תגיתחיסכון

תקציב העצמות היבשות

ת

האסטרטגיה הקונבנציונלית לניהול כלכלת המשפחה מתבססת על שלושה שלבים:

סיכום כל מקורות ההכנסה.
מעקב ותיעוד ההוצאות השונות, עד לקבלת תמונת מצב המפרטת לאן "זולג" כל שקל שנכנס.
צמצום ההוצאות עד להשגת היעד הפיננסי הרצוי (בדרך כלל: הוצאות ≤ הכנסות).

פוסט אורח: ההזדמנות הסולידית שבחופש הגדול  

פ

זוכרים את מוריה?
זוהי אותה קוראת נפלאה שהוכיחה שעצמאות כלכלית היא לא מילה גסה –  אפילו אם יש לך שישה (!) ילדים. 
על רקע חופשת הקיץ הממשמשת ובאה,  קבלו פוסט נוסף פרי עטה. 

הנשק המלוכלך של תרבות הצריכה

ה

כותבת לי שגית: היי סולידית, ממש לאחרונה הגעתי איכשהו לבלוג שלך, ומאז אני נהנית לקרוא בו על בסיס יומיומי. הדילמה שלי היא בנושא מתנות. אני אישית מעדיפה לא לקבל מתנות בהקשר של אירועים וחגים, פשוט לא אוהבת את זה, למעט מקרים בודדים. אני משתדלת לומר את זה כשאני מרגישה בנוח, למרות שרוב האנשים לא מקבלים את זה, ולעיתים אני נמנעת מלומר את זה מחשש שהנמען ייעלב. מצד שני, כל מי שאני מכירה כל כך אוהב לקבל...

הבחירות הללו ישנו את חייכם

ה

"אני סבורה שחווינו תקופה שבה אנשים רבים מדי למדו להבין שכשהם נתקלים בבעיה, על הממשלה לפתור אותה: 'יש לי בעיה, אני זקוק למענק; אני חסר בית, הממשלה צריכה לשכן אותי.' הם משליכים את מצוקותיהם על החברה. ואתם יודעים, אין דבר כזה 'חברה'. ישנם פרטים — נשים וגברים ומשפחות. הממשלה יכולה לפעול אך ורק באמצעות בני אדם, ובני אדם מוכרחים לדאוג לעצמם תחילה. חובתנו לדאוג לעצמנו ולאחר מכן, בנוסף, לדאוג...

מי בכלל צריך תקציב?

מ

תקציב הוא תכנית הקובעת חסם עליון להוצאה מסוימת. אדם המתנהל על-פי תקציב עשוי להגדיר, למשל, X ש"ח בחודש למימון הוצאות מזון, Y ש"ח בחודש למימון הוצאות תחבורה, Z ש"ח בחודש למימון הוצאות בידור, וכן הלאה.

פוסט אורח: סולידית עם 6 ילדים?!

פ

זהו מייל שקיבלתי ממוריה, קוראת ותיקה ואם לשישה. סיפורה מדגים שבניגוד לסברה הפופולארית, ילדים אינם חייבים להוות מכשול לחופש כלכלי, קל וחומר במשפחות ברוכות ילדים. מידת ההצלחה תלויה בעיקר במידת האחריות, הסוכנות ושיקול הדעת הבריא שמפעיל ההורה עצמו.
מכיוון שזהו מסר שכאלהורית אני מעט מתקשה להעביר בעצמי, שמחתי כשמוריה הסכימה להצעתי לערוך ולפרסם את המייל מחדש כפוסט אורח בבלוג. הבמה שלך,  סופר-אמא. 

פנסיה בכפייה: השוואת מסלולי חיסכון לטווח ארוך

פ

בכל פעם שהמדינה מוצאת לנכון לקבל החלטות אישיות עבור אזרחיה, אפילו כשהדבר נעשה לכאורה כדי להציל אותם מעצמם, הליברטריאנית שבי רוצה להתפוצץ. תסכימו איתי בוודאי שאדם אחראי נדרש לצרוך מזון בריא ולהתעמל באופן סדיר. סביר להניח שאילו כולם היו נוהגים כך, רמת התחלואה הייתה יורדת, ההוצאה הציבורית על בריאות הייתה פוחתת ואפילו מס הבריאות שכולנו משלמים היה קטן.  ועדיין – מה היה קורה אילו כדי לממש זאת, הממשלה...

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן