תגיתהשקעה פסיבית

"פשטות היא המפתח להצלחה פיננסית. כאשר ישנם מספר פתרונות לבעיה, בחרו בפתרון הפשוט ביותר." –ג'ון בוגל.

מטרת העל של המשקיע הפסיבי היא להשיג את תשואת השוק הממוצעת – לא יותר ולא פחות – ולעשות זאת באופן היעיל ביותר ובעלות הנמוכה ביותר. בעולם הפיננסי, "השוק" מיוצג באמצעות מדדי מניות. מדד מניות הוא חישוב סטטיסטי המשקף את הערך המצטבר של קבוצת מניות נבחרות. כך, למשל, מקובל לראות במדד ת"א 25, המשקף את השינוי בערך השוק של 25 החברות הציבוריות הגדולות בישראל, בתור ייצוג הולם של שוק המניות...

הנה דילמה שעולה לא פעם בתגובות לפוסטים באתר הזה.
בפרספקטיבה היסטורית ארוכת-טווח, שוק המניות הניב תשואה גבוהה מכל נכס פיננסי אחר – מזומנים, אגרות חוב, נדל"ן, מתכות יקרות ועוד.
השקעה במניות כרוכה אמנם בתנודתיות רבה, והטיפוס מעלה רחוק מלהיות חלק וחף ממהמורות; ולמרות זאת, ככל שניתן ללמוד מהעבר, מדובר בנכס בעל פוטנציאל הצמיחה הגבוה ביותר.

אחת מיומרותיו (המגלומניות קמעה 🙂 ) של הבלוג הזה היא לקרוע את המעטה המאיים שאופף את שוק ההון, ולהדגיש שאף שישנם בעלי אינטרסים שרוצים שתחשבו אחרת, השקעה בבורסה איננה מדע טילים.

לרשות ניירות הערך נמאס. כבר שנים שמנסים שם להסדיר את פעילותן של תעודות הסל, להקטין את הסיכונים המבניים הטמונים בהן, ולהכפיף אותן למנגנוני הפיקוח המחמירים שנקבעו בחוק השקעות משותפת בנאמנות – אותו חוק שחל על כל קרנות הנאמנות בישראל. לרוע המזל, כנסות התפזרו, ממשלות התחלפו, והמהלך – הידוע בעיקר בשמו תיקון 21 לחוק – העלה אבק בין פרוטוקולי ועדות הכנסת, משל היה הקריירה הפוליטית של כבוד השרה הטריה...

יש משהו מוזר, כמעט מסתורי, באופן שבו אנשים מתייחסים לכסף שלהם.
קחו לדוגמה את עניין החסכונות הפנסיוניים. בחברה שהפכה את המנטרה התלונתית על שחיקת השכר ויוקר המחיה לספורט לאומי, ניתן היה לצפות שאנשים יגלו עניין בסיסי בסך כל הנכסים הכספיים שעומדים לרשותם, במיוחד כשאותם נכסים נהנים מהטבות מס משמעותיות.

מזור רובוטיקה היא אחד מסיפורי ההצלחה המובהקים של שוק הביומד הישראלי בשנים האחרונות. החברה מייצרת מכשור רובוטי מתוחכם המיועד לניתוחים מורכבים בעמוד השדרה, ולפני מספר שנים החלה לשווקו בבתי חולים ברחבי העולם, מבלי שהיא נתקלת בתחרות של ממש בתחומה. כך הפכה מחברת ביומד קטנה לאחת מ-100 החברות הציבוריות הגדולות בישראל.

המתכון לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, לפחות כפי שהוא מנוסח בבלוג הזה, נשען על שתי רגליים: האחת היא קיצוץ חד בהוצאות השוטפות דרך מלחמת חורמה בבזבזנות, והאחרת היא השקעת העודפים שנותרו בשוק ההון.