DiverGirl
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 287
- דירוג
- 657
הפוסט הזה בא בעקבות דיון בנושא אחר כאן בפורום. החלטתי שעדיף לפתוח שרשור נפרד המוקדש לשיטה הזו. אני חושבת, שהנושא של צום על מים מאד מתחבר לקונספט הסולידיות ומינימליזם, כמו שאומרים - LESS IS MORE.
כל מה שכתבתי רלוונטי וחשוב להבנת הנושא, ואני מקווה שלא תתלשו את הדברים מהקונטקסט. הכתוב מתבסס על ספרות בנושא, שיחות עם צמים ותיקים וניסיון אישי.
כל מה שכתוב כאן הוא בגדר האינפורמציה בלבד, ולא בגדר ההמלצה. יש להתייעץ עם רופא, לפני שמתחילים לצום.
מה זה צום על מים?
בדיוק כפי שזה נשמע, מדובר בהימנעות מכל אוכל או שתיה מלבד מים. בגדול, רצוי מאד לא לצרוך שום דבר אחר, אלא אם כן יש צורך ממשי בהשלמת אלקטורליטים, ויש כאלה שצורכים כמות מזערית של מלח ים או מקור איכותי אחר לנתרן, אשלגן וכו'. אבל בגדול, הצום הקלאסי הוא על בסיס מים בלבד.
בשביל מה זה טוב?
כל התועלות של צום מתבססות על העובדה, שביום-יום הגוף משקיע המון משאבים בעיכול של אוכל, שמגיע מבחוץ. תהליך העיכול מורכב מהמון תהליכים בגוף, בהם מעורבות מערכות שונות, כולל מערכת החיסון. לפי מחקרים שונים, כ- 50% (יש טוענים שאף יותר) מהערך האנרגטי של המזון מתבזבז בסופו של דבר על תהליך העיכול. לעומת זאת, בזמן הצום, הגוף מעכל את המאגרים הפנימיים של עצמו, מה שמצריך משמעותית פחות משאבים והמשאבים האלה מופנים לריפוי עצמי.
מה קורה בגוף בזמן הצום?
בגדול, שלושה תהליכים מתרחשים במקביל:
1. צריכת המשאבים הפנימיים. בדומה לחיות בטבע שטורפות קודם את החיות החלשות, הגוף "טורף" קודם כל את הרקמות הלא בריאות, ואת התאים שלא הכרחיים לו (כלומר, לא את הרקמות הבריאות של עברי גוף כגון כבד וכו', אלא שומן, משקעים של מינרלים וכו').
2. מערכת החיסון ומערכות אחרות במהלך הצום מתפנות לתקן נזקים ומחלות שונות.
3. פינוי רעלים ופסולת מסוגים שונים, שהצטברה בגוף במהלך החיים. דוגמה הכי מובהקת היא דיווחים של צמים רבים, שקיבלו בילדותם אנטיביוטיקה בכמויות גדולות, ובמהלך הצום חשים בפה טעם בלתי נסבל של אנטיביותיקה שהצטברה בגוף והייתה שם במשך עשרות שנים, ומתחילה לצאת סוף סוף החוצה. אי אפשר לדעת מה מסתתר בתוך הגוף, עד שלא מתחילים לצום, ואז אחרי כמה ימים של צום כל זה מתחיל לצאת החוצה, ולפעמים זה פשוט מזעזע...
איזה מחלות אפשר להרפות?
קודם כל, הצום הוא לא פנציה נגד כל המחלות שקיימות. אבל לפי התיעודים שנעשו בקליניקות ברחבי העולם, ע"י רופאים עצמאיים, וע"י הצמים עצמם, ישנו אחוז גבוה של ריפוי, או נסיגה משמעותית, של מגוון מחלות. דוגמאות: השמנת יתר, סכרת, יתר לחץ דם, דלקות שונות, התמכרויות לניקוטין ו/או סוכר, סרטן, וכו'.
האם כל אחד יכול לצום?
תלוי כמה זמן האדם מעוניין לצום. יממה אחת בשבוע בד"כ אפשר לצום בלי בעיה, וזה אפילו מומלץ ע"י רופאים רבים. לגבי פרקי זמן ארוכים יותר: יש מקרים בהם הסכנות של צום עולות על התועלות. מקרים בהם העוסקים בתחום לא ממליצים לצום: אבנים בדרכי המרה / בכבד, מחלות מסוימות של מערכת העיכול, תת משקל, ועוד.
כמה זמן ובאיזו תדירות צמים?
