לא חשוב שמות
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 20/3/16
- הודעות
- 834
- דירוג
- 381
ערב טוב,
הבלוג של הסולידית מרתק מפעם לפעם ומוזר בפעמים אחרות. למרות זאת, ישנה נקודה שאני לא סגור לגביה, זוהי ה-"פרישה", או ה-"פרשיה מוקדמת" בהקשר התעסוקתי-כלכלי.
כשאני קורא בבלוג אמירה, פסקה או אפילו פוסט שלם שמדבר על אותה פרישה מיוחלת, אני בהחלט מתחבר לרעיון אבל מרגיש לא נוח בכיסאי מכיוון שנראה לי כי אותה "פרישה" אמורה לבוא לידיי ביטוי הרבה הרבה (הרבה!) לפני שמכוונים את המונח "פרישה" לקריירה, כסף או פנסיה, ובטח שהרבה לפני ההתיימרות הילדותית לפרישה מוקדמת. אני יכול להצביע על נקודות בגיל הילדות שלי שכבר בהן ייחלתי לאותה "פרישה", לאותו החופש, הרבה לפני שהנושא הפיננסי עמד בראש מעייני (ואם להודות באמת, גם לפני שידעתי מהו פירוש המילה "פיננסי").
קורא נכבד! יש לי שאלה אליך, האם תרגיש רגוע, שלו ומוגשם רק כשתזכה לפרוש מעבודתך? האם רק ממד הזמן הפנוי אותו הסולידית מהללת כלכך, הוא שיקנה לך נחת ויגרום לך לחיות חיים מלאים ולחוות את ה-"פרישה המוקדמת" הזאת על באמת?
תרשה לי לחלוק איתך את הווייתי בנוגע למונח "פרישה" שמלבד עצמאות כלכלית נוגע גם לגבי נקודות כגון אלו:
- לפרוש במובנים מסוימים (ולא באופן גורף) מנורמות תרבותיות בתחומי חיים שהם מעבר לכסף או למקום העבודה שלי (להתבודד לעתים זוהי דוגמה נהדרת).
- ליהנות מריחוק מסוים מסיטואציות ומשתנים חברתיים שלעתים קרובות מידי עוברים את הגבול: יותר מידי יציאות ובילויים, התנצחויות, תלות באחר ברמה לא בריאה, אכפתיות או אחריות כלפי האחר ברמה לא בריאה, הקרבה וויתורים למען האחר ברמה לא בריאה ועוד. כשמדברים על ריחוק אי-אפשר שלא להתייחס גם למובן של אחריותנות בחיים שחלק יעדיפו להימנע ממנו ככל האפשר.
- לחזור להתעסק ולחשוב בדברים ובצורות שאותם אהב הטמפרמנט היילדי שלי, לפני שלבשתי על עצמי את סחבות החברה והתרבות.
- לא להקציב זמן מוגבל לתחומים בהם אני עוסק ולא להציב לעצמי דרישות להשגת מטרות ותוצאות (שרובן קצרות טווח) באותם תחומים בהם אני בוחר לעסוק. לא להרגיש שמוטלת עלי איזושהי חובת הוכחה.
- להרשות לעצמי לחשוב, לפעול ולהתנהג (ואף לא אחד משלושת אלה) כמו ילד, בין אם מתחשק לי לדבר עם יצורים דמיוניים, לשחק במשחקים דמיוניים, לצייר, לשיר, לפנטז, לבצע הרפיות, דמיון מודרך (שלעתים מתגשם במציאות הפיזית), מדיטציות או לחשוב שאני מלך העולם. בהקשר זה, יש לציין גם את החופש לחזור לקשר הישן והייצרי שלי עם מה שחלק מאיתנו יכנה "אלוקים", לחזור להאמין בו ולהתחבר אליו ללא היאחזות באינטלקט.
- לחזור להאמין שיש גן עדן.. ושאפשר להגיע אליו גם לפני שנמות.
- לחזור להיות פזיז כמו ילד קטן בגבולות הסביר.
