שלום לכם,
ברצוני לשתף אתכם בהרגלי הצריכה שלי ואולי על הדרך זה ילמד אתכם איך אפשר לחסוך בעלויות. אבל האמת שגם סתם משעמם לי ובא לי להעלות פוסט.
המאפיין הראשון ששמתי לב אליו הוא שככל שהכמות גדולה יותר, המחיר נמוך יותר (וגם אם לא המחיר למוצר עצמו גבוה יותר, עבור 100 גרם או X יחידות הוא נמוך בהרבה).
שתי דוגמאות בולטות לכך: היום רכשתי ארגז המכיל 12 אריזות מגבונים ב־₪34.9 (מחיר מבצע; המחיר הרגיל הוא ₪44.9, שזה עדיין משתלם מאוד. גם מספר המגבונים שם גדול יותר, 72 לעומת 60+ ברוב האריזות)! גם בנקניקיות שמתי לב לזה. עדיף לרכוש אריזת 1.5 או 1.8 ק"ג מאשר אריזות קטנות של כמה מאות גרמים. אני זוכר שבאחד המרכולים אריזת 1.5 ק"ג עלתה ₪21.9 בערך (מחיר מבצע). משום־מה תוקף הנקניקיות באריזות כאלה קצר הרבה יותר, אבל במקפיא אין תוקף מבחינתי.
אני אף פעם לא לוקח את המוצר הראשון שבא לעין. אני תמיד מסתכל על כל המדף, על האריזות השונות ועל המבצעים. אני גם לא ישר לוקח את מה שבמבצע משום שאולי יש משהו זול יותר. כאשר אין מבצע, קל להשוות – בודקים את המחיר ל־100 גרם. שימו לב: במוצרים משומרים תבדקו ידנית מחיר ל־100 גרם מסוננים (כתבה בעניין)! כאשר יש מבצע, גם צריך לבדוק ידנית משום שעל השלט, לפחות במרכול שבו אני קונה, יש רק מחיר מקורי ל־100 ג'.
אחרי שהשוויתי את הכול, אני בוחר במוצר הזול ביותר. לפעמים אני נאלץ לקחת יותר ממה שרציתי (למשל כשקניתי שלוש אריזות קמח ב־₪10), אבל כל עוד מדובר במוצרים יבשים, אין בעיה. אגב תבדקו תאריכים משום שחלק מאותן אריזות קמח היו פגות תוקף.
המותג לא רלוונטי לי כלל וכלל. לא אכפת לי אם זו איזו חברה שמעולם לא ראיתי. למשל, כשרכשתי פתיתים ופירורי לחם, היו מבצעים על המוצרים של "אסם" ונדמה לי גם של "מאסטר שף". אני רכשתי פתיתים ופירורי לחם של חברת "אִינְטֶרְיָה", שפעם ראשונה ראיתי בחיים. מדוע? פתיתים הם פתיתים ופירורי לחם הם פירורי לחם. הכול אותו דבר מבחינתי. כנ"ל לגבי טונה. אני זוכר שנדרשו לי כמה דקות טובות לבחור את הטונה הזולה ביותר משום שהיו שני מבצעים והתקשיתי לחשב מחיר ל־100 ג' (וה־ChatGPT לא עבד לי). מבחינתי טונה היא טונה בכל חברה.
גם גבינות קשות אני אף פעם לא קונה באריזות אלא תמיד במעדנייה, במיוחד אם זו גבינה בפיקוח (בראשן עמק 28%. אני אישית מעדיף לתמוך ב"טרה" ולא ב"תנובה", ולכן רוכש נעם 9%). ועכשיו גם אסביר מתי אני כן מוכן לשלם יותר. אני מוכן לשלם יותר כשהטעם או הערכים התזונתיים חשובים לי. הייתה תקופה שבה הייתי רוכש קוטג' טרה, שהוא יקר יותר ב־20 אגורות (תנובה ₪6.1 וטרה ₪6.3). הפער פה מועט והטעם מאוד שונה. כנ"ל לגבי גבינה. כאשר הקוטג' מתקלקל, אני מכין ממנו פיצות אישיות, וכדי שיהיה בריא יותר, אני מעדיף לרכוש גבינת נעם 9% במקום 22%, אף שהראשונה עולה כמעט כפול מן המחיר המפוקח (₪8.5 ל־100 גרם במעדנייה. אריזה מוכנה של 360 גרם עולה ₪33.9, שזה ₪9.42 ל־100 גרם. המחיר המפוקח הוא ₪5.024 לגבינת 22% ו־₪5.285 לגבינת 28%). דוגמה נוספת היא לחם. יש לחם מפוקח שעולה ₪8.38 (וגם חלות ב־₪6.62). אני אישית רוכש לחם כוסמין ב־₪17.9, על אף הפער המשמעותי במחיר.
