבסוף התבייתנו על מושב קטן (יש המכנים אותו- "החור") , ורכשנו בית ישן (חגג חמישים כמה שנים יפות לפני כן) על שטח נחמד של 3/4 דונם.
הבית נזקק לתיקונים ותוספת של יחידה קטנה- סה"כ הבית 117 מ"ר- 5 נפשות, בהן 2 מתבגרים בשלבים שונים. איך נגיד בעדינות? היה "חמים". (......)
בן זוגי- שבתחילת דרכנו המשותפת היה YOLO טיפוסי (קומפלט עם כל תירוצי ה"אני עובד קשה לפחות שאהנה מזה-כיום- בזכות "הסולידית- הפך עורו לחלוטין- שזה הידד ענק לדורין- להמיר YOLO'S) ניסה להתעקש על הריסת הבית ובנייה של משהו יותר גדול ("מרווח כלשונו")אבל משום מה התעקשתי שאין מצב והבית יכול לספק את צרכינו מצוין עם תיקוני חשמל וצנרת וקצת צבע.
השד יודע איך הצלחתי לעמוד בפרץ- והשנים הוכיחו שצדקתי במאתיים מיליון אחוז- כי כיום נותרנו עם "צעיר בנינו" בבית שהפך למרווח בכיף מחד- ולא מעמסת ניקיון אינסופית מאידך גיסא.
והכי חשוב- לא נכנסתי להרפתקאות מיותרות של משכנתאות והלוואות כדי לממן מפלצות בטון עם בריכה ופטיו(כן, רוב שכני כאלה כיום, הכפר הפך למשהו "קצת" אחר).
הקשיים המרכזיים איתם נאלצנו להתמודד-
מקום חדש, נו.
ועוד כפר- בזמנו קטן, החבר'ה מהכפר מאמינים ב"הערכת נכסים עצמאית" ו"דיסקורס ליברלי" , המרחק לא מאפשר שום עזרה מאף אחד בעת צרה (או סתם כשהילד מתעורר ב5 בבוקר עם חום ואני בדרך לדיון חשוב), 2 כלי רכב הם מאסט, והכי חשוב- צריך לבוא עם עבודה קומפלט- כלומר- לא מאד פשוט מנסיוני למצוא עבודה בפריפריה הפריפריאלית, וכתוצאה- אני עברתי לעבוד בשלוחה של המשרד הממשלתי בו עבדתי במרכז, ובן זוגי המשיך לנסוע כל יום למרכז הארץ -שעתיים וחצי כל כיוון בלי פקקים- משך 13 שנים.
היום זה נראה לנו הזוי.
מאידך-
החיסכון. וואי. החיסכון.
אני יכולה לומר שבעת שגרנו בעיר הגדולה- לא הצלחתי לחסוך ולו שקל אחד לרפואה. פשוט לא. כי גרנו בשכירות, וועד בית, וארנונה גבוהה, והסופר יקר, והחוגים לילדים ובכלל רמת החיים שנאלצנו לאמץ- או אימצנו בכיף בלי תירוצי אילוצים- שורה תחתונה- 0.
בעוד שכמה חודשים לאחר המעבר לכפר- נכנסתי לסניף הבנק (אז עוד היו מגיעים פיזית, בחיי) ופתחתי 3 חשבונות חיסכון על שם הילדים, וכל חודש ירדה הוראת קבע של כמה אלפי ש"ח לטובת העתיד של הצאצאים. 6 שנים לאחר מכן- הכסף הזה- שימש אותי לפתוח פקדונות שלצערי הרב (מאד) כבר אין כאלה בבנקים- חסכונות לעשר שנים- שהכפילו את עצמם.
כל זה היה טוב ויפה, אבל ההארה האמיתית באה לי ב2016, כשהתחלתי לקרוא את "הסולידית" .
אז לראשונה הבנתי שעם כל הכבוד ל20% מהמשכורת שאני חוסכת כל חודש- אפשר יותר. אפשר הרבה יותר.
ואפשר גם להכנס , במחילה, לכור ההיתוך ממנו התרחקתי עד אותה עת כמו מאש- הלימבו הקרוי "שוק ההון".
קראתי. ובדקתי. וקראתי שוב. ובדקתי שוב. ושוב.
