בכיוון ההפוך: מצרכניזם לחסכנות

[HomoDeus]

היי,
אני רואה המון אנשים שעולים ברמת החיים ככל שהם מרוויחים יותר,
מצד שני אני לא מכיר המון סיפורים הפוכים שבהם אנשים מצטמצמים מרצונם.

אשמח לשמוע, בעיקר סיפורים אישיים, על אנשים שהיו צרכניסטיים/ מאוד צרכניסטים(הלוואות למימון תענוגות וכו) ועברו להיות סולידיים יותר ואיך הם עשו זאת.

הייתי שמח לשמוע מה היה הגורם שהניע אתכם והאם אתם מתגעגעים?

אשמח גם לשמוע על אנשים צרכניסטיים, שמודעים לזה ורוצים להפסיק, ולמה זה כן או לא עובד להם.

 

[itzikgur]

הסיפור שלי קצת שונה. באתי ממשפחה ברוכת ילדים דתייה וענייה והייתי חסכן מאז שהכרתי את עצמי לא מבחירה. בגיל יותר מבוגר השגתי עבודה טובה שמאפשרת לי לחיות ברמה הרבה יותר טובה אלא מה? קשה לשנות הרגלים ואני עדיין משווה מחירים, חוסך בחשמל ובמים ובמה לא...

 

[בת העמק]

אנשים שהיו צרכניסטיים/ מאוד צרכניסטים(הלוואות למימון תענוגות וכו) ועברו להיות סולידיים יותר ואיך הם עשו זאת.

הסולידית סיפרה על עצמה בעניין הזה באחד הפוסטים הראשונים שלה בבלוג.

אני רואה המון אנשים שעולים ברמת החיים ככל שהם מרוויחים יותר,
מצד שני אני לא מכיר המון סיפורים הפוכים שבהם אנשים מצטמצמים מרצונם.

המוח האנושי לא מכויל על העתיד הרחוק ולכן מתקשה לחסוך לימים רחוקים יותר מכמה חודשים קדימה, אם בכלל.
אבל אם אדם מרוויח יותר ויכול להרשות לעצמו גם חסכון לימים רחוקים וגם להעלות את רמת החיים העכשווית - למה לא?

 

[optimum]

אני רואה המון אנשים שעולים ברמת החיים ככל שהם מרוויחים יותר,

בדרך כלל זה כי העבודה דורשת את זה.
פתאום יש שעות ארוכות יותר בעבודה אז אין זמן לבשל ומזמינים משלוחים, או שאתה עובר למשרד שלא נגיש בתחב"צ אז קונים רכב.

אני כתבתי את זה בכמה שרשורים בפורום: אף אחד לא ייתן לך תוספת לשכר כי יש לך עיניים יפות. מעלים לך את השכר כי יש ציפיה ממך שתשתמש בכסף הזה כדי להשקיע יותר בעבודה.

ההחלטה שלי לעצור את יום העבודה כדי לבשל ארוחת צהריים האטה מאוד את ההתקדמות שלי בקריירה ואחרי כמה שנים טובות כאלה הפער ביני לבין אלו שהזמינו וולט על בסיס יומי נעשה מורגש למדי.
כנ"ל לגבי הצורך לצאת מוקדם מהעבודה (כלומר בשבע בערב...) כדי להספיק לאוטובוס האחרון.

כמו שעליה בהכנסה מעלה את גובה ההוצאות, כמוה הורדת ההוצאות תוביל לירידה בהכנסה אחרי פרק זמן קצר.

אז לגבי צרכניסטים שרוצים להפסיק וזה לא מצליח להם. העצה שלי אליהם: תיתפטרו!

 

[ImaShelFibon]

עבורי היה מדובר בשינוי תפיסה; צריכה היא כבר לא חלק מסל הערכים שלי או משהו שאני מייחסת לו חשיבות.
אז אני לא אקנה "אחד מכל צבע" שיהיה לי, אני לא אקנה דברים "רק כי זה זול" אני לא אחפש להשתדרג כל הזמן כשמשהו מתקלקל במקום לתקן אותו.

אני אפיק הנאה מלהסתכל על קטלוגים של מוצרי צריכה גם בלי לקנות אותם. אנשים שאוהבים לקרוא יודעים שלקנות ספרים ולקרוא ספרים אלה שני תחביבים שונים. גם פאשניסטיות. צריך לעקור את הראשון מהשורש ולהישאר רק עם השני. לקנות רק מה ששימושי ונחוץ, רצוי אחרי שחשבתי על זה לילה ולא בלהט הרגע.

חלק מהכסף שנחסך יתפנה לחיסכון והשקעה, חלק קטן יותר יתפנה לרכישת דברים שאני לא רוצה לוותר עליהם (כמו השקעה בתחביבים). אז גם בהיבט הצרכני, לא הכל מופסד. חלק מנותב לאפיקים צרכניים שמספקים לי יותר הנאה.

 

[HomoDeus]

הסולידית סיפרה על עצמה בעניין הזה באחד הפוסטים הראשונים שלה בבלוג.

המוח האנושי לא מכויל על העתיד הרחוק ולכן מתקשה לחסוך לימים רחוקים יותר מכמה חודשים קדימה, אם בכלל.
אבל אם אדם מרוויח יותר ויכול להרשות לעצמו גם חסכון לימים רחוקים וגם להעלות את רמת החיים העכשווית - למה לא?

היי, תודה על התגובה.
ראשית אני לא בהכרח מדבר על חסכנות (יחסית) קיצונית, כמו שהייתה בפוסטים של הסולידית (למשל ״חיה כמו מלכה״),
אלא על הוצאה שהיא נמוכה יחסית ביחס להכנסה, נגיד משפחה שמרוויחה 40 נטו ומוציאה רק 15 או 20.

בנוסף, זו שאלה מעניינת. לי בתור צרכניסט מאוד ברור למה כן, אבל השאלה שלי לא מתמקדת בזוג רווקים שמרוויח 40 נטו ומוציא 20, אלא במשפחה שמרוויחה 40 ומוציאה 30 בשוטף ומידי פעם יש הוצאות גדולות כמו רכב/טיול/שיפוץ/ריהוט/שדרוג הבית ואני רואה את זה המון(אנשים שמרוויחים הרבה אבל גם מוציאים קרוב למה שמרוויחים) . בנוסף, לפעמים אם בתור זוג הרווחתם 60 והתרגלת להוציא 30-40, ומשהו קרה פתאום(משבר,פיטורין מעבודה טובה) קשה לחזור להוציא 10-20.

 

[HomoDeus]

בדרך כלל זה כי העבודה דורשת את זה.
פתאום יש שעות ארוכות יותר בעבודה אז אין זמן לבשל ומזמינים משלוחים, או שאתה עובר למשרד שלא נגיש בתחב"צ אז קונים רכב.

אני כתבתי את זה בכמה שרשורים בפורום: אף אחד לא ייתן לך תוספת לשכר כי יש לך עיניים יפות. מעלים לך את השכר כי יש ציפיה ממך שתשתמש בכסף הזה כדי להשקיע יותר בעבודה.

ההחלטה שלי לעצור את יום העבודה כדי לבשל ארוחת צהריים האטה מאוד את ההתקדמות שלי בקריירה ואחרי כמה שנים טובות כאלה הפער ביני לבין אלו שהזמינו וולט על בסיס יומי נעשה מורגש למדי.
כנ"ל לגבי הצורך לצאת מוקדם מהעבודה (כלומר בשבע בערב...) כדי להספיק לאוטובוס האחרון.

כמו שעליה בהכנסה מעלה את גובה ההוצאות, כמוה הורדת ההוצאות תוביל לירידה בהכנסה אחרי פרק זמן קצר.

אז לגבי צרכניסטים שרוצים להפסיק וזה לא מצליח להם. העצה שלי אליהם: תיתפטרו!

אני מבין מה שאתה אומר, ואני מסכים איתך,

אבל כשהסתכלתי על ההוצאות של עצמי, אני כרגע משתמש במוניות הרבה(זה כרגע עולה לי טיפה פחות מהוצאות על רכב), ואני מוסיף וולט וזה לכשלעצמו יכול להגיע לסכום דומה, עלייה דומה בנטו תדרוש העלאה של מעל 10 בשכר.
ובמקרה שאצטרך זה לא טריוואלי להצטמצם.

כלומר יש היגיון בטענה שלך ואני לגמרי מבין אותה, מצד שני כן מעניין אותי לשמוע על אנשים שהצליחו בזה ומה זה ״עלה להם״.

