פתחתי עסק ראשון ב2009 עם שותפה מבוגרת שהתלהבה מהקונספט, חנות קפה מעוצבת בתוך מגדל משרדים בת"א. הייתה תכנית עסקית לבנות רשת של כ10-20 חנויות קפה זהות במתחמי משרדים דומים. היה לי רקע של 7 שנות ניהול, תפעול והקמה של דוכני קפה במקומות של קהל שבוי (כמו תחנות רכבת, אוניברסיטה ובתי חולים) והרבה בטחון עצמי לגבי היכולות שלי.
חבלי לידה ראשונים הופיעו מאוד מאוד מהר:
המקום הראשון היה מעבר לתכניות שלי מבחינת הגודל של המגדל שמצאנו - משהו כמו 1500 עובדים בלי חנויות או מסחר. הקאצ' היה שעבדה שם פיצוציה קטנה ועלובה שהיה צריך לקנות החוצה בשביל לקבל את המיקום.
אז לתכנית הראשונית של הקמה בכ-80-100,000 נוספה הוצאה לא חזויה של 90,000 ש"ח.
עדיין זו הייתה בעיניי עסקה מצוינת.
השותפה הלכה עדיין בעקבותיי. היא הייתה הכיס העמוק, והיא הזרימה את הכספים הנחוצים להתחיל בפרוייקט.
החנות נפתחה והלכה כמעט לפי הציפיות שבתסריטי האקסל ומאוד מהר הגלעו חיכוכים ביני לבינה.
היא הייתה אמור להיות שותפה שקטה עם כיסים ופתאום היא התחילה 'לנהל' ולהורות לי מה צריך ומה לא כשהיא לא מסכימה בכלל עם החזון שלי ומעוניינת לכווץ כל הוצאה שהיא. ואני-
שפתחתי את העסק בשביל להגשים חזון מאוד מסוים שלא כלל בשום שלב לתת דין וחשבון ולהיאבק בשותף שמתגלה כצרה אמיתית, מצאתי את עצמי מאוד מהר בטונים קשים ובהצעה שלי לרכוש את חלקה בעסק בתשלומים ארוכים (תוך התבססות שהלכה וגדלה על תזרים העסק).
תוך כמה שבועות נפרדנו. ואני התחלתי בדרך העצמאית באמת וניהלתי את העסק לבד.
לקח לי כמה חודשים להבין את הדברים שבהם היא צדקה... עשיתי מהלך מיתוג יומרני של רכישת כוסות בכל הגדלים, מנשאי קפה, מפיות, סוכרים וקיבלתי פתאום חשבונית של 83,000 ש"ח שנוספו להוצאות השיפוץ ועכשיו לתשלום החודשי לשותפה. וחנות הקפה הקטנה שייצרה רווח תפעולי של 10-15,000 ש"ח (לפני משכורת אלי) מצאה את עצמה ממנת תשלומים הולכים וגדלים לכל מיני גורמים.
אבל עדין זה היה מדהים. העסק שלי, שהלך וגדל בצורה יציבה ואיטית, היה בחוץ. ועבד.
הייתי אדון לעצמי ולא חיכיתי לשום פנסיה בשביל ליהנות מהפירות - תוך שאני לוקח תקופה ארוכה של ימים שב12 אני אומר ביי ביי והולך לתרגל יוגה וליהנות מהשקט.
לצרתי אף פעם לא יכלתי לשבת בחיבוק ידיים לתקופה ממושכת ולאחר כחצי שנה שראיתי שהעסק עובד והכל לפי התכנית, חזרתי אל גליונות האקסל והתחלתי לגבש את התכנית לבית קפה שני.
חשוב לי להדגיש ברטרוספקטיבה, שבעצם לא היה לי מושג ברור על כסף. הסיבה לעסק השני לא הייתה מעולם קשורה לזה שהיה לי מזומן חופשי להשקעה. היא הייתה קשורה לזה שהיה לי חזון ותכנית עסקית שהצריכו סינרגיה של כמה עסקים מקבילים שייצרו ביחד מאסה משמעותית של רווח.
חיפשתי במשך חודשים ארוכים מקום נוסף שניתן לשכור. ומצאתי את עצמי לאחר חיפושים ארוכים מוצא בניין משרדים בפארק המדע ברחובות שנראה לי עם פוטנציאל מתאים. הקאצ' הפעם היה שהמקום היה ריק לחלוטין - רצפת בלוקים עם הכנות לחשמל ותו לא. וכאן נמצאתי עושה מספר טעויות משמעותיות :
- לווה כספים - בעיקר הלוואה בערבות מדינה שקיבלתי לאחר שפניתי לקרן לעידוד עסקים אבל גם כספים מהמשפחה ( מבני משפחה שלא היו להם כמעט כספים).
