המשרה הנוכחית מרגישה טובה ומשמעותית בשבילך
כן, אבל אני חושבת שאני גם הגעתי או לפחות מתקרבת לכדי מיצוי מבחינה מקצועית. אני מרגישה שאני צריכה אתגרים מקצועיים חדשים.
והסיבות לעזוב הן בעיקר השכר (אם כי הוא לא נמוך בכלל),
אני חושבת שאם התנאים היו גבוהים יותר, מן הסתם שהמחשבות לא היו צפות מלכתחילה. אני לא מסכימה שזה לא נמוך, אני מכירה הרבה שמשתכרים *לפחות* כמוני. למעשה אני לא מכירה מישהו שמרוויח פחות ממני.
קצת הדרגה (מניח שהיא משליכה על המשימות שאותן את מבצעת),
נכון, זה גם (אבל לא רק) מתחבר למיצוי מבחינה מקצועית.
וגם ההרגשה ש"צריך להתקדם" (יש לא מעט משפטים בסגנון בפוסט הפותח).
נכון. להתקדם כי כל ההיבטים שלי בחיים מתקדמים - זוגיות שתהפוך בעתיד הקרוב למשפחה (כפי שכבר כתבתי, אם כי אין לחץ "מחר בבוקר"), החיפוש אחר אתגרים חדשים בחיים שלי ובעיקר בקריירה, הסביבה שלי שמתקדמת (או בכלל משתנה...) ועוד ועוד...
חשבתי על הנושא לא מעט ימים. באופן די צפוי, לא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית, והרי שזו לא הפתעה כי אין מסקנה חד משמעית בנושאים כאלה. פתחתי את השרשור הזה בקביעה הזו מההתחלה.
אני חושבת שעשיתי כמעט הכל - קראתי מאמרים של מומחי בקבלת ההחלטות, קראתי ספרים, אפילו פניתי ללשכת התעסוקה וניסיתי דמיון מודרך בשיטת ה"איך תרגישו עם השינוי עוד 10 שעות, 10 ימים, 10 חודשים".
שום דבר לא קידם אותי אל עבר תשובה.
בתקופה הזו עשיתי גם בליץ של סבב ראיונות. מקום עבודה אחר (גם הוא במגזר הציבורי) העלה אפשרות מעניינת, שמרחיקה אותי עוד יותר מעולם התוכן שלמדתי (הנדסה) ומקרבת אותי ל... לא יודעת. אני לא יודעת מה התנאים בדיוק (יש קידום ב"דרגה"), אני אפילו לא סגורה מה עושים בעבודה ואם באמת אוכל להתקבל לשם (כי זה לא מקום עבודה פרטי של "יאללה, התקבלת, את מתחילה עוד חודש" אלא תהליך בירוקרטי שדורש אישורים, ואני מכירה את התהליך הזה מהמקום שבו אני נמצאת היום - גם כן, במגזר הציבורי)
אבל זה היה נשמע לי כמו אתגר מקצועי חדש וזה קסם לי. זה מגדיל את היכולות הרכות שלי, את צורת החשיבה
ומקרב אותי לנישה מקצועית מסויימת - יתכן ואוכל להגיע לנישה הזו בהמשך בעוד כמה שנים גם אם אשאר בעבודה הנוכחית, אבל אני שואלת את עצמי - אם כך הדבר, אז, למה לחכות עוד כמה שנים כשנפתחת הזדמנות כזו עכשיו?
חברה טובה ניסתה לצנן את ההתלהבות ואמרה "הזדמנויות ימשיכו להגיע". האמנם?
החשש הוא למצוא את עצמי באותן דילמות בעוד כ2-3 שנים, בלי וקטור קריירה מוגדר וברור, כי... די אין לי כזה... אני לא עושה מסלול קלאסי של מהנדסים (אלא כמו אותם אנשי ממשל, מינהל או ביטחון, שיש להם תואר הנדסי, אבל הם כמעט ולא עסקו בתחום) וחשש מתחושה שאמנם עשיתי קפיצה במסלול הקריירה אבל זה צעד קטן ואולי אפילו לכיוון הלא נכון.
במקביל, כאילו המוח שלי לא מטריד את מנוחתי מספיק בנושא הזה, במקום העבודה הנוכחי ביקשו להחתים אותי לחוזה של שנתיים וחצי, בתמורה ביקשתי לבדוק שיפור תנאים וזה אכן בבדיקה, לצד תואר שני בחינם והטבות עקיפות נוספות (הם כנראה מבינים שהם מוגבלים מבחינת שיפור השכר, כי זה מאוד בירוקרטי ומורכב כיאה למגזר ציבורי מיושן).
מכיוון שאני לא יכולה לדחות את ההחלטה כי מקום העבודה הנוכחי שלי מחייב אותי לקבל את ההחלטה כבר בתחילת שבוע הבא (תודה לאל שיש אילוצים שדוחקים בי להחלטה "פאסיבית") - אופן הפעולה שלי הוא להמשיך במקום העבודה הנוכחי שלי כרגע מכיוון שאני בשלב הזה לא יכולה להסתמך על מקום העבודה האחר רק מכיוון שהעלה אפשרות כלשהי שאני עשויה להיות מתאימה לו.
אחתום על חוזה לשנתיים וחצי, אקבל הטבות עקיפות ואחתור להגדלת השכר, ואפילו אולי אתחיל את התואר השני, אבל אם האפשרות הראשונה תהפוך לממשית - אשבור את החוזה ואתפטר. אשלם קנס, אעזוב בבושת פנים, אעשה מה שצריך לעשות...
לסיכום: אמשיך במקום העבודה הנוכחי, אבל אתעדף אפשרויות שאמצא אותן כמאתגרות ומפתחות יותר (כרגע יש רק אחת כזו).
כן, אחרי כל החפירה הזו, קיבלתי את ההחלטה הכי ממוצעת וסבירה. מעניין אם באמת יהיה לי את האומץ לעזוב ככל שתתברר האפשרות האחרת כרלוונטית. כנראה שנגלה בתקופה הקרובה...
).
