תוצאות החיפוש

+1 +1 רק צריך לוודא קודם שנוכל לעמוד בצעדים הבין-לאומיים שצפויים להינקט נגדנו בתגובה לכך. גם אם כרגע לא נוכל לעמוד בסנקציות הצפויות, אל יאוש – אולי בעתיד תזדמן לנו שעת כושר שבה ההתנגדות הבין-לאומית תהיה חלשה יותר, או חלקית. אני מאוד בעד, בכפוף להסתייגות לעיל, ובתנאי שמספחים את השטח ריק...

מתוך ויקיפדיה: "מגפיים על הקרקע" (במקור באנגלית: "Boots on the ground") הוא ביטוי ומטונימיה לנוכחות של כוחות צבא יבשתיים על קרקע האויב במטרה להכריעו. השימוש בו נפוץ במסגרת האמרה ש"אי-אפשר להכריע מלחמה בלי מגפיים על הקרקע", כלומר: אי-אפשר להכריע מלחמה ללא תמרון קרקעי נרחב בשטח האויב, וזאת בניגוד...

כשאתה אומר פה "יהודי" אתה מתכוון לדתי? כשאתה אומר "הוא" אתה מתכוון ל"צריך להיות"? המילה "יהודי" משמשת לעיתים לציון דת, ולעיתים לציון לאום. הדו-משמעות הזאת היא תקלה לשונית מצערת, שמבלבלת את החשיבה ומצמיחה טיעוני-שווא. השם של הלאום לא קובע, ולא צריך לקבוע, את התנהגותו. כשם שלאישה בשם "עדינה" מותר...

השאלה המעניינת בעיניי היא לא האם ועד כמה אנחנו מצייתים למשפט ההומניטרי הבין-לאומי (לפי פרשנות משפטית כזו או אחרת), אלא האם ועד כמה מאמצי הציות שלנו מכבידים על המלחמה שלנו נגד אויבינו, גורמים לנו להסתפק בתוצאות פחות טובות מכפי שיכולנו להשיג, ומגדילים את המחיר שהמלחמה גובה מאיתנו, בכסף ובדם. – זאת...

נושא חשוב בעיניי, והוא מציג את הדברים יפה. שאלו אותו בתגובות מה ישראל יכולה לעשות כדי לקדם את השינויים המוצעים במאמר, והוא לא ענה...

צודק, החולשה שתיארתי אופיינית רק לחלק מהקבוצות ומהגישות שמכונות ליברליוֹת.

ליברליזם הוא לא עמדת פתיחה טובה במשא ומתן. הליברל מכיר מראש – ביוזמתו – בחירויות של הצד השני, ואז מה שנשאר זה לדון על החירויות של הליברל עצמו – האם ובאיזו מידה הן מקובלות על הצד השני. הדרך להילחם בכפייה הדתית היא להפעיל על הדתיים כפייה חילונית. רק לאחר ששומרי המצוות יחוו מנה מספקת של כפייה...

מעולם לא עזבתי, אבל יצא לי יותר להגיב באגף של "מרעין בישין".

לא, זאת הפרשנות שלך לדוגמית שנטלת מתוך המאמר. המאמר עורך השוואה בין מקרים שונים – שבחלקם השליטים והעם הם מאותה קבוצה אתנית והאויב הוא מקבוצה שונה, ובחלקם לא – והמסקנה שלו היא שונה. אבל זה כאמור דיון ארוך. מי שמתעניין יקרא את המאמר.

ניסיתם פעם לתאר לעצמכם איך ייראה תרשים זרימה של השאלות והתשובות של משקיעי האינדקסים, כשהם נתקלים במשקיע אקטיבי? אני לא מצליח לדלות מזכרוני את כל השאלות והתשובות, אבל דבר אחד ברור לי – בנקודה מסוימת בתרשים מופיעה השאלה "איזה אחוז מהתיק שלך אתה מתכוון להקצות להשקעה הזאת?", וממנה מתפצלות שתי...

אני חולק עליך. לדעתי הקושי נובע מעצם קיומם של שבטים*, ולא מההצבעה על קיומם. אבל זה כבר נוגע בשאלה 'האם שבטים ולאומים הם אמיתיים או מומצאים?' – דיון ארוך שלא כאן המקום לקיימו. אני רק אפנה את המתעניינים למאמר יפה בנושא, של עזר גת: "ההיסטוריה הארוכה והשורשים העמוקים של אומות". * "שבטים" – הכוונה...

נניח שרוצים להגיע לפשרה בין שבט ההוּטוּ לשבט הטוּטְסִי. מי צריך לאשר את הפשרה? גם נציגי ההוטו וגם נציגי הטוטסי. נניח שיש להם פרלמנט משותף שבו 60 נציגי הוטו ו-60 נציגי טוטסי, והפשרה זוכה לתמיכתם של 70 נציגים. רוב עצום! רק בעיה קטנה: הפשרה נתמכת על ידי 50 נציגי הוטו ורק 20 נציגי טוטסי, כלומר 40...

מס יציאה הוא לא קנס אלא מס רווח הון שמוטל על רווח ההון שנצבר לפני ניתוק התושבות. (ניתן לשלם את מס היציאה בסמוך לאחר ניתוק התושבות במעין מכירה רעיונית, או לדחות את התשלום לזמן מכירת הנכס, ואז עורכים חישוב ליניארי). – אולי אתה מביע חשש שבעתיד יגדילו את שיעור מס היציאה מעבר לשיעור הרגיל של מס רווח...

קיים הן בהגות המדינית והן במבנה הממשל של מדינות רבות.

זאת הייתה שאלה רטורית. שאלתי אותה כי הפריע לי שלא ציינת את החלק של ההסכם שעורר התנגדות וגרם לביטולו.

אלה שסבורים שמשאל העם הוא על סיום הדמוקרטיה, אין להם תקווה להשיג רוב בעתיד, כי הם סבורים שבעתיד זאת כבר לא תהיה דמוקרטיה.

גם ביזור קיים בעולם כבר מאות שנים. אם אתה מגביל את המבט שלך לישראל, אז לא נכון לומר שהדמוקרטיה קיימת מאות שנים, ואם אתה מסתכל על כל העולם, אז לא נכון לומר שביזור הוא רעיון חדש. אבל אתה צודק שהגישה הכללית הרווחת בישראל נוטה יותר לריכוזיות מאשר לביזור. לדעתי זה יצטרך להשתנות. ביזור לא חייב...

אז המורדים ימרדו והמרד יהיה לגיטימי לשיטתם, ולא לגיטימי לשיטת המחנה השני. עברו הרבה הודעות, וההודעה הפותחת שלך הייתה ארוכה. אולי תחדד, בשתיים-שלוש שורות, מלחמה בין מי למי, ועל מה.

אז משאל העם על ביטול הדמוקרטיה הוא לא חלק מהמשחק הדמוקרטי.

הכרעת הרוב היא עניין עקרוני, ואילו ביזור ההחלטה הוא פשרה? בעיניי שניהם מנגנונים פרגמטיים, שבשניהם יש מרכיב של פשרה. בהכרעת הרוב המיעוט הרעיוני מוותר כרגע, תוך הבטחה שבעתיד, אם יצליח לשכנע את הציבור, יוכל לשנות את ההחלטות. ואילו בביזור שני המחנות מוותרים על השלטת דעתם במלוא השטח תמורת הסיכוי...