- לפעול למען מטרות חיים מעט יותר נאצלות מאשר להקים משפחה ולהביא ילדים, מאשר להיות מחוברת ומאשר "לממש את עצמי" בצורה חומרית. מתנצל אם זה יכעיס כאן מישהו, אבל חלק מהמגזימים גם יומרו שמטרות כגון: עצירת ההתחממות הגלובלית, הצלת חיות בהכחדה ועזרה לקהילה, גם אלו הן מטרות חומריות.
- לבקר במקומות מסתוריים, אמיתיים ומדומיינים כאחד. אולי אפילו להשתקע באחד מהם, אפשר גם פסיכולוגית ולא בהכרח פיזית
- לעסוק במה שמתחשק לי, גם אם אינו מקנה תועלת מעשית בטווח הנראה (עוד יותר כיף כאשר התועלת בסופו של דבר כן מתגלה, לדוגמה, למידת שיטות זיכרון בגיל מסוים בשביל להעביר את הזמן "גרידא" ומספר שנים לאחר מכן הנאה מציונים גבוהים הודות לכך באוניברסיטה).
- לצעוד, להרגיש בריזה על הפנים, לראות ענפים רוקדים למשב רוח רענן, קרני שמש מבצבצים מבעד לעצים וברקע ציוץ ציפורים (בשלב זה כנראה שאקבל אורגזמה). מעבר לזה, היכולת של האדם הממוצע בכלל להתרגש מדבר כזה "פשוט" זאת גדולה או הישג בפני עצמם שבהחלט מעיד במובן מסוים על פרישה מוקדמת והשתחררות מאיזשהו מטריקס. ואתה יודע מה יפה במצב הזה? שלא צריכים להיות סולידיים, עם שכל על הכתפיים ובכלל אנשים בוגרים.. סביר להניח שהילד שלך בהרבה יותר קרוב ממך לחוות רגעי נחת (או אורגזמה במקרה שלי) מדברים פשוטים כאלה. יש לא מעט ציונים היסטוריים שמזכירים אנשים מכל סוג שחוו את היופי והנחת שבפשטות, מרבנים (שלא מעט מהם היו מומחים בריחוק חברתי) ועד אסטרונאוטים (שגם חוו סוג של ריחוק בזמן שהם חצו את האטמוספירה אבל ממש לא מהסוג החברתי).
- ליהנות מהרגלים פשוטים ומועילים אשר תלויים כמעט 100% בך, ללא תלות בגורם חיצוני, ומקנים לך תחושת התקדמות בחיים, בגבולות הסביר (למשל, לאכול בבוקר סלט מרענן, בהמשך לשתות שייק פירות שסחטת בעצמך, לאחר מכן דייסת שיבולת שועל, בהמשך ארוחה נקייה מאנטיביוטיקה וחומרים אחרים שמוחדרים לג'אנק המערבי ובסוף היום איזשהו מרק צונן או ארוחה קלה שמשיבה לך מעט אנרגיה = הנאה מתחושה של ניקוי וקלילות גופניים).
- לשמוע מנגינה, להביט על נוף או אפילו לבצע את שניהם יחד באמצעות משחק משחב פשוט מבלי לצאת מהבית, ולהרגיש את אותה "פרישה" מיוחלת (הנה כמה נופים ומנגינות שאני נוהג ליהנות מהם מפעם לפעם: מלך האריות, מייפל סטורי, עוד מייפל סטורי,Real City night light, City Lights והרשימה עוד ארוכה).
מקווה שמלבד המוזריות של הפוסט הזה, מישהו הצליח לזהות ולהבין את חוסר הנוחות שבצמצום המונח "פרישה" לנושאים חומריים כלכך של הבלוג כמו כסף או מקומות עבודה (שלמרבה הצער משפיעים על גורלנו ואולי אף על עצם קיומנו). ועוד יותר לא נוח לחשוב שרק אנשים עם שכל על הכתפיים, ממש יחידי סגולה שמתמרדים במערכת, ישיגו את אותו חופש נכסף (כאשר בפועל, ילדים בני שנה ושנתיים מסוגלים ליהנות ממנו הרבה יותר מאיתנו ובטח שיותר מאדם מערבי-לוגי הממוצע).
אז, מהי הפרישה שלך?