הצום הקלאסי נמשך בין 1 ל-30 יום, ומשך הצום תלוי במצב הבריאותי ומטרותיו. לרב, המומחים ממליצים לא לרוץ ישר לצום של 14 יום, אלא להתחיל מיום אחד בשבוע (24 או 36 שעות), ואם רוצים - להעלות בהדרגה את אורכו. אני אישית מכירה אנשים מנוסים שצמים פעם בשבוע + שבוע-שבועיים פעם בכמה חודשים, ו/או בסביבות 30 יום פעם בשנה-שנתיים. אין המלצה חד משמעית לא בנושא משך הצום ולא בנושא התדירות. כמובן שיש גבול: לא מומלץ לצום יותר מ-30-40 יום, וגם לא יותר מ-100-120 ימים בשנה במצטבר.
איך מסיימים צום ומה קורה בהמשך?
סיום הצום גם מכונה "יציאה מהצום", והוא נמשך בין 50% ל-100% ממשך זמן הצום עצמו. לדוגמה, אם מישהו צם שבוע, אז המומחים ממליצים על תקופת יציאה של שבוע. מתחילים מכמויות קטנות של מיצים סחוטים וטריים מעורבבים עם מים (1-2 ימים), אחר כך מיצים לא מדוללים (עוד יום-יומיים), אחרי זה מחית פירות, וכך מוסיפים בהדרגה מאכלים נוספים לתפריט. סיום הצום הוא לא פחות (או אפילו יותר) חשוב מהצום עצמו. סטייק טוב, או אפילו סנדוויץ ביום הראשון אחרי צום של שבועיים – זאת סכנת חיים ממשית! צום, במיוחד כזה שנמשך יותר מכמה ימים, מחייב משמעת עצמית גבוהה. דבר נוסף חשוב מאד: מטרת העל של הצום היא ריפוי וגמילה מהרגלים לא בריאים, כגון אכילת יתר, התמכרויות שונות, שיפור תזונה וכו'. מי שמתייחס לצום כאל פתרון קסם ומשתמש בו כדי לרזות מהר בלי לשנות את הרגלי היום-יום, עשוי להעלות בחזרה את כל הקילוגרמים, ועוד תוספת מכובדת.
החוויה האישית שלי
ב-3 שנים האחרונים, כתוצאה מתזונה לקויה, סטרס, ועוד גורמים, המצב הבריאותי שלי מאד הדרדר. הפכתי לבחורה עצבנית, עייפה באופן קבוע (לא משנה כמה ישנתי), חולה כל חורף כמעט בלי הפסקה חודש וחצי – חודשיים בכל וירוס אפשרי, וכו'. בנוסף, אכלתי המון, והיה לי חשק מטורף למתוקים. כל הבדיקות היו תקינות, ולרופאים לא ממש היה פתרון בשבילי. בסוף הקיץ הגעתי למצב שהרגשתי שאני בקושי מתפקדת, נסיתי פעם-פעמיים צום של 36 שעות בשביל הנסיון, ואז צמתי 10 ימים. לאחר מכן, התחלתי לצום פעם בשבוע למשך יממה. כתוצאה מכל זה:
1) נעלם לי לחלוטין חשק למתוקים, אני לא צריכה לשכנע או להגביל את עצמי בכוח לא לאכול מתוק – פשוט לא בא לי.
2) אני זקוקה בערך לחצי מכמות האוכל שנהגתי לאכול לפני זה. שוב, זה לא נובע מהגבלה מודעת, אלא הגוף פשוט מאותת לי שזהו. אימצתי לעצמי כלל מאד פשוט: אם אחרי האוכל אני יש לי יותר כח ואנרגיה מאשר לפני – סימן שאכלתי בדיוק את מה שאני צריכה ובכמות שאני צריכה. אם אני עייפה או ישנונית אחרי האוכל – סימן שאכלתי יותר מדי, או את המאכלים שלא הייתי צריכה לאכול.
3) יש לי המון מרץ ואנרגיה שהיו כ"כ חסרות לי לפני הצום, אני זקוקה לפחות שעות שינה ובבוקר כמה רעננה.
4) אין לי יותר התקפי רעב, אם לא אכלתי 4-5 שעות. למעשה, אני מסוגלת להסתדר בלי אוכל, או על מעט מאד אוכל, למשך יום שלם. כמובן שעדיף לא להגיע לזה, אבל מה לעשות – כולנו אנשים עסוקים ויש ימים שלא יוצא לי לאכול מסודר. ביום כזה אני לא מתעלפת מירידה בסוכר (כי הסוכר שלי נמוך למשך כל היום, כי אני כמעט ולא אוכלת סוכרים או פחמימות פשוטות).
5) נראית הרבה יותר טוב, רזיתי כמה קילו ומאז המשקל שלי נשמר קבוע.
6) עוד דברים טובים שלא בא לי לציין כאן, כי הם אישיים מדי
.