- ומסתמך מדי על מעצבת שמצאתי ושהעריכה הערכה רעה מאוד של עלויות השיפוץ וההקמה (שחשבה שיצליחו להסתכם ב100,000 ש"ח. החשבון הסופי על העיצוב היומרניים שהובילה היה 340,000...)
אבל שוב לא עצרתי. הפעם גם לא היה גורם דוגמת השותפה שיכול לצנן את האמונה החזקה שלי ביכולותיי. הקמתי את העסק בשן ובעין תוך שאני לווה הרבה יותר ממה שתכננתי ומאמין שאחזיר את ההשקעה בזמן ארוך יותר מהמתוכנן. אבל לא מיהרתי לשום מקום. הרגשתי שיש לי זמן.
העסק ברחובות לא עמד בתחזיות. כלומר הוא עמד בחלקן אבל לא בחלק החשוב שלהן של שורת הרווח.
ההכנסות היו בדומה או מעבר לציפיות. אבל שורת ההוצאות הייתה גבוהה בהרבה. זה נבע מכל מיני דברים שלא צפיתי - המשמעותי שבהם היה שהביקוש לקפה, המוצר הרווחי והמרכזי שמכרתי בת"א ושתכננתי למכור היה קטן למדי. היו מספיק בתי קפה באזור, ולאנשים היה מספיק קפה טעים במשרדים והעסק מכר בעיקר ארוחות צהריים וכריכים. מוצרים שלא תכננתי שיהיו עיקר המכירה והיו יקרים בהרבה (מה גם שלא תכננתי מראש מטבח, אז רכשתי את רובם מספקים).
בנוסף לכולם היו תןביס וסיבוסים שמאוד מהר הכנסתי לעסק וצמצמו 6-8% מכל ההכנסה דרכם.
ואולי הכי מרכזי - לא יכלתי להיות ברחובות כמו שהייתי בת"א. וצוות העובדים שהכשרתי לא היה חזק כמו בת"א.
פתאום היה עסק שלוקח את כל הזמן שלי ומדמם מזומנים - רווח חודשי תפעולי של 3-6000 ש"ח מול החזרי השקעות/הלוואות של כ 8-10,000... ומול זה עסק בת"א שצריך פתאום לשלם יותר לעובדים (כי אני לא נמצא) ויורד גם כן ברווחיות.
בקיצור סלט שמייצר הרבה הכנסה ומינוס בכיס.
ואז ניחתו המכות הקשות -
פנו אליי מהמשרד בת"א להגיד שהחליטו שרוצים בית קפה בחזית הבניין (אני הייתי שם לבד אבל במקום אחורי). ושאני יכול להציע להפעיל (ולהקים!) אותו או שיפנו לגורמים אחרים.
כלומר - השקעה כספית (מה שייתגלה כעוד 300,000 ) או ויתור על מקור ההכנסה העיקרי שלי על ידי זה שאכניס מתחרה, שיכול להיות חזק, במיקום עדיף משלי.
בנוסף בשביל להפעיל את המיקום העדיף הבניין ביקש שכירות גבוהה בהרבה מזו ששילמתי (מ4000 ל12000).
אבל שמרתי על האופטימיות. מיקום עדיף יתן לי הכנסה עדיפה.
יצאתי שוב למסע חיפוש הלוואות. (היה לי כשרון של ממש למכור את הרעיון). ופתחתי את העסק בחזית (בנוסף לעסק האחורי).
הכנסתי חבר שעבד איתי בעבר בתקוה שינהל את כל המערך הזה, במשכורת לא קטנה.
פתחנו את האסקי השלישי. שבעצם הפך להיות דומה לרחובות - הרבה יותר אוכל, כריכים וטוסטים. סיבוס תן ביס. עוד הכנסות. עוד השקעות. עוד עובדים (כבר 7). אבל כלום לשורה התחתונה.
ועכשיו סחרחורת ההלואוות התחילה להרים את ראשה -
החזרתי הלוואות של כ-20,000 ש"ח בחודש מעסקים שייצרו בממוצע בערך את אותו סכום. פחות שכר שלי...
זו הייתה השנה הרביעית ואז נוחי נפל. כלל אכלסה בערך שליש מהבניין שבו היו לי שני סניפים. וכחלק מהתארגנות לצמצומים היא העבירה את כל העובדים (שהיו לקוחות וחברים נאמנים) לרמת החייל.