ובסוף 2016 פתחתי חשבון בבית השקעות, עם ההשקעה המינימלית שאפשר היה לפתוח- 50,000 ש"ח.
ובהיותי פחדנית ("מחושבת?")-חצי בקרנות עוקבות וחצי באגח"ים, ופשוט לא נכנסתי לבדוק מה קורה בחשבון. מרוב בעתה. והמשכתי להפקיד כל הזמן-את הכסף שחסכתי -בשיטות עצבניות של חיתוך במותרות- הגדלתי את החיסכון ל70%- והמשכתי להפקיד. ולא לבדוק. לקנות- ולהחזיק. להחזיק. להחזיק.
אני זוכרת שבקורונה בבהלה הכללית, הדבר היחיד שהחזיק אותי היו הכללים העקרוניים של "הסולידית"- להחזיק מעמד. לא למכור בשעת משבר בפאניקה. הכל זמני (טוב- זה גם הבודהא ועוד כמה אמרו).
*מעולם לא פדיתי קרן השתלמות או קופת גמל(מבלי להבין כמה זה צעד חכם-אני ערה לכך שאני מתחילה להשמע כמו "פורסט גאמפ"- אבל באמת שבזמנו הייתי קלולס לחלוטין ).
*לקחתי הלוואה אחת -כיהבנק הציע 50,000 בלי ריבית כ"מתנת פתיחת חשבון"- הכסף מייד הלך לחשבון בבית ההשקעות. מעבר לכך- שום הלוואה. עקרונית.
*לא מאמינה בתשלומים. אם אין לי את הכסף לשלם על המוצר כרגע- אז הוא יחכה.
*בתקופת החיסכון ה"עצבני"- לא קניתי לי בגדים-תפנוקים כאלו ואחרים בכלל. הערה- לא חוכמה- היו זמנים שקניתי הרבה בתירוץ של "העבודה מחייבת ייצוגי" .
*אני מתפקדת כבר 13 שנים כטבח-גנן-ספרית (לעצמי) -מניקוריסטית (לעצמי)-מנקה- ואף לימדתי את עצמי (יוטיוב, יוטיוב) להחליף גלגל ברכב ומצוף אסלה.
הערות- האמור לעיל לא כזו חוכמה גדולה- כי כבר הרבה שנים אני עם גלאח בשיער (ואפשר לראות את דמי מור בג'י איי ג'יין כדי להבין איך עושים את זה) , ואני שמאלית מהדור הישן- שהכריחו אותו ללמוד להשתמש ביד ימין- (כלומר- דו ידית) לכן מניקור זה לא בעיה בשבילי. לגבי המצוף אסלה- באמת קצת הגזמתי שהתפארתי בזה. יש הסבר ברור בעטיפה.
* מעולם לא הזמנתי אוכל בעבודה- טוב נו- אולי 8-9 פעמים ב28 שנות עבודה. כשלא היתה ברירה והיה לחץ חברתי חזק. תמיד הבאתי את הירקות +קטניות שלי מהבית. יכולה לספר לכם שכל המזמינים (הרבים) היו מתגודדים סביב קרש החיתוך שלי ומריירים מעל הפטרוזיליה הטריה שלי בקנאה. "הלוואי שיכולתי גם". (ומה מפריע לך?)
לפני כמה שנים- החלטתי שחלאס- יש אפשרות לפנסיה מוקדמת אצלי בעבודה- תכל'ס די מעודדים בני 50 לעזוב- אז סאלאמת וכל טוב.
טוב האמת שזה ממש לא היה ככה- באמת עודדו ובאמת יש פנסיה- אבל החרדות, החרדות. יאווילי.
"מה יהיה?"(אני-לעצמי)
"מה תעשי כל היום?אולי תשבי באיזה דירקטוריון?" (אמא שלי-לי)
"מה, לא תהיי בורג יצרני במפעל המדיני"? (דורשי "טובה" עקרוניים)
"איך אסתדר עם הקיצוץ במשכורת עקב היציאה לפנסיה?"(שוב אני לעצמי)
אבל כמו בכל בריכה- פשוט קפצתי למים הקרים והתחלתי לשחות.
