התחיל שבוע חדש, ובגדול הכל טוב.
חוץ משני הרהורי כפירה:
1. לא יתכן שלאורך זמן השקעה פאסיבית טובה יותר מהשקעה אקטיבית
2. רמת סיכון היא רמת סיכון, קורלציה היא קורלציה
נתחיל בהרהור הנפיץ יותר:
נניח שהשקעה פאסיבית היא אכן השקעה מוצלחת יותר. יש על זה מחקרים.
ונניח שיותר ויותר כסף הולך לכיוון של השקעה פאסיבית. יש על זה נתונים.
ונניח שבאחד הימים נגיע למצב שבו רוב גדול של הכסף מושקע במדדים.
מה יקרה כאשר חברה תיכנס למשבר (תביעה משפטית / מעילה / מוצר או טכנולוגיה תחליפיים נולדים וכו')? משקיעים אקטיביים ימכרו את מניות החברה, ולצורך העניין גם ימשיכו וימכרו בחסר - ימכרו למשקיעים הפאסיביים במחיר גבוה מהשווי האמיתי.
בעולם שבו רוב גדול של ההשקעות הן פאסיביות - למשקיע האקטיבי יהיו הזדמנויות רבות לנצל את חוסר השיוויון באינפורציה בינו לבין הקרנות הפאסיביות. תחשבו למשל על מה שקורה כאשר מתקרבים לתאריך שבו מתעדכן מדד הבסיס.
ואם לא תקנו את הדוגמא הזו, בואו נלך מכיוון אחר: יעילות השוק. אחד מעיקרי האמונה אומר שהשוק הוא יעיל לאורך זמן. זה אומר שיש שתי אפשרויות בלבד:
1. השקעה פאסיבית היא בהגדרה טובה יותר מהשקעה אקטיבית - ואז אנחנו ניפרד לשלום מהקונספט של השקעה אקטיבית בכלל, ונגיע לעולם של כשלי שוק מטורפים.
2. השקעה פאסיבית והשקעה אקטיבית ימצאו איזון שבו התועלת של שתיהן שווה. תועלת, לאו דווקא תשואה. יכול להיות שאחת מהן תהיה מסוכנת יותר ותספק תשואה עודפת. אולי אחת תדרוש יותר מאמץ ותספק תשואה עודפת. אולי אחת תדרוש התחייבות גדולה יותר ותספק תשואה עודפת. אבל איזון כלשהו יימצא.
נשימה עמוקה. מחשבות על פכפוך של גלים. חיוך של תינוק. מסכים ירוקים. עוד נשימה.
יופי, בואו נמשיך.
כאשר מגיע אדם לפירקו ופותח חשבון במיטב (גילוי נאות - אין לי חשבון במיטב), אנחנו מלמדים אותו שהוא צריך להחליט על רמת הסיכון שהוא מוכן לקחת. קצת דימיון מודרך, קצת סיפורי קרבות של שועלים ותיקים - והוא מחליט ש-75% זה מספר הקסם שלו. אפשר להגיד שני דברים טובים על התהליך הזה:
1. אני לא מכיר תהליך טוב יותר, למעט אולי טבילת אצבעות עד למשבר הראשון
2. יש כאן לקיחת אחריות אישית
עכשיו כשיש לעולל שלנו את המספר, הוא משתמש בו כדי להחליט איך לחלק את הונו בין מניות לבין אג"חים (הוא בדרך כלל לא מאמין במזומן והוא בטוח שזהב זה לנקבות, וסליחתי שלוחה אל הנקבות שביננו). כך הוא משיג שתי ציפורים במכה אחת - הוא גם קובע את הסיכון שהוא רוצה לקחת על עצמו והוא גם קובע את רמת הקורלציה.
רמת סיכון - מתי אדם צופה שהוא יישבר תחת הלחץ וימכור בהפסד.
רמת קורלציה - מהו טווח ההשקעה של האדם וכמה הוא חסין לגלים שאורכים שנים.
ואז מגיעים טיפוסים מוזרים לפורום.
אחד אומר שהוא לא רוצה סיכון גבוה, אבל הוא משקיע לשלושים שנה. וחברי הפורום מסבירים לו שהוא טועה...
אחד אומר שהוא דווקא בעד סיכון, אבל צריך את הכסף בעוד חמש שנים. וחברי הפורום מסבירים לו שהוא טועה...
בבניין תיק השקעות סולידי ננוחם.
חוץ משני הרהורי כפירה:
1. לא יתכן שלאורך זמן השקעה פאסיבית טובה יותר מהשקעה אקטיבית
2. רמת סיכון היא רמת סיכון, קורלציה היא קורלציה
נתחיל בהרהור הנפיץ יותר:
נניח שהשקעה פאסיבית היא אכן השקעה מוצלחת יותר. יש על זה מחקרים.
ונניח שיותר ויותר כסף הולך לכיוון של השקעה פאסיבית. יש על זה נתונים.
ונניח שבאחד הימים נגיע למצב שבו רוב גדול של הכסף מושקע במדדים.
מה יקרה כאשר חברה תיכנס למשבר (תביעה משפטית / מעילה / מוצר או טכנולוגיה תחליפיים נולדים וכו')? משקיעים אקטיביים ימכרו את מניות החברה, ולצורך העניין גם ימשיכו וימכרו בחסר - ימכרו למשקיעים הפאסיביים במחיר גבוה מהשווי האמיתי.
בעולם שבו רוב גדול של ההשקעות הן פאסיביות - למשקיע האקטיבי יהיו הזדמנויות רבות לנצל את חוסר השיוויון באינפורציה בינו לבין הקרנות הפאסיביות. תחשבו למשל על מה שקורה כאשר מתקרבים לתאריך שבו מתעדכן מדד הבסיס.
ואם לא תקנו את הדוגמא הזו, בואו נלך מכיוון אחר: יעילות השוק. אחד מעיקרי האמונה אומר שהשוק הוא יעיל לאורך זמן. זה אומר שיש שתי אפשרויות בלבד:
1. השקעה פאסיבית היא בהגדרה טובה יותר מהשקעה אקטיבית - ואז אנחנו ניפרד לשלום מהקונספט של השקעה אקטיבית בכלל, ונגיע לעולם של כשלי שוק מטורפים.
2. השקעה פאסיבית והשקעה אקטיבית ימצאו איזון שבו התועלת של שתיהן שווה. תועלת, לאו דווקא תשואה. יכול להיות שאחת מהן תהיה מסוכנת יותר ותספק תשואה עודפת. אולי אחת תדרוש יותר מאמץ ותספק תשואה עודפת. אולי אחת תדרוש התחייבות גדולה יותר ותספק תשואה עודפת. אבל איזון כלשהו יימצא.
נשימה עמוקה. מחשבות על פכפוך של גלים. חיוך של תינוק. מסכים ירוקים. עוד נשימה.
יופי, בואו נמשיך.
כאשר מגיע אדם לפירקו ופותח חשבון במיטב (גילוי נאות - אין לי חשבון במיטב), אנחנו מלמדים אותו שהוא צריך להחליט על רמת הסיכון שהוא מוכן לקחת. קצת דימיון מודרך, קצת סיפורי קרבות של שועלים ותיקים - והוא מחליט ש-75% זה מספר הקסם שלו. אפשר להגיד שני דברים טובים על התהליך הזה:
1. אני לא מכיר תהליך טוב יותר, למעט אולי טבילת אצבעות עד למשבר הראשון
2. יש כאן לקיחת אחריות אישית
עכשיו כשיש לעולל שלנו את המספר, הוא משתמש בו כדי להחליט איך לחלק את הונו בין מניות לבין אג"חים (הוא בדרך כלל לא מאמין במזומן והוא בטוח שזהב זה לנקבות, וסליחתי שלוחה אל הנקבות שביננו). כך הוא משיג שתי ציפורים במכה אחת - הוא גם קובע את הסיכון שהוא רוצה לקחת על עצמו והוא גם קובע את רמת הקורלציה.
רמת סיכון - מתי אדם צופה שהוא יישבר תחת הלחץ וימכור בהפסד.
רמת קורלציה - מהו טווח ההשקעה של האדם וכמה הוא חסין לגלים שאורכים שנים.
ואז מגיעים טיפוסים מוזרים לפורום.
אחד אומר שהוא לא רוצה סיכון גבוה, אבל הוא משקיע לשלושים שנה. וחברי הפורום מסבירים לו שהוא טועה...
אחד אומר שהוא דווקא בעד סיכון, אבל צריך את הכסף בעוד חמש שנים. וחברי הפורום מסבירים לו שהוא טועה...
בבניין תיק השקעות סולידי ננוחם.