למה שלא נחלוק את הפרישה שלנו אחד עם השני?
הבלוג של הסולידית מרתק מפעם לפעם ומוזר בפעמים אחרות. למרות זאת, ישנה נקודה שאני לא סגור לגביה, זוהי ה-"פרישה", או ה-"פרשיה מוקדמת" בהקשר התעסוקתי-כלכלי.
כשאני קורא בבלוג אמירה, פסקה או אפילו פוסט שלם שמדבר על אותה פרישה מיוחלת, אני בהחלט מתחבר לרעיון אבל מרגיש לא נוח בכיסאי מכיוון שנראה לי כי אותה "פרישה" אמורה לבוא לידיי ביטוי הרבה הרבה (הרבה!) לפני שמכוונים את המונח "פרישה" לקריירה, כסף או פנסיה, ובטח שהרבה לפני ההתיימרות הילדותית לפרישה מוקדמת. אני יכול להצביע על נקודות בגיל הילדות שלי שכבר בהן ייחלתי לאותה "פרישה", לאותו החופש, הרבה לפני שהנושא הפיננסי עמד בראש מעייני (ואם להודות באמת, גם לפני שידעתי מהו פירוש המילה "פיננסי").
קורא נכבד! יש לי שאלה אליך, האם תרגיש רגוע, שלו ומוגשם רק כשתזכה לפרוש מעבודתך? האם רק ממד הזמן הפנוי אותו הסולידית מהללת כלכך, הוא שיקנה לך נחת ויגרום לך לחיות חיים מלאים ולחוות את ה-"פרישה המוקדמת" הזאת על באמת?
תרשה לי לחלוק איתך את הווייתי בנוגע למונח "פרישה" שמלבד עצמאות כלכלית נוגע גם לגבי נקודות כגון אלו:
- לפרוש במובנים מסוימים (ולא באופן גורף) מנורמות תרבותיות בתחומי חיים שהם מעבר לכסף או למקום העבודה שלי (להתבודד לעתים זוהי דוגמה נהדרת).
- ליהנות מריחוק מסוים מסיטואציות ומשתנים חברתיים שלעתים קרובות מידי עוברים את הגבול: יותר מידי יציאות ובילויים, התנצחויות, תלות באחר ברמה לא בריאה, אכפתיות או אחריות כלפי האחר ברמה לא בריאה, הקרבה וויתורים למען האחר ברמה לא בריאה ועוד. כשמדברים על ריחוק אי-אפשר שלא להתייחס גם למובן של אחריותנות בחיים שחלק יעדיפו להימנע ממנו ככל האפשר.
- לחזור להתעסק ולחשוב בדברים ובצורות שאותם אהב הטמפרמנט היילדי שלי, לפני שלבשתי על עצמי את סחבות החברה והתרבות.
- לא להקציב זמן מוגבל לתחומים בהם אני עוסק ולא להציב לעצמי דרישות להשגת מטרות ותוצאות (שרובן קצרות טווח) באותם תחומים בהם אני בוחר לעסוק. לא להרגיש שמוטלת עלי איזושהי חובת הוכחה.
- להרשות לעצמי לחשוב, לפעול ולהתנהג (ואף לא אחד משלושת אלה) כמו ילד, בין אם מתחשק לי לדבר עם יצורים דמיוניים, לשחק במשחקים דמיוניים, לצייר, לשיר, לפנטז, לבצע הרפיות, דמיון מודרך (שלעתים מתגשם במציאות הפיזית), מדיטציות או לחשוב שאני מלך העולם. בהקשר זה, יש לציין גם את החופש לחזור לקשר הישן והייצרי שלי עם מה שחלק מאיתנו יכנה "אלוקים", לחזור להאמין בו ולהתחבר אליו ללא היאחזות באינטלקט.
- לחזור להאמין שיש גן עדן.. ושאפשר להגיע אליו גם לפני שנמות.
- לחזור להיות פזיז כמו ילד קטן בגבולות הסביר.
