דור דורים
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 3/1/18
- הודעות
- 1,912
- דירוג
- 1,724
ככלל, אני תופס השקעה במדד מניות בטוחה יותר מהשקעה במניות ספיציפיות.
למה?
ניקח כמשל את ת"א 35. כל אחת מהחברות המרכיבות את המדד, עשויה ליפול ללא קום, לפשוט רגל, להיות בועתית או להיכנס לסיכונים שאני לא יודע.
אם למשל סודהסטרים תיפול, היא כנראה תצא באיזשהו שלב מהמדד, ותיכנס אחרת במקומה, שתהיה בדיוק בצמיחה, ותעלה שוב את המדד.
לעומת זאת, אם אני מאמין בשוק של מדינת ישראל, כנראה שהשוק יעלה לטווח הארוך גם אם כעת הוא נופל.
לכן, ברמת השקעה במדד מול מניה, אני מעדיף לתת לכל מניה משקל לפי גודלה, כדי לשמור על רמת סיכון סבירה.
זאת אומרת, שלמעשה, בהשקעה לפי שווי שוק, כשמניה בתוך המדד יורדת, אני קונה ממנה פחות, וכשמניה עולה, אני קונה ממנה יותר.
בתיק ההשקעה שלי ככלל, אני דווקא מתעלם משווי השוק, ומתייחס לפרופיל הסיכון שלי.
ניקח את הארי בראון כמשל, אני משקיע במניות בשביל להרוויח במצב של צמיחה, באג"ח ארוך בשביל מיתון, בזהב בשביל מצבי אינפלציה, ובמזומן בשביל מצבי דפלציה.
באיזון התיק, אני עובד בדיוק הפוך מהיחסים בין המניות. אני קונה דווקא מה שירד, ומוכר מה שעלה.
אם בדיוק יש צמיחה, אני כנראה אמכור מניות. אם בדיוק יש אינפלציה, אני אמכור דווקא זהב. אם יש מיתון, אני כנראה אמכור אג"ח. ואם יש דפלציה, אני "אמכור" כנראה מזומן.
זה למשל מבטיח לי שאני אמכור אחרי עליות, ואקנה אחרי ירידות (בדיוק הפוך מרוב המשקיעים בשוק, שמסתכלים על העבר הקרוב, ופועלים מפחד ותאוות בצע).
אני מנסה להחיל את העיקרון הזה בתוך הפלח המנייתי בתיק, כך שגם בו אמכור בעליות ואקנה בירידות.
אם אחיל את זה ברמת מניה ספיציפית, זה כנראה יכניס לי את התיק לסיכון יתר, כי כמעט כל חברה ספיציפית עשויה לפשוט רגל ולחדול מלהתקיים.
אבל יש מדדי מניות שככל הנראה לטווח הרחוק ימשיכו לעלות, ולא יתרסקו לעולם.
כמה דוגמאות למדדים:
אפשר להוסיף מדדים ענפיים של ענפים שסביר שלא יחדלו מלהתקיים (נדל"ן בתיק למשל זה פופולרי)
אם למשל אני מעוניין לפזר את הסיכון על פני כל העולם (אוהבים VT?), הרעיון של לפזר לפי שווי שוק מתעדכן, הוא כנראה רעיון רע, כי זה אומר למכור בירידה ולקנות בעליה.
אני יכול לחילופין לבדוק מה היה האחוז מהשוק של כל מדינה (או קבוצת מדינות) היסטורית, לנטרל ערכי קיצון, לתת משקל יתר לעשור האחרון (כדי להתחשב בשינויים גאופוליטיים שקרו במהלך תקופת הבדיקה), ולקבוע לפי זה את המשקל באופן אבסולוטי, ולא משתנה לפי שווי שוק.
אני יכול לחפש הסטורית (והגיונית) בין אלו מדינות הקורלציה אינה גבוהה, ולהקצות להן פלחים נפרדים.
למעשה, כל חלוקה קשיחה, טובה יותר מחלוקה משתנה לפי שווי שוק שתלך עם מצב הרוח של המשקיעים.
אשמח שתסכימו איתי, או שתסבירו לי למה אני טועה.
נ.ב.
אל תיתפסו לדוגמאות. ת"א 35 הוא לא מדד הדגל שלי, והארי בראון ממש לא מומלץ לכל אחד.
אני מכיר את הטיעון של עמלות קניה ומכירה, והצורך באיזונים תכופים. בבקשה אל תזרקו אותו בלי לפרט.....
למה?