בהמשך אפרסם בנפרד רשימה של מאמרים וספרות מומלצת.
וכל הכבוד למי שקרא עד הסוף.
כל מה שכתבתי רלוונטי וחשוב להבנת הנושא, ואני מקווה שלא תתלשו את הדברים מהקונטקסט. הכתוב מתבסס על ספרות בנושא, שיחות עם צמים ותיקים וניסיון אישי.
כל מה שכתוב כאן הוא בגדר האינפורמציה בלבד, ולא בגדר ההמלצה. יש להתייעץ עם רופא, לפני שמתחילים לצום.
מה זה צום על מים?
בדיוק כפי שזה נשמע, מדובר בהימנעות מכל אוכל או שתיה מלבד מים. בגדול, רצוי מאד לא לצרוך שום דבר אחר, אלא אם כן יש צורך ממשי בהשלמת אלקטורליטים, ויש כאלה שצורכים כמות מזערית של מלח ים או מקור איכותי אחר לנתרן, אשלגן וכו'. אבל בגדול, הצום הקלאסי הוא על בסיס מים בלבד.
בשביל מה זה טוב?
כל התועלות של צום מתבססות על העובדה, שביום-יום הגוף משקיע המון משאבים בעיכול של אוכל, שמגיע מבחוץ. תהליך העיכול מורכב מהמון תהליכים בגוף, בהם מעורבות מערכות שונות, כולל מערכת החיסון. לפי מחקרים שונים, כ- 50% (יש טוענים שאף יותר) מהערך האנרגטי של המזון מתבזבז בסופו של דבר על תהליך העיכול. לעומת זאת, בזמן הצום, הגוף מעכל את המאגרים הפנימיים של עצמו, מה שמצריך משמעותית פחות משאבים והמשאבים האלה מופנים לריפוי עצמי.
מה קורה בגוף בזמן הצום?
בגדול, שלושה תהליכים מתרחשים במקביל:
1. צריכת המשאבים הפנימיים. בדומה לחיות בטבע שטורפות קודם את החיות החלשות, הגוף "טורף" קודם כל את הרקמות הלא בריאות, ואת התאים שלא הכרחיים לו (כלומר, לא את הרקמות הבריאות של עברי גוף כגון כבד וכו', אלא שומן, משקעים של מינרלים וכו').
2. מערכת החיסון ומערכות אחרות במהלך הצום מתפנות לתקן נזקים ומחלות שונות.
3. פינוי רעלים ופסולת מסוגים שונים, שהצטברה בגוף במהלך החיים. דוגמה הכי מובהקת היא דיווחים של צמים רבים, שקיבלו בילדותם אנטיביוטיקה בכמויות גדולות, ובמהלך הצום חשים בפה טעם בלתי נסבל של אנטיביותיקה שהצטברה בגוף והייתה שם במשך עשרות שנים, ומתחילה לצאת סוף סוף החוצה. אי אפשר לדעת מה מסתתר בתוך הגוף, עד שלא מתחילים לצום, ואז אחרי כמה ימים של צום כל זה מתחיל לצאת החוצה, ולפעמים זה פשוט מזעזע...
איזה מחלות אפשר להרפות?
קודם כל, הצום הוא לא פנציה נגד כל המחלות שקיימות. אבל לפי התיעודים שנעשו בקליניקות ברחבי העולם, ע"י רופאים עצמאיים, וע"י הצמים עצמם, ישנו אחוז גבוה של ריפוי, או נסיגה משמעותית, של מגוון מחלות. דוגמאות: השמנת יתר, סכרת, יתר לחץ דם, דלקות שונות, התמכרויות לניקוטין ו/או סוכר, סרטן, וכו'.
האם כל אחד יכול לצום?
תלוי כמה זמן האדם מעוניין לצום. יממה אחת בשבוע בד"כ אפשר לצום בלי בעיה, וזה אפילו מומלץ ע"י רופאים רבים. לגבי פרקי זמן ארוכים יותר: יש מקרים בהם הסכנות של צום עולות על התועלות. מקרים בהם העוסקים בתחום לא ממליצים לצום: אבנים בדרכי המרה / בכבד, מחלות מסוימות של מערכת העיכול, תת משקל, ועוד.
כמה זמן ובאיזו תדירות צמים?
