ביטוח או מכירת אשליות
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על ביטוחים, אך רק ההודעה הזו, הניעה אותי להתיישב ולעשות זאת.לדעתי, יש למין האנושי עיוורון ביחס לביטוחים, מפני שיש לנו 'כתם עיוור' כלפי מצבי הסיכון בחיינו, וההתמודדות עימם.
הנקודה המבלבלת ביחס ל'ביטוח' היא, שה'מוצר' שבו לא מספיק מוגדר. למען האמת יש ביטוחים שונים לחלוטין מבחינת מטרתו של הקונה, וחשוב להבדיל ביניהם.
הביטוחים מורכבים משני מוצרים עיקריים.
ה'מוצר' הראשון הוא ביטוח שנועד לעסקים, והוא דומה לכל שירות אחר שנצרך על ידי חברות ונותני שירות. כפי שאבהיר מיד, ביטוח זה הוא אכן חשוב ומשמעותי שנותן 'מוצר' אמיתי.
ה'מוצר' השני לעומתו, הוא ביטוח המשווק בעיקר לאנשים פרטיים, כמו ביטוח חיים, בריאות, מקיף, מכונת כביסה וכדומה. ביטוחים אלו נותנים מוצר תחושתי מסוג וודאות מדומה.
הנה שלש דוגמאות לביטוח שמהווה מוצר אמיתי.
1. ביטוח כמיקור חוץ לבטיחות וגורמי סיכון.
לדוגמה, יוסי מחזיק חברת מעליות, ככזה הוא חשוף לסיכונים קבועים של מעליות שמפסיקות לעבוד, עובדים שנפגעים בתאונות עבודה, רכבים שנגנבים וכדומה. כשיוסי שואל את עצמו האם גורמי הסיכון האלו לא מאפסים את כדאיותו של העסק, הוא יזדקק להתחיל לערוך מחקר קפדני וחישוב מדוקדק. ליוסי אין את המשאבים לצורך כך וזה מיותר בשבילו. בנקודה הזו מגיעה חברת הביטוח, ובמקום שיוסי ייאלץ לכמת כל סיכון בנפרד, חברת הביטוח עושה זאת עבורו.חברת הביטוח מעריכה את הסיכונים ומנהלת אותם. ובמקום שיוסי יצטרך להתעסק עם כל רכב גנוב או עובד עצבני בבית המשפט, יוסי משלם פרמיה לחברת הביטוח, ומפנה את עצמו לייעל את העסק.
מיקור החוץ גם מאפשר ליוסי להבין את המשמעות של מערכות אבטחה שונות, על פי הפרמיה שהוא נדרש לשלם, והחובות שמטילה עליו חברת הביטוח. כך הוא יכול לקבל החלטות נכונות לגבי קניית אביזרי בטיחות.
2. ביטוח מאפשר הסתמכות על גורם צד ג' שאיני מכיר.
לדוגמה, ביטוח חובה. לתת לאנשים לנהוג ברכב שעלול ברגע אחד לפגוע בכמה אנשים לכל חייהם, בלי אפשרות לפצות אותם על נזקיהם, זה דבר לא מתקבל על הדעת. וכיוון שאנו לא יכולים לבדוק האם יש לכל נהג מספיק כסף בכדי לשלם על פגיעות גוף, אנו פשוט לא מאפשרים לאדם לנהוג ללא ביטוח חובה. (לדעתי, מן הראוי היה שאדם המוכיח יכולות תשלום, יפטר מביטוח חובה).דוגמה נוספת, אני מעביר מטען של עשרה מיליון דולר באוניה. אם היא לא מבוטחת, אני צריך לסמוך על בעל האוניה שאין לי מושג מיהו. במקום זאת, אני מבטח את המטען אצל חברה צד ג' שהיא בתורה מוודאת את בטיחות המשלוח.
מבחינות רבות, סעיף 2 הוא בעצם האח הקטן של סעיף 1.
ביטוח כמיצוע הוצאות גדולות.
עבור חברה שמחזיקה רכוש המצריך טיפול, נוח למצע את ההוצאות על התחזוקה. התשלום החודשי יוצר וודאות ומאפשר לתכנן יותר בקלות את התקציב השנתי ולבנות תוכניות מתאימות.שלושת אלו, הם הענפים המרכזיים בהם הביטוח הוא אכן מוצר שנותן תמורה ממשית.
לעומת זאת, רוב הביטוחים הנמכרים לפרטיים, מוכרים ליטוף ועיסוי עדין של תחושת הפחד הקמאית שלנו.
למה אני מזלזל בביטוח החיים לדוגמה, ומכנה אותו "מסז' לפחד"?
לכולנו רצון קמאי ועמוק לחיות לנצח, חיים טובים. תחושת היסוד שלנו היא שהמוות נמצא מחוץ למערכת. אם מישהו סביבנו מת, זה בגלל שהיה לו סרטן לבלב, לנו לעומת זאת אין, ומכאן שלא נמות אף פעם...