אני יכולה לומר בדיעבד- שזה היה אחד הצעדים הנבונים שעשיתי בחיי.
אני יכולה לומר עוד- שגם כיום אני מצליחה לחסוך כ60% מהפנסיה, וחיה טוב-לדעתי. (אם זה יעניין- לא מפריע לי לפרט הוצאות)
לכל מי ששם לב שלאורך הדרך אני כותבת בלשון יחיד "חסכתי -השקעתי" -מתחילת הקשר בינינו - 20 שנה- החשבונות של בן זוגי ושלי נפרדים . ככה נוח לשנינו. מה עם חשבונות של הבית? ערכנו חלוקה מבוססת סדרי גדול של סכומים, וכל אחד מאיתנו לקח על עצמו הוראת קבע בכמה תחומים- אצלו-ארנונה , ביטוח בית ומים, אצלי- חשמל ואינטרנט. הסכומים די מתקזזים. סופר -חצי חצי. תחביבים- כל אחד ועולמו הפנימי -רוצה (אני) לגנן ונכנסתי לטרפת חממה כי אני חולמת להיות פנסיונרית אנגליה חביבה ולא ישראלית מיוזעת?-תהני חמודה. תהני ותממני. אוהב (בן זוגי) לראות נטפליקס וYes?("אסקפיזם. נניח) תהנה חביבי- ותממן.
עד כאן. תודה על ההקשבה (טרם השתחררתי מעולם המצגות. גם זה יעבור).
ממש אשמח לשמוע מכם.
אז ככה- לפני 16 שנים , לאחר כמה שנות מגורים בעיר הגדולה והסואנת, אמרתי לעצמי (ןלבן זוגי)- חלאס. רועש לי, צפוף לי, הבה לא נשלה ת'צמנו שכל יום אנחנו קורעים את התערוכות הכי עכשוויות- כי אנחנו לא- בין העבודה ל3 ילדים לקצת ספורט- בחייאת. מקסימום לפארק בשבת עם כל עמישראל , מנסים לזגזג עם האופניים בין עמדות המנגל.
* אני אינטרוורטית עם מדליות. כלומר מה שמתאים לי- ככל הנראה לא מתאים ל80% מהאוכלוסיה, שמחבבים אנשים אחרים וארועים ומופעים וכד' מרעין בישין. מבחינתי אפילו קונצרט של הפילהרמונית הופך לתקלה ברגע שהגברת עם סוכריות הלימון מתחילה לקלף אותן . וההוא מחליט שזה הזמן להשתעל קמעא. בהחלט ייתכן שכל מה שאכתוב פה מתאים רק לאינטרוורטים- ואולי לא- מעולם לא הייתי אקסטרוורט.
חיפשנו וחיפשנו, עד שבסוף התבייתנו על מושב קטן (יש המכנים אותו- "החור") , ורכשנו בית ישן (חגג חמישים כמה שנים יפות לפני כן) על שטח נחמד של 3/4 דונם.
הבית נזקק לתיקונים ותוספת של יחידה קטנה- סה"כ הבית 117 מ"ר- 5 נפשות, בהן 2 מתבגרים בשלבים שונים. איך נגיד בעדינות? היה "חמים". (......)
בן זוגי- שבתחילת דרכנו המשותפת היה YOLO טיפוסי (קומפלט עם כל תירוצי ה"אני עובד קשה לפחות שאהנה מזה-כיום- בזכות "הסולידית- הפך עורו לחלוטין- שזה הידד ענק לדורין- להמיר YOLO'S) ניסה להתעקש על הריסת הבית ובנייה של משהו יותר גדול ("מרווח כלשונו")אבל משום מה התעקשתי שאין מצב והבית יכול לספק את צרכינו מצוין עם תיקוני חשמל וצנרת וקצת צבע.
השד יודע איך הצלחתי לעמוד בפרץ- והשנים הוכיחו שצדקתי במאתיים מיליון אחוז- כי כיום נותרנו עם "צעיר בנינו" בבית שהפך למרווח בכיף מחד- ולא מעמסת ניקיון אינסופית מאידך גיסא.
והכי חשוב- לא נכנסתי להרפתקאות מיותרות של משכנתאות והלוואות כדי לממן מפלצות בטון עם בריכה ופטיו(כן, רוב שכני כאלה כיום, הכפר הפך למשהו "קצת" אחר).
הקשיים המרכזיים איתם נאלצנו להתמודד-
מקום חדש, נו.
ועוד כפר- בזמנו קטן, החבר'ה מהכפר מאמינים ב"הערכת נכסים עצמאית" ו"דיסקורס ליברלי" , המרחק לא מאפשר שום עזרה מאף אחד בעת צרה (או סתם כשהילד מתעורר ב5 בבוקר עם חום ואני בדרך לדיון חשוב), 2 כלי רכב הם מאסט, והכי חשוב- צריך לבוא עם עבודה קומפלט- כלומר- לא מאד פשוט מנסיוני למצוא עבודה בפריפריה הפריפריאלית, וכתוצאה- אני עברתי לעבוד בשלוחה של המשרד הממשלתי בו עבדתי במרכז, ובן זוגי המשיך לנסוע כל יום למרכז הארץ -שעתיים וחצי כל כיוון בלי פקקים- משך 13 שנים.
היום זה נראה לנו הזוי.
מאידך-
החיסכון. וואי. החיסכון.
אני יכולה לומר שבעת שגרנו בעיר הגדולה- לא הצלחתי לחסוך ולו שקל אחד לרפואה. פשוט לא. כי גרנו בשכירות, וועד בית, וארנונה גבוהה, והסופר יקר, והחוגים לילדים ובכלל רמת החיים שנאלצנו לאמץ- או אימצנו בכיף בלי תירוצי אילוצים- שורה תחתונה- 0.
בעוד שכמה חודשים לאחר המעבר לכפר- נכנסתי לסניף הבנק (אז עוד היו מגיעים פיזית, בחיי) ופתחתי 3 חשבונות חיסכון על שם הילדים, וכל חודש ירדה הוראת קבע של כמה אלפי ש"ח לטובת העתיד של הצאצאים. 6 שנים לאחר מכן- הכסף הזה- שימש אותי לפתוח פקדונות שלצערי הרב (מאד) כבר אין כאלה בבנקים- חסכונות לעשר שנים- שהכפילו את עצמם.
כל זה היה טוב ויפה, אבל ההארה האמיתית באה לי ב2016, כשהתחלתי לקרוא את "הסולידית" .
אז לראשונה הבנתי שעם כל הכבוד ל20% מהמשכורת שאני חוסכת כל חודש- אפשר יותר. אפשר הרבה יותר.
ואפשר גם להכנס , במחילה, לכור ההיתוך ממנו התרחקתי עד אותה עת כמו מאש- הלימבו הקרוי "שוק ההון".
קראתי. ובדקתי. וקראתי שוב. ובדקתי שוב. ושוב.
ובסוף 2016 פתחתי חשבון בבית השקעות, עם ההשקעה המינימלית שאפשר היה לפתוח- 50,000 ש"ח.
ובהיותי פחדנית ("מחושבת?")-חצי בקרנות עוקבות וחצי באגח"ים, ופשוט לא נכנסתי לבדוק מה קורה בחשבון. מרוב בעתה. והמשכתי להפקיד כל הזמן-את הכסף שחסכתי -בשיטות עצבניות של חיתוך במותרות- הגדלתי את החיסכון ל70%- והמשכתי להפקיד. ולא לבדוק. לקנות- ולהחזיק. להחזיק. להחזיק.
אני זוכרת שבקורונה בבהלה הכללית, הדבר היחיד שהחזיק אותי היו הכללים העקרוניים של "הסולידית"- להחזיק מעמד. לא למכור בשעת משבר בפאניקה. הכל זמני (טוב- זה גם הבודהא ועוד כמה אמרו).
*מעולם לא פדיתי קרן השתלמות או קופת גמל(מבלי להבין כמה זה צעד חכם-אני ערה לכך שאני מתחילה להשמע כמו "פורסט גאמפ"- אבל באמת שבזמנו הייתי קלולס לחלוטין ).
*לקחתי הלוואה אחת -כיהבנק הציע 50,000 בלי ריבית כ"מתנת פתיחת חשבון"- הכסף מייד הלך לחשבון בבית ההשקעות. מעבר לכך- שום הלוואה. עקרונית.