לפעמים גם כדאי פשוט לוותר על מוצר מסוים אם הוא יקר מדי. לדוגמה, היום הלכתי למרכולית משום שבמרכול הקבוע שלי לא היו קוטג' או גבינה לבנה. במרכולית קוטג' טרה עלה ₪7.7 ושתי יחידות ב־₪15. במרכול שתי יחידות של אותו קוטג' עולות ₪12.6. על מה עוד ₪2.4? זה אולי נשמע מעט, אבל עבור אוויר זה המון כסף. יש גם סרטון נחמד בעניין. זה לא שזה "המון כסף", אלא שהסכום הזה לא הניב לי כלום ושום דבר, זאת אומרת שהוצאתי מהארנק שני שקלים וארבעים אגורות ופשוט זרקתי לפח, ממש ככה. ובאמת אמרתי בקופה: "סלח לי, אינני לוקח את זה" והחזרתי למקרר. בסוף דרך אגב רכשתי גבינה לבנה נמוכה יותר ממחירה המפוקח (₪5.8 במקום ₪5.87).
גם פירות וירקות עדיף לרכוש במרכולים הגדולים במקום בירקניות מקומיות, אלא אם כן חשוב לכם לתמוך בעסקים קטנים. עבורי זה לא ערך עליון, ואינני מוכן לשלם ₪14.9 לעגבנייה במקום ₪6.9 (ספציפית היום אפילו ₪5.9! פעם היה ₪7.9, אז המחירים באמת יורדים לפעמים, שזה תמיד נחמד לראות). בכללי, הכול יקר יותר בפיצוציות, תחנות דלק, מרכוליות וכו'. מרכולים לרוב יהיו זולים ומשתלמים יותר, ולכן נעדיף לרכוש בהם. אם יש אפשרות לנסוע למרכול חרדי, כמובן עדיף לקנות שם.
וזהו! אני מקווה שלמדתם משהו חדש, או שסתם נהניתם לקרוא על הרגלי הצריכה שלי.
ברצוני לשתף אתכם בהרגלי הצריכה שלי ואולי על הדרך זה ילמד אתכם איך אפשר לחסוך בעלויות. אבל האמת שגם סתם משעמם לי ובא לי להעלות פוסט.
המאפיין הראשון ששמתי לב אליו הוא שככל שהכמות גדולה יותר, המחיר נמוך יותר (וגם אם לא המחיר למוצר עצמו גבוה יותר, עבור 100 גרם או X יחידות הוא נמוך בהרבה).
שתי דוגמאות בולטות לכך: היום רכשתי ארגז המכיל 12 אריזות מגבונים ב־₪34.9 (מחיר מבצע; המחיר הרגיל הוא ₪44.9, שזה עדיין משתלם מאוד. גם מספר המגבונים שם גדול יותר, 72 לעומת 60+ ברוב האריזות)! גם בנקניקיות שמתי לב לזה. עדיף לרכוש אריזת 1.5 או 1.8 ק"ג מאשר אריזות קטנות של כמה מאות גרמים. אני זוכר שבאחד המרכולים אריזת 1.5 ק"ג עלתה ₪21.9 בערך (מחיר מבצע). משום־מה תוקף הנקניקיות באריזות כאלה קצר הרבה יותר, אבל במקפיא אין תוקף מבחינתי.
אני אף פעם לא לוקח את המוצר הראשון שבא לעין. אני תמיד מסתכל על כל המדף, על האריזות השונות ועל המבצעים. אני גם לא ישר לוקח את מה שבמבצע משום שאולי יש משהו זול יותר. כאשר אין מבצע, קל להשוות – בודקים את המחיר ל־100 גרם. שימו לב: במוצרים משומרים תבדקו ידנית מחיר ל־100 גרם מסוננים (כתבה בעניין)! כאשר יש מבצע, גם צריך לבדוק ידנית משום שעל השלט, לפחות במרכול שבו אני קונה, יש רק מחיר מקורי ל־100 ג'.
אחרי שהשוויתי את הכול, אני בוחר במוצר הזול ביותר. לפעמים אני נאלץ לקחת יותר ממה שרציתי (למשל כשקניתי שלוש אריזות קמח ב־₪10), אבל כל עוד מדובר במוצרים יבשים, אין בעיה. אגב תבדקו תאריכים משום שחלק מאותן אריזות קמח היו פגות תוקף.
