כשנסעתי למזרח, בתקופה של אחרי הצבא, יצאתי לטיול שנמשך כשנה עם חבר טוב מבית, חזרתי לארץ והחברות שלנו נמשכת עד היום, למעלה מ20 שנים. הוא החבר הקרוב ביותר שלי והקשר שלנו נפתח והעמיק בעקבות המסע שהיה לנו והחוויות המשותפות שלנו שם.
מלבד חברות אמיתית, למדתי על עצמי המון והבנתי איזה אדם אני רוצה להיות.
למדתי על אחריות, פשטות ודברים רבים אחרים שעזרו לי להתפתח כאדם בוגר ושהשפיעו לי על תפיסת העולם.
אבל אתה מתאר פה תהליך של התבגרות שהיית עובר בכל מקרה. אתה חוזר מהטיול אדם שונה פשוט כי עברה שנה. גם אני מאוד השתנתי בשנה האחרונה למרות שלא יצאתי מהארץ. קורלציה לא מעידה על סיבתיות, בקיצור.
בכל מקום אתה יכול ללמוד להכיר את עצמך. זה מטופש בכלל לחשוב שבהליך נפשי כל כך יש משמעות באילו קורדינטות את נמצא על הגלובוס.
נכון, לטיול עצמו חיי מדף קצרים, אני יכול להסכים, אבל אתה בהכרח חייב לעבור את הדרך הזו על מנת שתוכל ליצור לעצמך ערך מוסף, משהו ממשיך אתך למרות ש״הטיול הגדול״ מאחורייך.
לכן מה שאתה אומר נכון אם הכוונה היא בטיול שמטרתו אסקפיזם נטו, אתה שם ואז אתה לא שם ובאמת אחר כך זה לא משנה אבל כשאדם יוצא למסע (בד״כ) הוא לא חוזר אותו דבר. ואני מעיד על עצמי בלבד.
זו בדיוק הנקודה שכנגדה אני יוצא.
אתה לא יכול להשאיר משהו שימשיך איתך אחרי שהטיול נגמר. ואנשים בהחלט מנסים לדאוג שהטיול יותיר בהם איזשהו חותם, ואני מרשה לעצמי ללעוג לניסיונות שלהם (כי לעיתים קרובות זה נראה מאוד מגוחך).
זו השורה התחתונה של ההודעה הקודמת שרשמתי.
יכול להיות שדווקא אתה מספר לעצמך סיפור ומייצר מנגנון פסיכולוגי כדי שלא תשקע בך ההבנה המייסרת שאתה מפסיד את אחת ההנאות הגדולות שהחיים יכולים להעניק?
הודו לא בורחת לשום מקום. וכמו שציין כבר
@yossik הגיל זה רק מספר. אין פה משהו להפסיד. אם אשנה את דעתי אז אטוס.
קודם כל רוצה לכתוב שמאד מכבד אנשים שנכונים לחלוק רעיונות מהסוג הזה. מה שאשאל עכשיו לא מגיע כדי לעקוץ אלא כדי ללמוד. נניח שלא הייתה לך מגבלת כסף. אתה חושב שגם אז היית מחזיק בעמדה הזו? יכול להיות שדווקא אתה מספר לעצמך סיפור ומייצר מנגנון פסיכולוגי כדי שלא תשקע בך ההבנה המייסרת שאתה מפסיד את אחת ההנאות הגדולות שהחיים יכולים להעניק? הרי הנימוק הזה שהצעת לאפסות הטיולים נכון לכל דבר( מגלידה משובחת וארוחה טובה ועד סרט,ספר או אפילו סקס
) יש מצב שהסלידה שלך מעולם העבודה כל כך גדולה שאתה מעדיף לוותר על טיולים מאשר לשלם את המחיר במסגרתם וכך לממן טיולים?( מעלה את ההשערה הזו לגביך כי אני עצמי כזה)
אני חושב שעולם עבודה דפוק מייצר מקומות עבודה בלתי נסבלים, אבל כפועל יוצא אותם עובדים ממורמרים שסובלים בעבודה שלהם בסופו של דבר מייצרים סחורות באיכות זבל. ואז מבחינתי הכסף הופך לסתם ערימה של נייר חסר ערך שאין מה לקנות באמצעותו (חוץ ממוצרים שהיעוד שלהם הוא ליצור עבורי עוד כסף, שזה הסוג היחיד של מוצרים שהכלכלה של ימינו מסוגלת לייצר כהלכה). במילים אחרות, עבודה וצריכה הם יחידה אחת; עסק שמתייחס מגעיל לעובדים שלו יתייחס מגעיל גם ללקוחות שלו (ולהיפך). כשהכלכלה כולה מתבססת על יחס מזלזל לעובדים, אז גם כצרכן אתה מתחיל להרגיש שכולם מנסים לדפוק אותך ולרמות אותך כדי למכור לך צואה במחיר של מטיל זהב.
תשליך את היגיון הזה על המקרה הפרטי של ענף התיירות: שים לב כמה אמון אתה נותן בתעשיה הזו כשאתה אומר שהיא תספק לך חוויות מעצבות אישיות שילוו אותך כל החיים ותעזור לך לייצר חברויות אינטימיות ותעזור לך להכיר את עצמך טוב יותר. כן, עובדים הודים שמרווחים איזה עשרים רופי לשעה, שים לב איזה תפקיד בעל משמעות אתה מצפה מהם לבצע עבורך.
ההנאה מנוף שוויצרי ממוצע (למשל ומניסיון) שנראה כאילו נלקח מכן הציור של אלוהים יכולה ללוות אותך כל החיים. ואין לנו בכל מקרה שום דבר בחיים האלה חוץ מהווה וזכרונות העבר ,אז אם אתה מוותר על טיולים בנימוק הזה באותה מידה אפשר להישאר בחדר חשוך בלי לעשות כלום עד המוות כי מה זה משנה. סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם (?)
נוף שוויצרי ממוצע יש בגוגל תמונות.
ואל תגיד שהזיכרון שלך של הנוף הזה הוא אמיתי או יפה יותר מהתמונה בגוגל, כי זה יהיה שקר.
הזיכרון שלך של הנוף השוויצרי היה מתפוגג כבר אלמלא הייתי מצלם אותו עם הטלפון שלך, כך שבכל מקרה הזיכרון שלך הוא זיכרון של תמונה.