העסק הכפול עכשיו ייצר רק חצי ממה שייצר העסק האחד. והתחיל להיות קשה להמשיך וללוות כספים נוספים.
זו השנה שהתחלתי להבין ולהרגיש את גודל הבעיה וההסתבכות שיצרתי.
ניסיתי לעשות מהלכי רה ארגון חדים.
פיטרתי את החבר בצער. החלפתי את כל צוות העובדים ברחובות.
עשיתי שינוי קיצוני בהרגלי החיים שלי ועברתי מהוצאות של כ-10,000 ויותר לכ6,000 בחודש. תוך שאני גם מגלה את הסולידית.
עשיתי מיני-שיפוץ והקמתי מטבח ברחובות להוזלת עלויות. הכנסתי עובד שלי שותף לעסק ברחובות. סגרתי את העסק המקורי ועברתי למתכונת זולה יותר של תפעול.
אבל זה היה מאוחר מדי וקטן מדי. הרווח של העסק נעצר על מספר שנמוך משמעותית מזה של החזרי ההלואות.
הכנסתי מלווה פרטי להחזיק את עצמי באוויר. אבל הלכה והתבהרה התמונה שבלי שינוי מהותי בתמונה העסקית, זה לא הולך להתרומם.
באותה תקופה נכנסתי לזוגיות עם בחורה שמאוד מאוד דאגה מהעסקים ועירבה את המשפחה שלה שהתחילה ללחוץ עלי לשקול פשיטת רגל. וממקום שבכלל לא שקלתי דרכים כאלה. מצאתי את עצמי פתאום מבין שאין לי הרבה סיכוי להצליח לצאת מהדבר הזה שהלך וסגר עליי. החרדה והמתח הנפשי נהיו חברות מאוד קרובות.
טלפונים מהבנק ושיחות מפחידות של למשכן את הבית של אמא בשביל לקבל עוד הלוואה. ופתאום האופציה של דף לבן של לצאת מהטירוף הזה נראתה אופציה שפויה יחסית.
אחרי שעוד כמה נסיונות ושינויים לא הולידו כלום, והתחלתי להבין שיותר אני לא רוצה לקחת הלוואות, ובלי הלוואה נוספת העסק לא יחזיק יותר מכמה שבועות - עם הרבה לחץ מסביבי לוותר. בסופו של דבר לא החזקתי יותר.
מכרתי את העסקים (אחד לשותף-עובד, אחר למכר שהתחלתי לעבוד איתו לאחר מכן) בשביל לצמצם כמה שאפשר את ההלוואות הכואבות ולשלם לעובדים שלי מה שהייתי חייב. והכרזתי על פשיטת רגל
חבלי לידה ראשונים הופיעו מאוד מאוד מהר:
המקום הראשון היה מעבר לתכניות שלי מבחינת הגודל של המגדל שמצאנו - משהו כמו 1500 עובדים בלי חנויות או מסחר. הקאצ' היה שעבדה שם פיצוציה קטנה ועלובה שהיה צריך לקנות החוצה בשביל לקבל את המיקום.
אז לתכנית הראשונית של הקמה בכ-80-100,000 נוספה הוצאה לא חזויה של 90,000 ש"ח.
עדיין זו הייתה בעיניי עסקה מצוינת.
השותפה הלכה עדיין בעקבותיי. היא הייתה הכיס העמוק, והיא הזרימה את הכספים הנחוצים להתחיל בפרוייקט.
החנות נפתחה והלכה כמעט לפי הציפיות שבתסריטי האקסל ומאוד מהר הגלעו חיכוכים ביני לבינה.
היא הייתה אמור להיות שותפה שקטה עם כיסים ופתאום היא התחילה 'לנהל' ולהורות לי מה צריך ומה לא כשהיא לא מסכימה בכלל עם החזון שלי ומעוניינת לכווץ כל הוצאה שהיא. ואני-
שפתחתי את העסק בשביל להגשים חזון מאוד מסוים שלא כלל בשום שלב לתת דין וחשבון ולהיאבק בשותף שמתגלה כצרה אמיתית, מצאתי את עצמי מאוד מהר בטונים קשים ובהצעה שלי לרכוש את חלקה בעסק בתשלומים ארוכים (תוך התבססות שהלכה וגדלה על תזרים העסק).
תוך כמה שבועות נפרדנו. ואני התחלתי בדרך העצמאית באמת וניהלתי את העסק לבד.