הצום הקלאסי נמשך בין 1 ל-30 יום, ומשך הצום תלוי במצב הבריאותי ומטרותיו. לרב, המומחים ממליצים לא לרוץ ישר לצום של 14 יום, אלא להתחיל מיום אחד בשבוע (24 או 36 שעות), ואם רוצים - להעלות בהדרגה את אורכו. אני אישית מכירה אנשים מנוסים שצמים פעם בשבוע + שבוע-שבועיים פעם בכמה חודשים, ו/או בסביבות 30 יום פעם בשנה-שנתיים. אין המלצה חד משמעית לא בנושא משך הצום ולא בנושא התדירות. כמובן שיש גבול: לא מומלץ לצום יותר מ-30-40 יום, וגם לא יותר מ-100-120 ימים בשנה במצטבר.
איך מסיימים צום ומה קורה בהמשך?
סיום הצום גם מכונה "יציאה מהצום", והוא נמשך בין 50% ל-100% ממשך זמן הצום עצמו. לדוגמה, אם מישהו צם שבוע, אז המומחים ממליצים על תקופת יציאה של שבוע. מתחילים מכמויות קטנות של מיצים סחוטים וטריים מעורבבים עם מים (1-2 ימים), אחר כך מיצים לא מדוללים (עוד יום-יומיים), אחרי זה מחית פירות, וכך מוסיפים בהדרגה מאכלים נוספים לתפריט. סיום הצום הוא לא פחות (או אפילו יותר) חשוב מהצום עצמו. סטייק טוב, או אפילו סנדוויץ ביום הראשון אחרי צום של שבועיים – זאת סכנת חיים ממשית! צום, במיוחד כזה שנמשך יותר מכמה ימים, מחייב משמעת עצמית גבוהה. דבר נוסף חשוב מאד: מטרת העל של הצום היא ריפוי וגמילה מהרגלים לא בריאים, כגון אכילת יתר, התמכרויות שונות, שיפור תזונה וכו'. מי שמתייחס לצום כאל פתרון קסם ומשתמש בו כדי לרזות מהר בלי לשנות את הרגלי היום-יום, עשוי להעלות בחזרה את כל הקילוגרמים, ועוד תוספת מכובדת.
החוויה האישית שלי
ב-3 שנים האחרונים, כתוצאה מתזונה לקויה, סטרס, ועוד גורמים, המצב הבריאותי שלי מאד הדרדר. הפכתי לבחורה עצבנית, עייפה באופן קבוע (לא משנה כמה ישנתי), חולה כל חורף כמעט בלי הפסקה חודש וחצי – חודשיים בכל וירוס אפשרי, וכו'. בנוסף, אכלתי המון, והיה לי חשק מטורף למתוקים. כל הבדיקות היו תקינות, ולרופאים לא ממש היה פתרון בשבילי. בסוף הקיץ הגעתי למצב שהרגשתי שאני בקושי מתפקדת, נסיתי פעם-פעמיים צום של 36 שעות בשביל הנסיון, ואז צמתי 10 ימים. לאחר מכן, התחלתי לצום פעם בשבוע למשך יממה. כתוצאה מכל זה:
1) נעלם לי לחלוטין חשק למתוקים, אני לא צריכה לשכנע או להגביל את עצמי בכוח לא לאכול מתוק – פשוט לא בא לי.
2) אני זקוקה בערך לחצי מכמות האוכל שנהגתי לאכול לפני זה. שוב, זה לא נובע מהגבלה מודעת, אלא הגוף פשוט מאותת לי שזהו. אימצתי לעצמי כלל מאד פשוט: אם אחרי האוכל אני יש לי יותר כח ואנרגיה מאשר לפני – סימן שאכלתי בדיוק את מה שאני צריכה ובכמות שאני צריכה. אם אני עייפה או ישנונית אחרי האוכל – סימן שאכלתי יותר מדי, או את המאכלים שלא הייתי צריכה לאכול.
3) יש לי המון מרץ ואנרגיה שהיו כ"כ חסרות לי לפני הצום, אני זקוקה לפחות שעות שינה ובבוקר כמה רעננה.
4) אין לי יותר התקפי רעב, אם לא אכלתי 4-5 שעות. למעשה, אני מסוגלת להסתדר בלי אוכל, או על מעט מאד אוכל, למשך יום שלם. כמובן שעדיף לא להגיע לזה, אבל מה לעשות – כולנו אנשים עסוקים ויש ימים שלא יוצא לי לאכול מסודר. ביום כזה אני לא מתעלפת מירידה בסוכר (כי הסוכר שלי נמוך למשך כל היום, כי אני כמעט ולא אוכלת סוכרים או פחמימות פשוטות).
5) נראית הרבה יותר טוב, רזיתי כמה קילו ומאז המשקל שלי נשמר קבוע.
6) עוד דברים טובים שלא בא לי לציין כאן, כי הם אישיים מדי
.בהמשך אפרסם בנפרד רשימה של מאמרים וספרות מומלצת.
וכל הכבוד למי שקרא עד הסוף
.
נערך לאחרונה ב:
