תגיתצרכניזם

"בלוג נחמד, חבל רק שהוא לא רלוונטי להורים לילדים."

תשדירי הרדיו הקליטים של הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים תמיד מעוררים אצלי אסוציאציות משעשעות. פעם זהו רועה שמכווין את צאנו הרך היישר לדיר הבטוח. לעתים זוהי אמא פולניה שכופה על בנה לנגן בכינור, גם אם זה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות. ולפעמים זו מנהלת ההכוונה הפוליטית בצבא הסובייטי, שתפקידה להבטיח את נאמנות הקומיסארים למשטר החד-מפלגתי.

הפולמוס בנושא הלגליזציה מתנהל בשבועות האחרונים בלהט חסר פרופורציה, כאילו גורל המדינה תלוי רק בו. זה לא המצב וכנראה גם לעולם לא יהיה כזה – גם אם יחקרו עוד מאות סלבריטאים, יסקרו את הרגלי העישון של כל 120 חברי הכנסת או ישוו את "ליל הבאנגים הגדול" למחאת האוהלים, למהפכת הקוטג' או למהפכת אוקטובר 1917.

קחו דלי גדול ומלאו אותו בעשרות סרטנים חיים.
תאורטית, כל סרטן יכול היה לטפס מעלה ולחלץ עצמו בקלות יחסית; אלא שבפועל, ברוב המקרים הסרטנים ייקלעו לתחרות חסרת תוחלת, שתגרום להם ללפות האחד את השני ולמנוע זה מזה כל אפשרות להימלט.
כך, במו צבתותיהם, הם גוזרים את דינם למיתה קולקטיבית.

מה יקרה אם נצא לגינה, חמושים בזכוכית מגדלת, ונמקד באמצעותה את קרניה המסרטנות של תרבות הצריכה לכדי אלומה יוקדת אחת?

אז אחרי שדבורית שרגל, הלא היא מלכת הבלוגוספרה הישראלית ואימת עיתונאי הארץ, מצאה לנכון להתייחס ל"סולידית" ואף הסיקה שהעובדה שאני חיה מהשקעותיי מעידה על כך שהבלוג הוא "פרסומת לחברת השקעות" (…), זכיתי בסוף השבוע לסיקור של מובילת דעת קהל נוספת, "המחוברת" דנה ספקטור, שכתבה עלי בטורה השבועי ב"שבעה ימים" (ע' 86, 28.02.14).

ישנה מילה אחת, שאם הוגים אותה באינטונציה ובעוצמה הנכונה –  כל בן אנוש סביר יוצא משיווי משקל.  עוצמתה של המילה ניכרת במיוחד בכל מה שקשור בכסף שלכם וביכולת לשמור כמה שיותר ממנו בכיסכם.

"כל המחזור שלי בחו"ל" אומר דרור (24), ששילם 100,000 ש"ח תמורת "הטיול שאחרי הצבא" בדרום אמריקה.  רונן הבטיח לאשתו ש"ייצא לה השופינג מהאוזניים" לפני שטסו לסין כדי לרהט את הבית.  "אני בעד חופשות מאתגרות עם ילדים ומה שמדהים זו החוויה המשפחתית" אומרת דפנה, רגע לפני שהיא מזמינה חבילת סקי לכל המשפחה.
אני מקנאת בכל האנשים האלה, וקנאתי עזה ויוקדת.