לקח לי כמה חודשים להבין את הדברים שבהם היא צדקה... עשיתי מהלך מיתוג יומרני של רכישת כוסות בכל הגדלים, מנשאי קפה, מפיות, סוכרים וקיבלתי פתאום חשבונית של 83,000 ש"ח שנוספו להוצאות השיפוץ ועכשיו לתשלום החודשי לשותפה. וחנות הקפה הקטנה שייצרה רווח תפעולי של 10-15,000 ש"ח (לפני משכורת אלי) מצאה את עצמה ממנת תשלומים הולכים וגדלים לכל מיני גורמים.
אבל עדין זה היה מדהים. העסק שלי, שהלך וגדל בצורה יציבה ואיטית, היה בחוץ. ועבד.
הייתי אדון לעצמי ולא חיכיתי לשום פנסיה בשביל ליהנות מהפירות - תוך שאני לוקח תקופה ארוכה של ימים שב12 אני אומר ביי ביי והולך לתרגל יוגה וליהנות מהשקט.
לצרתי אף פעם לא יכלתי לשבת בחיבוק ידיים לתקופה ממושכת ולאחר כחצי שנה שראיתי שהעסק עובד והכל לפי התכנית, חזרתי אל גליונות האקסל והתחלתי לגבש את התכנית לבית קפה שני.
חשוב לי להדגיש ברטרוספקטיבה, שבעצם לא היה לי מושג ברור על כסף. הסיבה לעסק השני לא הייתה מעולם קשורה לזה שהיה לי מזומן חופשי להשקעה. היא הייתה קשורה לזה שהיה לי חזון ותכנית עסקית שהצריכו סינרגיה של כמה עסקים מקבילים שייצרו ביחד מאסה משמעותית של רווח.
חיפשתי במשך חודשים ארוכים מקום נוסף שניתן לשכור. ומצאתי את עצמי לאחר חיפושים ארוכים מוצא בניין משרדים בפארק המדע ברחובות שנראה לי עם פוטנציאל מתאים. הקאצ' הפעם היה שהמקום היה ריק לחלוטין - רצפת בלוקים עם הכנות לחשמל ותו לא. וכאן נמצאתי עושה מספר טעויות משמעותיות :
- לווה כספים - בעיקר הלוואה בערבות מדינה שקיבלתי לאחר שפניתי לקרן לעידוד עסקים אבל גם כספים מהמשפחה ( מבני משפחה שלא היו להם כמעט כספים).
- ומסתמך מדי על מעצבת שמצאתי ושהעריכה הערכה רעה מאוד של עלויות השיפוץ וההקמה (שחשבה שיצליחו להסתכם ב100,000 ש"ח. החשבון הסופי על העיצוב היומרניים שהובילה היה 340,000...)
אבל שוב לא עצרתי. הפעם גם לא היה גורם דוגמת השותפה שיכול לצנן את האמונה החזקה שלי ביכולותיי. הקמתי את העסק בשן ובעין תוך שאני לווה הרבה יותר ממה שתכננתי ומאמין שאחזיר את ההשקעה בזמן ארוך יותר מהמתוכנן. אבל לא מיהרתי לשום מקום. הרגשתי שיש לי זמן.
העסק ברחובות לא עמד בתחזיות. כלומר הוא עמד בחלקן אבל לא בחלק החשוב שלהן של שורת הרווח.
ההכנסות היו בדומה או מעבר לציפיות. אבל שורת ההוצאות הייתה גבוהה בהרבה. זה נבע מכל מיני דברים שלא צפיתי - המשמעותי שבהם היה שהביקוש לקפה, המוצר הרווחי והמרכזי שמכרתי בת"א ושתכננתי למכור היה קטן למדי. היו מספיק בתי קפה באזור, ולאנשים היה מספיק קפה טעים במשרדים והעסק מכר בעיקר ארוחות צהריים וכריכים. מוצרים שלא תכננתי שיהיו עיקר המכירה והיו יקרים בהרבה (מה גם שלא תכננתי מראש מטבח, אז רכשתי את רובם מספקים).
בנוסף לכולם היו תןביס וסיבוסים שמאוד מהר הכנסתי לעסק וצמצמו 6-8% מכל ההכנסה דרכם.
ואולי הכי מרכזי - לא יכלתי להיות ברחובות כמו שהייתי בת"א. וצוות העובדים שהכשרתי לא היה חזק כמו בת"א.
פתאום היה עסק שלוקח את כל הזמן שלי ומדמם מזומנים - רווח חודשי תפעולי של 3-6000 ש"ח מול החזרי השקעות/הלוואות של כ 8-10,000... ומול זה עסק בת"א שצריך פתאום לשלם יותר לעובדים (כי אני לא נמצא) ויורד גם כן ברווחיות.
בקיצור סלט שמייצר הרבה הכנסה ומינוס בכיס.