מצד שלישי יש פתרונות(חלקיים): לעבוד בעבודה עם חדר אוכל, לעבוד קרוב מאוד לבית או לגור קרוב מאוד לעבודה, ואולי יש פתרונות יצירתיים שלא חשבתי עליהם.

 

[בת העמק]

קשה לחזור להוציא 10-20.

בטח, יותר קשה להצטמצם מאשר להתרווח.
יש כאלה שהיו רגילים לחיות בצניעות ושמרו על זה גם כשההכנסות עלו. חלק מתוך הרגל וחלק כדי להפנות הרבה כספים לחסכון, מה שאולי לא התאפשר עד העליה ברמת ההכנסות.

כמו שעליה בהכנסה מעלה את גובה ההוצאות, כמוה הורדת ההוצאות תוביל לירידה בהכנסה אחרי פרק זמן קצר.

משפט מעניין, לא חשבתי על זה ככה.
הורדת הוצאות יכולה להנכיח לנו שאין צורך בהרבה הכנסות כדי לחיות בטוב - זה לכשלעצמו יכול להוריד מוטיבציה ואמביציה בעבודה.
אבל אני לא משוכנעת שהמשווואה הזאת עובדת במציאות להרבה אנשים.

אני לא בהכרח מדבר על חסכנות (יחסית) קיצונית, כמו שהייתה בפוסטים של הסולידית (למשל ״חיה כמו מלכה״),

אבל לפני שהיא הגזימה בחיתוך ההוצאות, היא סיפרה שהיתה בזבזנית וצרכנית כבדה.

מצד שני כן מעניין אותי לשמוע על אנשים שהצליחו בזה ומה זה ״עלה להם״.

למה זה מעניין אותך? אתה רוצה גם אבל לא מצליח? אתה לא בטוח שאתה רוצה כי אתה חושב שהמחיר של זה (נפשית? חברתית?) יהיה גבוה מדי?
זה עניין מאד סובייקטיבי, גם כתלות באישיות שפיתחת וגם בסביבה החברתית שאתה רוצה להיות בה.

 

[HomoDeus]

למה זה מעניין אותך? אתה רוצה גם אבל לא מצליח? אתה לא בטוח שאתה רוצה כי אתה חושב שהמחיר של זה (נפשית? חברתית?) יהיה גבוה מדי?
זה עניין מאד סובייקטיבי, גם כתלות באישיות שפיתחת וגם בסביבה החברתית שאתה רוצה להיות בה.

סטטיסטיקה מאוד מעניינת אותי, משאין לי דרך לעשות סטטיסטיקה אני אוהב גם אנקטודות.

מעניין אותי לשמוע על מה היה קל לוותר ועל מה קשה, מעניין אותי הדרך והסיבה.

מעבר לזה הנושא לא מעניין אותי בשביל לייצר מסקנות ופעולות שעליי לבצע, אבל כן מעניין אותי לשמוע מאחרים ולשאוף רעיונות.

לדוגמה התגובה של @optimum הייתה מאוד מעשירה.

ספציפית לגבי עצמי, הייתי מאוד רוצה להגיע למצב שיש לי הרבה כסף(לא עשרות מיליונים, אבל מספיק כסף לחיות בנוחות לעשר שנים או אולי לכל חיי), ואני יכול להקים יוזמה שלי נפרדת(יכולה וכנראה שתהיה עסק), אבל מבלי להצטרך להיות שוב שכיר(או עובד פרילנסר או דומיהם), מפני שאני לא נהנה בתור שכיר, או עצמאי קטן שתלוי במקור הכנסה גג שניים. זה גורם לחרדה, וזה גם מאוד יוצר תלות.

 

[optimum]

הורדת הוצאות יכולה להנכיח לנו שאין צורך בהרבה הכנסות כדי לחיות בטוב - זה לכשלעצמו יכול להוריד מוטיבציה ואמביציה בעבודה

בדיוק.
על הבסיס הזה נטשתי את כלל ה300/400 כבר מזמן.

 

[c881]

תראה, מישהו כבר טען בפני שאני מוותר על 5,000 בברוטו בתמורה לכך שאני יוצא ב-15:00 מהמשרד.
מצד שני, 5,000 נוספים בברוטו בטווח הבינוני גבוה, זה אולי עוד 2,500 בנטו.

 

[HomoDeus]

תראה, מישהו כבר טען בפני שאני מוותר על 5,000 בברוטו בתמורה לכך שאני יוצא ב-15:00 מהמשרד.
מצד שני, 5,000 נוספים בברוטו בטווח הבינוני גבוה, זה אולי עוד 2,500 בנטו.

נורא חבל לי שהמדידה היום העיקרית לשכר היא כמות שעות.

גורם לשריפת זמן נוראית.

 

[kongi]

תראה, מישהו כבר טען בפני שאני מוותר על 5,000 בברוטו בתמורה לכך שאני יוצא ב-15:00 מהמשרד.
מצד שני, 5,000 נוספים בברוטו בטווח הבינוני גבוה, זה אולי עוד 2,500 בנטו.

זמן >>> כסף

נורא חבל לי שהמדידה היום העיקרית לשכר היא כמות שעות.

גורם לשריפת זמן נוראית.

המדידה היחידה לשכר צריכה להיות ערך.
מדידה לפי שעות כוללת בפנים פרמיה שמישהו לוקח עליה סיכון וכמובן בתוחלת כוללת הפסד כספי רב.
לפי ההגיון הזה מדובר בעוד מוצר ביטוחי שאם אפשר עדיף לא לשלם אותו.

 

[HomoDeus]

המדידה היחידה לשכר צריכה להיות ערך.
מדידה לפי שעות כוללת בפנים פרמיה שמישהו לוקח עליה סיכון וכמובן בתוחלת כוללת הפסד כספי רב.
לפי ההגיון הזה מדובר בעוד מוצר ביטוחי שאם אפשר עדיף לא לשלם אותו.

קשה למדוד ערך, איך אפשר למדוד ערך של רואה חשבון? איך אפשר למדוד ערך של רופא משפחה?
איך אפשר למדוד ערך של מורה? באותה מידה גם מקצועות אחרים, משתדלים למצוא איזשהי מטריקה, העניין הוא שהרבה פעמים עושים אופטימיזציה על המטריקה
(למשל אם אתה מודד ממוצע ציונים של תלמידים אצל מורים, למורה יש אינטרס מאוד גדול לנסות ללמד רק כיתות ״טובות״, או לחילופין לתת ציונים גבוהים יותר, אם אתה מודד רופא משפחה על סמך מספר ביקורים אז יש לו אינטרס לעשות כמה שיותר ביקורים וכו...)

יכול להיות שאפשר להיות יותר יצרתיים, אבל לא ברור מאליו איך מודדים הרבה תפקידים.

גם לרוב אתה תראה שהשכר באותה חברה לאנשים באותו תפקיד הוא לא תמיד בקורלציה מאוד גבוה לערך שהם מביאים לחברה(אם אתה אורקל שיודע לתת ציון לערך )

 

[מלפפון חמוץ]

אני כתבתי את זה בכמה שרשורים בפורום: אף אחד לא ייתן לך תוספת לשכר כי יש לך עיניים יפות. מעלים לך את השכר כי יש ציפיה ממך שתשתמש בכסף הזה כדי להשקיע יותר בעבודה

אתה יכול להביא לינק לאותם שרשורים או להסביר פה? במקומות שאני עובד/עבדתי בהם מעלים שכר על בסיס ביצועים לא בגלל עיניים יפות ולא כדי שתשתמש בכסף.

ההחלטה שלי לעצור את יום העבודה כדי לבשל ארוחת צהריים האטה מאוד את ההתקדמות שלי בקריירה ואחרי כמה שנים טובות כאלה הפער ביני לבין אלו שהזמינו וולט על בסיס יומי נעשה מורגש למדי.

עם זה אני מסכים, לא נהוג לעשות הפסקה ארוכה באמצע היום. אבל מכיר הרבה אנשים שמבשלים בערב (כולל אותי) ומביאים איתם אוכל.

כנ"ל לגבי הצורך לצאת מוקדם מהעבודה (כלומר בשבע בערב...) כדי להספיק לאוטובוס האחרון

לא מכיר הרבה מקומות ששבע בערב זה לצאת מוקדם…

קשה למדוד ערך, איך אפשר למדוד ערך של רואה חשבון? איך אפשר למדוד ערך של רופא משפחה?
איך אפשר למדוד ערך של מורה?