הרצון שלנו בוודאות והעלמת סיכונים, עיוור לחלוטין לכך שאנו עומדים בין כך ובין כך למות במאה הקרובה. התשוקה להיות מסוגל לקנות את כל התרופות הקיימות בשוק, מתעלמת מכך שגופנו ילקה בסופו של דבר במחלה כלשהי. דמנסיה, נכות, עיוורון ושאר מרעין בישין. המדריך של מרק מלא בדרכים מגוונות של סבל אנושי, וזה עוד לפני שברון לב/דכאונות/שיממון פנימי.
עולם הביטוח, מוכר לנו המרת סיכונים זה בזה, סיכון עכשווי קטן בעבור סיכון עתידי גדול, אך הוא משווק אותם כוודאות וביטחון. כיצורים אומללים ומלאי פחד אנו נאחזים בקש, אחרי כל מי שמבטיח לנו רוגע ושקט נפשי.
אך האם באמת ביטוח חיים משנה משהו משמעותי בחיינו?
נזכור את נקודות הבסיס של חיינו. אנו עומדים למות. ילדינו גם הם עומדים למות. רבים מאיתנו יסבלו סבל רב קודם למותם ללא תלות בשאלה כמה כסף יש בידם, ולעיתים הסבל רק יגדל בעקבות הכסף. טיפולים ארוכים ומתישים שמביאים בכנפיהם שנים של סבל ותוחלת נכזבת.
ביטוח חיים בסך הכל מפחית אספקט אחד צר מאוד מהסבל בחיינו, וגובה על כך סבל של הפסד כספי בכל חודש.
אנו עשויים להיות סנילים ובעלי סבל גופני ונפשי רב בגיל המבוגר, ילדינו עשויים לחלות ולהביא אותנו לצער עמוק, אנו יכולים להפוך לנכים כתוצאה מתאונה חלילה, וגם עשויים למות ולהשאיר את קרובינו ללא השכר שהיו רגילים לו. אבל רק את הסיכון האחרון אנו מבטחים.
אם ניקח את המוות שהוא מוחלט, ואת שאר הסיכונים הכרוכים בחיינו, הסיכון למות ולהשאיר את קרובינו ללא המשכורת שלנו הוא זניח יחסית. הוא לא משנה את וודאות המוות והסבל בחיינו, הוא רק משנה מעט את המנגינה.
הסיבה היחידה שאנו מתמקדים בביטוח החיים היא בגלל שהוא מתחת לפנס. אנו מסוגלים להעלים אותו יחסית בעלות מועטה, אבל כאשר אני רואה את הסיכון הזה בתוך כלל סיכוני חיינו, הערך שלו נמוך מאוד בעיני.
כלל האצבע 'בטח עצמך – ממה שמחסל אותך', מתעלם מכך שאנו מלכתחילה מחוסלים ועומדים בסופו של דבר.
השאלה היחידה היא רק מהי נקודת הסיום של המרוץ שלנו, וזו לא באמת שאלה כל כך חשובה. נחמד כמובן לחיות טוב יותר זמן רב יותר, אך זה לא באמת הדבר ש'מחסל אותנו', מה שמחסל אותנו הוא המוות הוודאי והקרוב למדי.
הציפייה לחיים המעוצבים בצורה ספציפית, עד לגיל מסוים, עם דאגה מסוימת לצאצאים, היא בסופו של דבר דמיון שבעיקרו מהווה FOMO ורצון שלא לפספס את מה ש'כולם' עושים ומצליחים. מי שמסכים לוותר על הFOMO הזה, ירוויח בתוחלת חיים טובים יותר.
אז למי כן מתאים ביטוח?
ביטוח הוא מוצר לעשירים.
הנקודה שעושה שכל לביטוחים היא השווי השולי הפוחת של השקלים בארנקנו.
כידוע, אלף ₪ הראשונים שלנו הם החשובים ביותר, בלעדיהם אין לנו מזון בסיסי. האלפים הבאים ישמשו אותנו למגורים וביגוד יסוד, אך ככל שאנו עולים בסולם ההון, אנו מאבדים את היכולת לנצל את הכסף כראוי.
אם נעריך את הכסף לפי פונקציית התועלת שלו עבורנו, נצטרך להקצות ערך גבוה מאוד לשקלים הראשונים, ולאחר מכן, ערך התועלת של השקלים ילך ויפחת.
נקודת האיזון שבה שווה לקנות ביטוח, בעיני, היא הנקודה שבה ערך התועלת של הכסף עבורנו, נמוך מערך התוחלת של מניעת הסיכון.
לדוגמה, אם הערך של 1,000 ₪ הראשונים שלנו הוא 1000X, כאשר נגיע לשלב בו 1000 ₪ שווים עבורנו 1X, ויש לנו סיכון של 1/900 לאבד את ה1,000 ₪ הראשונים, הרי שהמרת 1,000 ₪ בביטוח הסיכון, מהווה עיסקה טובה. אנו מחליפים 1X בסיכון שהתוחלת שלו גבוהה יותר מ1X.
אך לרוב האנשים ובפרט במדרגות ההשתכרות הנמוכות, ביטוח מהווה הוצאה כבידה שפוגעת בחייהם היומיומיים, שלא בצדק.
טוב שראית)