*לא מאמינה בתשלומים. אם אין לי את הכסף לשלם על המוצר כרגע- אז הוא יחכה.
*בתקופת החיסכון ה"עצבני"- לא קניתי לי בגדים-תפנוקים כאלו ואחרים בכלל. הערה- לא חוכמה- היו זמנים שקניתי הרבה בתירוץ של "העבודה מחייבת ייצוגי" .
*אני מתפקדת כבר 13 שנים כטבח-גנן-ספרית (לעצמי) -מניקוריסטית (לעצמי)-מנקה- ואף לימדתי את עצמי (יוטיוב, יוטיוב) להחליף גלגל ברכב ומצוף אסלה.
הערות- האמור לעיל לא כזו חוכמה גדולה- כי כבר הרבה שנים אני עם גלאח בשיער (ואפשר לראות את דמי מור בג'י איי ג'יין כדי להבין איך עושים את זה) , ואני שמאלית מהדור הישן- שהכריחו אותו ללמוד להשתמש ביד ימין- (כלומר- דו ידית) לכן מניקור זה לא בעיה בשבילי. לגבי המצוף אסלה- באמת קצת הגזמתי שהתפארתי בזה. יש הסבר ברור בעטיפה.
* מעולם לא הזמנתי אוכל בעבודה- טוב נו- אולי 8-9 פעמים ב28 שנות עבודה. כשלא היתה ברירה והיה לחץ חברתי חזק. תמיד הבאתי את הירקות +קטניות שלי מהבית. יכולה לספר לכם שכל המזמינים (הרבים) היו מתגודדים סביב קרש החיתוך שלי ומריירים מעל הפטרוזיליה הטריה שלי בקנאה. "הלוואי שיכולתי גם". (ומה מפריע לך?)
לפני כמה שנים- החלטתי שחלאס- יש אפשרות לפנסיה מוקדמת אצלי בעבודה- תכל'ס די מעודדים בני 50 לעזוב- אז סאלאמת וכל טוב.
טוב האמת שזה ממש לא היה ככה- באמת עודדו ובאמת יש פנסיה- אבל החרדות, החרדות. יאווילי.
"מה יהיה?"(אני-לעצמי)
"מה תעשי כל היום?אולי תשבי באיזה דירקטוריון?" (אמא שלי-לי)
"מה, לא תהיי בורג יצרני במפעל המדיני"? (דורשי "טובה" עקרוניים)
"איך אסתדר עם הקיצוץ במשכורת עקב היציאה לפנסיה?"(שוב אני לעצמי)
אבל כמו בכל בריכה- פשוט קפצתי למים הקרים והתחלתי לשחות.
אני יכולה לומר בדיעבד- שזה היה אחד הצעדים הנבונים שעשיתי בחיי.
אני יכולה לומר עוד- שגם כיום אני מצליחה לחסוך כ60% מהפנסיה, וחיה טוב-לדעתי. (אם זה יעניין- לא מפריע לי לפרט הוצאות)
לכל מי ששם לב שלאורך הדרך אני כותבת בלשון יחיד "חסכתי -השקעתי" -מתחילת הקשר בינינו - 20 שנה- החשבונות של בן זוגי ושלי נפרדים . ככה נוח לשנינו. מה עם חשבונות של הבית? ערכנו חלוקה מבוססת סדרי גדול של סכומים, וכל אחד מאיתנו לקח על עצמו הוראת קבע בכמה תחומים- אצלו-ארנונה , ביטוח בית ומים, אצלי- חשמל ואינטרנט. הסכומים די מתקזזים. סופר -חצי חצי. תחביבים- כל אחד ועולמו הפנימי -רוצה (אני) לגנן ונכנסתי לטרפת חממה כי אני חולמת להיות פנסיונרית אנגליה חביבה ולא ישראלית מיוזעת?-תהני חמודה. תהני ותממני. אוהב (בן זוגי) לראות נטפליקס וYes?("אסקפיזם. נניח) תהנה חביבי- ותממן.
עד כאן. תודה על ההקשבה (טרם השתחררתי מעולם המצגות. גם זה יעבור).
ממש אשמח לשמוע מכם.