ואז ניחתו המכות הקשות -
פנו אליי מהמשרד בת"א להגיד שהחליטו שרוצים בית קפה בחזית הבניין (אני הייתי שם לבד אבל במקום אחורי). ושאני יכול להציע להפעיל (ולהקים!) אותו או שיפנו לגורמים אחרים.
כלומר - השקעה כספית (מה שייתגלה כעוד 300,000 ) או ויתור על מקור ההכנסה העיקרי שלי על ידי זה שאכניס מתחרה, שיכול להיות חזק, במיקום עדיף משלי.
בנוסף בשביל להפעיל את המיקום העדיף הבניין ביקש שכירות גבוהה בהרבה מזו ששילמתי (מ4000 ל12000).
אבל שמרתי על האופטימיות. מיקום עדיף יתן לי הכנסה עדיפה.
יצאתי שוב למסע חיפוש הלוואות. (היה לי כשרון של ממש למכור את הרעיון). ופתחתי את העסק בחזית (בנוסף לעסק האחורי).
הכנסתי חבר שעבד איתי בעבר בתקוה שינהל את כל המערך הזה, במשכורת לא קטנה.
פתחנו את האסקי השלישי. שבעצם הפך להיות דומה לרחובות - הרבה יותר אוכל, כריכים וטוסטים. סיבוס תן ביס. עוד הכנסות. עוד השקעות. עוד עובדים (כבר 7). אבל כלום לשורה התחתונה.
ועכשיו סחרחורת ההלואוות התחילה להרים את ראשה -
החזרתי הלוואות של כ-20,000 ש"ח בחודש מעסקים שייצרו בממוצע בערך את אותו סכום. פחות שכר שלי...
זו הייתה השנה הרביעית ואז נוחי נפל. כלל אכלסה בערך שליש מהבניין שבו היו לי שני סניפים. וכחלק מהתארגנות לצמצומים היא העבירה את כל העובדים (שהיו לקוחות וחברים נאמנים) לרמת החייל.
העסק הכפול עכשיו ייצר רק חצי ממה שייצר העסק האחד. והתחיל להיות קשה להמשיך וללוות כספים נוספים.
זו השנה שהתחלתי להבין ולהרגיש את גודל הבעיה וההסתבכות שיצרתי.
ניסיתי לעשות מהלכי רה ארגון חדים.
פיטרתי את החבר בצער. החלפתי את כל צוות העובדים ברחובות.
עשיתי שינוי קיצוני בהרגלי החיים שלי ועברתי מהוצאות של כ-10,000 ויותר לכ6,000 בחודש. תוך שאני גם מגלה את הסולידית.
עשיתי מיני-שיפוץ והקמתי מטבח ברחובות להוזלת עלויות. הכנסתי עובד שלי שותף לעסק ברחובות. סגרתי את העסק המקורי ועברתי למתכונת זולה יותר של תפעול.
אבל זה היה מאוחר מדי וקטן מדי. הרווח של העסק נעצר על מספר שנמוך משמעותית מזה של החזרי ההלואות.
הכנסתי מלווה פרטי להחזיק את עצמי באוויר. אבל הלכה והתבהרה התמונה שבלי שינוי מהותי בתמונה העסקית, זה לא הולך להתרומם.
באותה תקופה נכנסתי לזוגיות עם בחורה שמאוד מאוד דאגה מהעסקים ועירבה את המשפחה שלה שהתחילה ללחוץ עלי לשקול פשיטת רגל. וממקום שבכלל לא שקלתי דרכים כאלה. מצאתי את עצמי פתאום מבין שאין לי הרבה סיכוי להצליח לצאת מהדבר הזה שהלך וסגר עליי. החרדה והמתח הנפשי נהיו חברות מאוד קרובות.
טלפונים מהבנק ושיחות מפחידות של למשכן את הבית של אמא בשביל לקבל עוד הלוואה. ופתאום האופציה של דף לבן של לצאת מהטירוף הזה נראתה אופציה שפויה יחסית.
אחרי שעוד כמה נסיונות ושינויים לא הולידו כלום, והתחלתי להבין שיותר אני לא רוצה לקחת הלוואות, ובלי הלוואה נוספת העסק לא יחזיק יותר מכמה שבועות - עם הרבה לחץ מסביבי לוותר. בסופו של דבר לא החזקתי יותר.
מכרתי את העסקים (אחד לשותף-עובד, אחר למכר שהתחלתי לעבוד איתו לאחר מכן) בשביל לצמצם כמה שאפשר את ההלוואות הכואבות ולשלם לעובדים שלי מה שהייתי חייב. והכרזתי על פשיטת רגל