ניקח כמשל את ת"א 35. כל אחת מהחברות המרכיבות את המדד, עשויה ליפול ללא קום, לפשוט רגל, להיות בועתית או להיכנס לסיכונים שאני לא יודע.
אם למשל סודהסטרים תיפול, היא כנראה תצא באיזשהו שלב מהמדד, ותיכנס אחרת במקומה, שתהיה בדיוק בצמיחה, ותעלה שוב את המדד.
לעומת זאת, אם אני מאמין בשוק של מדינת ישראל, כנראה שהשוק יעלה לטווח הארוך גם אם כעת הוא נופל.
לכן, ברמת השקעה במדד מול מניה, אני מעדיף לתת לכל מניה משקל לפי גודלה, כדי לשמור על רמת סיכון סבירה.
זאת אומרת, שלמעשה, בהשקעה לפי שווי שוק, כשמניה בתוך המדד יורדת, אני קונה ממנה פחות, וכשמניה עולה, אני קונה ממנה יותר.
בתיק ההשקעה שלי ככלל, אני דווקא מתעלם משווי השוק, ומתייחס לפרופיל הסיכון שלי.
ניקח את הארי בראון כמשל, אני משקיע במניות בשביל להרוויח במצב של צמיחה, באג"ח ארוך בשביל מיתון, בזהב בשביל מצבי אינפלציה, ובמזומן בשביל מצבי דפלציה.
באיזון התיק, אני עובד בדיוק הפוך מהיחסים בין המניות. אני קונה דווקא מה שירד, ומוכר מה שעלה.
אם בדיוק יש צמיחה, אני כנראה אמכור מניות. אם בדיוק יש אינפלציה, אני אמכור דווקא זהב. אם יש מיתון, אני כנראה אמכור אג"ח. ואם יש דפלציה, אני "אמכור" כנראה מזומן.
זה למשל מבטיח לי שאני אמכור אחרי עליות, ואקנה אחרי ירידות (בדיוק הפוך מרוב המשקיעים בשוק, שמסתכלים על העבר הקרוב, ופועלים מפחד ותאוות בצע).
אני מנסה להחיל את העיקרון הזה בתוך הפלח המנייתי בתיק, כך שגם בו אמכור בעליות ואקנה בירידות.
אם אחיל את זה ברמת מניה ספיציפית, זה כנראה יכניס לי את התיק לסיכון יתר, כי כמעט כל חברה ספיציפית עשויה לפשוט רגל ולחדול מלהתקיים.
אבל יש מדדי מניות שככל הנראה לטווח הרחוק ימשיכו לעלות, ולא יתרסקו לעולם.
כמה דוגמאות למדדים:
- מניות ארה"ב שווי שוק גדול
- מניות ארה"ב שווי שוק בינוני
- מניות ארה"ב שווי שוק קטן
- מניות אירופה (בכל שווי שוק)
- מניות אסיה פסיפיק
- מניות שווקים מתעוררים
- מניות שאר העולם (חוץ מארה"ב, למשל באמצעות VXUS)
אפשר להוסיף מדדים ענפיים של ענפים שסביר שלא יחדלו מלהתקיים (נדל"ן בתיק למשל זה פופולרי)
אם למשל אני מעוניין לפזר את הסיכון על פני כל העולם (אוהבים VT?), הרעיון של לפזר לפי שווי שוק מתעדכן, הוא כנראה רעיון רע, כי זה אומר למכור בירידה ולקנות בעליה.
אני יכול לחילופין לבדוק מה היה האחוז מהשוק של כל מדינה (או קבוצת מדינות) היסטורית, לנטרל ערכי קיצון, לתת משקל יתר לעשור האחרון (כדי להתחשב בשינויים גאופוליטיים שקרו במהלך תקופת הבדיקה), ולקבוע לפי זה את המשקל באופן אבסולוטי, ולא משתנה לפי שווי שוק.
אני יכול לחפש הסטורית (והגיונית) בין אלו מדינות הקורלציה אינה גבוהה, ולהקצות להן פלחים נפרדים.
למעשה, כל חלוקה קשיחה, טובה יותר מחלוקה משתנה לפי שווי שוק שתלך עם מצב הרוח של המשקיעים.
אשמח שתסכימו איתי, או שתסבירו לי למה אני טועה.
נ.ב.
אל תיתפסו לדוגמאות. ת"א 35 הוא לא מדד הדגל שלי, והארי בראון ממש לא מומלץ לכל אחד.
אני מכיר את הטיעון של עמלות קניה ומכירה, והצורך באיזונים תכופים. בבקשה אל תזרקו אותו בלי לפרט.....