מסכים שזה קשה, אבל מודדים בכל מקום שבו הייתי. רופא יכול להימדד על ידי שביעות רצון של המטופלים, מורה על בסיס ציון במבחנים חיצוניים (בגרות). ברוב המקומות שעבדתי בהן נהוג לעשות משוב חצי שנתי או שנתי שכולל את המנהל הישיר, חברי צוות ואנשים שעובדים איתם קרוב בכללי. מקבלים דירוג על בסיס מספר קריטריונים וכל אלו משתקללים לכדי ציון אחד שקובע עלייה בשכר, בונוס, קידום וכו.

אז הטענה שעולה פה כי שכר זה רק שעות עבודה היא לא כל כך נכונה

 

[optimum]

נורא חבל לי שהמדידה היום העיקרית לשכר היא כמות שעות.

גורם לשריפת זמן נוראית.

למה?
אני מאוד נהנהתי לשרוף למעסיק שלי זמן.
הייתי עושה הליכות בחוץ, וקורא ספרים ועובד על פרויקטים אישיים, והכל על חשבון הזמן של המעסיק.

בוא נהנה מהעצלנות של המעסיקים במקום לבקש פיקוח הדוק יותר על העובד. העולם יהיה מקום עצוב אם יתגמלו עובדים לפי ערך.

 

[מלפפון חמוץ]

ההחלטה שלי לעצור את יום העבודה כדי לבשל ארוחת צהריים האטה מאוד את ההתקדמות שלי בקריירה ואחרי כמה שנים טובות כאלה הפער ביני לבין אלו שהזמינו וולט על בסיס יומי נעשה מורגש למדי.
כנ"ל לגבי הצורך לצאת מוקדם מהעבודה (כלומר בשבע בערב...) כדי להספיק לאוטובוס האחרון.

מההודעה הנ״ל זה נשמע תמים, שהקריירה שלך נעצרה כי רצית לאכול א. צהריים ולא להזמין וולט

אני מאוד נהנהתי לשרוף למעסיק שלי זמן.
הייתי עושה הליכות בחוץ, וקורא ספרים ועובד על פרויקטים אישיים, והכל על חשבון הזמן של המעסיק

רק אחרי שקראתי את ההודעה הזו אני מבין קצת יותר את הסיבות שאחרים התקדמו בקריירה. לא הייתי מאשים את וולט כל כל מהר…

 

[optimum]

אתה יכול להביא לינק לאותם שרשורים או להסביר פה? במקומות שאני עובד/עבדתי בהם מעלים שכר על בסיס ביצועים לא בגלל עיניים יפות ולא כדי שתשתמש בכסף.

אני חושב שהסברתי.
המעסיק יוצא מנקודת הנחה שהתוספת לשכר שאתה מקבל תיתרגם לעליה בביצועים. וראוי לשאול למה אנחנו מניחים שאכן כך יהיה. התגובה שלי שציטטת מספקת הסבר לזה.

 

[מלפפון חמוץ]

אני חושב שהסברתי.
המעסיק יוצא מנקודת הנחה שהתוספת לשכר שאתה מקבל תיתרגם לעליה בביצועים. וראוי לשאול למה אנחנו מניחים שאכן כך יהיה. התגובה שלי שציטטת מספקת הסבר לזה.

מהניסיון שלי מעסיק מקדם עובדים רק לאחר עלייה בביצועים לא לפני. ובאופן כללי, עלייה בביצועים נובעת מניסיון, למידה מטעויות ושיפור מתמיד. אין קשר להוצאות שלי.

מה אני מפספס?

 

[HomoDeus]

למה?
אני מאוד נהנהתי לשרוף למעסיק שלי זמן.
הייתי עושה הליכות בחוץ, וקורא ספרים ועובד על פרויקטים אישיים, והכל על חשבון הזמן של המעסיק.

בוא נהנה מהעצלנות של המעסיקים במקום לבקש פיקוח הדוק יותר על העובד. העולם יהיה מקום עצוב אם יתגמלו עובדים לפי ערך.

אם יום העבודה היה 5 שעות, אני לא חושב שהיינו מספיקים פחות בהרבה תפקידים משרדיים. היינו צריכים להתייעל, אבל חושב שהיינו מספיקים כמעט אותו דבר והתפוקה באותן שעות הייתה עולה.