- לפעול למען מטרות חיים מעט יותר נאצלות מאשר להקים משפחה ולהביא ילדים, מאשר להיות מחוברת ומאשר "לממש את עצמי" בצורה חומרית. מתנצל אם זה יכעיס כאן מישהו, אבל חלק מהמגזימים גם יומרו שמטרות כגון: עצירת ההתחממות הגלובלית, הצלת חיות בהכחדה ועזרה לקהילה, גם אלו הן מטרות חומריות.
- לבקר במקומות מסתוריים, אמיתיים ומדומיינים כאחד. אולי אפילו להשתקע באחד מהם, אפשר גם פסיכולוגית ולא בהכרח פיזית
- לעסוק במה שמתחשק לי, גם אם אינו מקנה תועלת מעשית בטווח הנראה (עוד יותר כיף כאשר התועלת בסופו של דבר כן מתגלה, לדוגמה, למידת שיטות זיכרון בגיל מסוים בשביל להעביר את הזמן "גרידא" ומספר שנים לאחר מכן הנאה מציונים גבוהים הודות לכך באוניברסיטה).
- לצעוד, להרגיש בריזה על הפנים, לראות ענפים רוקדים למשב רוח רענן, קרני שמש מבצבצים מבעד לעצים וברקע ציוץ ציפורים (בשלב זה כנראה שאקבל אורגזמה). מעבר לזה, היכולת של האדם הממוצע בכלל להתרגש מדבר כזה "פשוט" זאת גדולה או הישג בפני עצמם שבהחלט מעיד במובן מסוים על פרישה מוקדמת והשתחררות מאיזשהו מטריקס. ואתה יודע מה יפה במצב הזה? שלא צריכים להיות סולידיים, עם שכל על הכתפיים ובכלל אנשים בוגרים.. סביר להניח שהילד שלך בהרבה יותר קרוב ממך לחוות רגעי נחת (או אורגזמה במקרה שלי) מדברים פשוטים כאלה. יש לא מעט ציונים היסטוריים שמזכירים אנשים מכל סוג שחוו את היופי והנחת שבפשטות, מרבנים (שלא מעט מהם היו מומחים בריחוק חברתי) ועד אסטרונאוטים (שגם חוו סוג של ריחוק בזמן שהם חצו את האטמוספירה אבל ממש לא מהסוג החברתי).
- ליהנות מהרגלים פשוטים ומועילים אשר תלויים כמעט 100% בך, ללא תלות בגורם חיצוני, ומקנים לך תחושת התקדמות בחיים, בגבולות הסביר (למשל, לאכול בבוקר סלט מרענן, בהמשך לשתות שייק פירות שסחטת בעצמך, לאחר מכן דייסת שיבולת שועל, בהמשך ארוחה נקייה מאנטיביוטיקה וחומרים אחרים שמוחדרים לג'אנק המערבי ובסוף היום איזשהו מרק צונן או ארוחה קלה שמשיבה לך מעט אנרגיה = הנאה מתחושה של ניקוי וקלילות גופניים).
- לשמוע מנגינה, להביט על נוף או אפילו לבצע את שניהם יחד באמצעות משחק משחב פשוט מבלי לצאת מהבית, ולהרגיש את אותה "פרישה" מיוחלת (הנה כמה נופים ומנגינות שאני נוהג ליהנות מהם מפעם לפעם: מלך האריות, מייפל סטורי, עוד מייפל סטורי,Real City night light, City Lights והרשימה עוד ארוכה).
מקווה שמלבד המוזריות של הפוסט הזה, מישהו הצליח לזהות ולהבין את חוסר הנוחות שבצמצום המונח "פרישה" לנושאים חומריים כלכך של הבלוג כמו כסף או מקומות עבודה (שלמרבה הצער משפיעים על גורלנו ואולי אף על עצם קיומנו). ועוד יותר לא נוח לחשוב שרק אנשים עם שכל על הכתפיים, ממש יחידי סגולה שמתמרדים במערכת, ישיגו את אותו חופש נכסף (כאשר בפועל, ילדים בני שנה ושנתיים מסוגלים ליהנות ממנו הרבה יותר מאיתנו ובטח שיותר מאדם מערבי-לוגי הממוצע).
אז, מהי הפרישה שלך?
למה שלא נחלוק את הפרישה שלנו אחד עם השני?