המותג לא רלוונטי לי כלל וכלל. לא אכפת לי אם זו איזו חברה שמעולם לא ראיתי. למשל, כשרכשתי פתיתים ופירורי לחם, היו מבצעים על המוצרים של "אסם" ונדמה לי גם של "מאסטר שף". אני רכשתי פתיתים ופירורי לחם של חברת "אִינְטֶרְיָה", שפעם ראשונה ראיתי בחיים. מדוע? פתיתים הם פתיתים ופירורי לחם הם פירורי לחם. הכול אותו דבר מבחינתי. כנ"ל לגבי טונה. אני זוכר שנדרשו לי כמה דקות טובות לבחור את הטונה הזולה ביותר משום שהיו שני מבצעים והתקשיתי לחשב מחיר ל־100 ג' (וה־ChatGPT לא עבד לי). מבחינתי טונה היא טונה בכל חברה.
גם גבינות קשות אני אף פעם לא קונה באריזות אלא תמיד במעדנייה, במיוחד אם זו גבינה בפיקוח (בראשן עמק 28%. אני אישית מעדיף לתמוך ב"טרה" ולא ב"תנובה", ולכן רוכש נעם 9%). ועכשיו גם אסביר מתי אני כן מוכן לשלם יותר. אני מוכן לשלם יותר כשהטעם או הערכים התזונתיים חשובים לי. הייתה תקופה שבה הייתי רוכש קוטג' טרה, שהוא יקר יותר ב־20 אגורות (תנובה ₪6.1 וטרה ₪6.3). הפער פה מועט והטעם מאוד שונה. כנ"ל לגבי גבינה. כאשר הקוטג' מתקלקל, אני מכין ממנו פיצות אישיות, וכדי שיהיה בריא יותר, אני מעדיף לרכוש גבינת נעם 9% במקום 22%, אף שהראשונה עולה כמעט כפול מן המחיר המפוקח (₪8.5 ל־100 גרם במעדנייה. אריזה מוכנה של 360 גרם עולה ₪33.9, שזה ₪9.42 ל־100 גרם. המחיר המפוקח הוא ₪5.024 לגבינת 22% ו־₪5.285 לגבינת 28%). דוגמה נוספת היא לחם. יש לחם מפוקח שעולה ₪8.38 (וגם חלות ב־₪6.62). אני אישית רוכש לחם כוסמין ב־₪17.9, על אף הפער המשמעותי במחיר.
לפעמים גם כדאי פשוט לוותר על מוצר מסוים אם הוא יקר מדי. לדוגמה, היום הלכתי למרכולית משום שבמרכול הקבוע שלי לא היו קוטג' או גבינה לבנה. במרכולית קוטג' טרה עלה ₪7.7 ושתי יחידות ב־₪15. במרכול שתי יחידות של אותו קוטג' עולות ₪12.6. על מה עוד ₪2.4? זה אולי נשמע מעט, אבל עבור אוויר זה המון כסף. יש גם סרטון נחמד בעניין. זה לא שזה "המון כסף", אלא שהסכום הזה לא הניב לי כלום ושום דבר, זאת אומרת שהוצאתי מהארנק שני שקלים וארבעים אגורות ופשוט זרקתי לפח, ממש ככה. ובאמת אמרתי בקופה: "סלח לי, אינני לוקח את זה" והחזרתי למקרר. בסוף דרך אגב רכשתי גבינה לבנה נמוכה יותר ממחירה המפוקח (₪5.8 במקום ₪5.87).
גם פירות וירקות עדיף לרכוש במרכולים הגדולים במקום בירקניות מקומיות, אלא אם כן חשוב לכם לתמוך בעסקים קטנים. עבורי זה לא ערך עליון, ואינני מוכן לשלם ₪14.9 לעגבנייה במקום ₪6.9 (ספציפית היום אפילו ₪5.9! פעם היה ₪7.9, אז המחירים באמת יורדים לפעמים, שזה תמיד נחמד לראות). בכללי, הכול יקר יותר בפיצוציות, תחנות דלק, מרכוליות וכו'. מרכולים לרוב יהיו זולים ומשתלמים יותר, ולכן נעדיף לרכוש בהם. אם יש אפשרות לנסוע למרכול חרדי, כמובן עדיף לקנות שם.
וזהו! אני מקווה שלמדתם משהו חדש, או שסתם נהניתם לקרוא על הרגלי הצריכה שלי.
נערך לאחרונה ב:
