נפלתי.
הפסדתי כמעט 400,00 שקל, ונפלתי קשה מאוד.
נפלתי חזק מאוד ואני מבקש לשתף,
אולי מפה תבוא הישועה (או אם לדייק רעיון/השראה).
ב10.9.18 כתבתי פה פוסט "גיל 32. תואר במשפטים".
אזכיר שסיימתי לימודי תקשורת בשנת 2013, עם התמחות בשיווק דיגיטלי,
בזמנו,
בשונה מהרבה מחבריי לספסל הלימודים, לא ביקשתי להשיג תואר לרזומה סתם כך אז אלך על תואר קל,
אלא באמת חשבתי שכך, באמצעות פניה ללימודי תקשורת עם התמחות בשיוק דיגיטלי,
איכנס לעולם השיווק הדיגטלי.
לא קרה.
80% מחבריי ללימודים, בלי הגזמה, עובדים בתחומים אחרים היום, התואר לא מקנה לך כלום ולא מכובד בקרב התעשייה.
היום, כל שכן אין לי מה לעשות איתו, כי כבר עברו יותר מ7 שנים.
אני מריץ קדימה לשנת 2017,
בשנה הזו, הוצע לי על ידי חבר ילדות שבבעלותו בר מצליח מזה שנים (מרוויח באיזור המיליון נטו בשנה),
להיכנס שותף יחד איתו ועוד שותף, בזכיינות של מסעדה קיימת.
אני ממש לא איש של פתיחת עסקים או לקיחת סיכונים ואינני יזם בנפשי,
אך באותה תקופה הרגשתי אבוד, הייתי אז בן 31, תואר בתקשורת, אחמ"ש באיזה חברת ביטוח ומג'נגל עם
עבודה כברמן כהשלמת הכנסה,
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לא רציתי לעשות שוב טעות ללמוד משהו הרבה שנים, מבחנים, הגשות, שינונים, פרזנטציות להוציא כ50,000 שקלים ובדיעבד להבין שטעיתי.
חשבתי לעצמי שאולי פה המזל שלי, להיות בעל עסק,
הרי על הנייר הכול היה נראה תקין:
חבר בעל בר מצליח ביותר למעלה מ7 שנים, שותף שלישי שעבד במסעדה הראשית (המזכה, זו שנתנה לנו זיכיון) שנים ומכיר את המסעדה על בוריה,
הבעלים של המסעדה עצמה, חבר מאוד טוב כבר שנים עם שני השותפים האחרים,
הצעה עסקית שמצביעה על נתונים מעולים למסעדה רווחית, לוקיישן מעולה, עם חותמות אישורים של רואה חשבון בכיר ויועצים עסקיים.
ובכלל, אז חשבתי, גם אם אפסיד, אופי ההקמה של המסעדה זול כך שלא נוציא הרבה כסף, וגם,
ההפסד יתפרס על שלושה שותפים, כמה כבר אפסיד?!
אני לא קופץ עם רעיון בראש ויאללה לפתוח עסק, אלא אני רוכש זכיינות של עסק שכבר מצליח, עם שותפים מביני דבר, עם קונספט מוכן שכבר מוכיח את עצמו מספר שנים במסעדה אחרת.
אמרתי לעצמי, אם אי פעם אפתח עסק, זה בתצורה הזו, פה(!) שווה לקחת את הריזיקה.
fast-forward קדימה,
תוך שנה ו4 חודשים המסעדה נסגרה כאשר כל אחד משלושת השותפים מפסיד 370,00 אלף שקל.
370,000 אלף שקל שהלכו לי.
שנים של עבודה קשה, בניקיון חדרי מדרגות, מלצרות שיפוצים, הלכו להם.
ו..הכול?
בתכלס? הכול התחיל בבחירת תואר לא נכון, שגרמה לי לא למצוא את עצמי בחיים מקצועית במשך כמה שנים,
מה שהוביל לבלבול של "מה לעשות עם עצמי?" מה שההוביל לייאללה, יש פה הצעה טובה, בוא ננסה לפתוח עסק.
אם תשאלו את חבריי הטובים, מאז ומעולם הצהרתי שלא אפתח עסק, מעולם לא רציתי להיות בעל עסק, או מיליונר, רציתי להתמקצע ולעבוד קשה.
אני עומד על כך שאם בגיל 24 הייתי בוחר במקצוע, בחיים לא הייתי מגיע למצב הזה.
(כמה חודשים לפני הסגירה של המסעדה כתבתי פה את הפוסט "גיל 32, משפטים")
אני ממשיך..
באותה תקופה לא ביקשתי רחמים, לא ביקשתי להתאבל,
ישר עשיתי מה שצריך,
זירזתי את סגירת כל העסק מכל הפינות, מול כל הרשויות, לוודא שאין לי חוב קטן שאני מפספס,
חזרתי להורים, מצאתי מהר עבודה כאחמ"ש (זה הניסיון היחיד שיש לי) וכיסיתי לגמרי את החוב.
ואז...
ואז ניסיתי למצוא שוב מקצוע.
התחלתי ללמוד באופן עצמאי תוך היעזרות עם חברים בהייטק, תכנות, שלושה חודשים של למידה אינטנסיבית גרמו לי להבין שאני לא בתחום הנכון לי.
קשה לי מאוד. אין לי ראש לוגי יתר על המידה (4 יח"ל מתמטיקה עם ציון 90, לא טיפש), ואני לא מצליח לפתור קוד פשוט אלא רק בדיעבד.
ניסיתי גם ללמוד ניהול קמפיינים, אמרתי לעצמי היי יש לי כבר תואר בתקשורת דיגיטלית, אז בוא "נחבר" לימודי תעודה שקשורים לתחום,
חקרתי וחקרתי, והגעתי למסקנה שניהול קמפיינים זה מה שמתאים לי,
שילמתי על קורס (את החומר המועבר אפשר ללמוד באינטרנט, אז למה כן קורס? חשבתי שזה יעזור לי לבנות נטוורקינג שבעזרתם אגדיל אתסיכויי להיכנס לתחום),
אבל בדיעבד הבנתי שמחפשים אנשים עם ראש מאוד אנליטי אותו אין לי..(אפילו בחנו אותי על זה בראיונות).
כיום כל מה שיש לשוק להציע לי זה:
מלצר,
נציג מכירות,
סוכן מכירות,
עבודה ניהולית כאחמ"ש במוקד טלפוני (כי זה הדבר היחיד שיש לי בו ניסיון) מיותר לציין שאני שונא שנאת מוות לנהל ועוד קבוצה של נציגים..בעבר לתקופה מסויימת יכולתי, היום לא.
אני רוצה מקצוע.
באותו פוסט שכתבתי דאז ("גיל 32, תואר במשפטים"), הייתה פה מישהי מאוד נחמדה שהמליצה לי לנסות לחפש עבודה בהייטק "יש שם המון בוגרי מדעי החברה שעובדים בתפקידים מגוונים",
שזה בגדול רעיון שנשמע קסום, אבל ברמת הפרקטיקה הוא לא אפשרי, ניסיתי שנים להיכנס לתפקיד התחלתי טכנולוגי וכלום.
אז נכון אולי יש שם בוגרי מדעי החברה, אבל לא לקחו אותם כי הם בוגרי מדעי החברה, אלא ברוב המקרים, הם עוברים בחינות שמעידות על הרמה השכלית שלהם, וברגע שיש תוצאות של רמה שכלית גבוהה הם בפנים.
שלב ראשון במבחנים של בוטקאמפ לתכנות אפילו לא עברתי.
חשבתי עם עצמי לאחרונה במה לעבוד? למה לעשות הסבה?
בדקתי הנדסאי חשמל ובניין, שוחחחתי עם אנשים בתחום ואף עם חברים קרובים שפירטו לי למה עדיף לי לא ללכת על זה ואף הבנתי ממהות העבודה שזה לא עבודה בשבילי,
כנ"ל לגבי ראיית חשבון, הייטק (כבר כתבתי לעיל), שמאות וכו'.
פשוט פסלתי הכול.
אני לא אנליטי בכלל, לא עם יכולות מתמטיות גבוהות, לא כשרוני באופן יוצא דופן בעיצוב וזה נראה כאילו אין לי מה לעשות עצמי.
חשבתי ללמוד משפטים, רוב חבריי הקרובים שהם עורכי דין הם כמוני:
לא אנליטים, לא עיצוביים, לא טכניים.
הלכו ללמוד משפטים ולמרות מה שנאמר פה בפוסטים אחרים, הם מרוצים מאוד.
נכון המשכורת לא בשמיים, אבל התנאים שלהם לגמרי סבבה, לא עובדים עד שעות מאוחרות כמו שנרשם פה בעבר על עורכי דין,
מקצוע מכובד,
שצבירת הוותק בתחום גם מעלה את קרנם בצורה סיסטמטית.
מצד שני,
אם אתחיל ללמוד, זה שלוש שנים לימודים (רק במכללה שזה גם מינוס, אוניברסיטאות דחו אותי למרות שאני בוגר תואר ראשון ומצטיין דיקן) + שנה וחצי התמחות.
הכסף לא רלוונטי כל כך כי ההורים רוצים לממן.
הבעיה הגדולה היא שזה שוב משהו שנראה בעיניי הימור!
מי אמר שאמצא עבודה כמו חבריי?
אני אהיה כבר קרוב ל40, אולי אז יהיה הרבה יותר קשה?
וכו' וכו' וכו'...
אין-לי-מושג-מה-לעשות.
אם הגעתם עד לפה......ווואו ואוו............שאפו.
אשמח לשמוע את דעתכם.
כיום אני כבר בן 34, רווק, בלי מקצוע, עם פלוס של 30 אלף בחשבון (מהפך!) , חי אצל ההורים על דמי אבטלה.
הפסדתי כמעט 400,00 שקל, ונפלתי קשה מאוד.
נפלתי חזק מאוד ואני מבקש לשתף,
אולי מפה תבוא הישועה (או אם לדייק רעיון/השראה).
ב10.9.18 כתבתי פה פוסט "גיל 32. תואר במשפטים".
אזכיר שסיימתי לימודי תקשורת בשנת 2013, עם התמחות בשיווק דיגיטלי,
בזמנו,
בשונה מהרבה מחבריי לספסל הלימודים, לא ביקשתי להשיג תואר לרזומה סתם כך אז אלך על תואר קל,
אלא באמת חשבתי שכך, באמצעות פניה ללימודי תקשורת עם התמחות בשיוק דיגיטלי,
איכנס לעולם השיווק הדיגטלי.
לא קרה.
80% מחבריי ללימודים, בלי הגזמה, עובדים בתחומים אחרים היום, התואר לא מקנה לך כלום ולא מכובד בקרב התעשייה.
היום, כל שכן אין לי מה לעשות איתו, כי כבר עברו יותר מ7 שנים.
אני מריץ קדימה לשנת 2017,
בשנה הזו, הוצע לי על ידי חבר ילדות שבבעלותו בר מצליח מזה שנים (מרוויח באיזור המיליון נטו בשנה),
להיכנס שותף יחד איתו ועוד שותף, בזכיינות של מסעדה קיימת.
אני ממש לא איש של פתיחת עסקים או לקיחת סיכונים ואינני יזם בנפשי,
אך באותה תקופה הרגשתי אבוד, הייתי אז בן 31, תואר בתקשורת, אחמ"ש באיזה חברת ביטוח ומג'נגל עם
עבודה כברמן כהשלמת הכנסה,
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לא רציתי לעשות שוב טעות ללמוד משהו הרבה שנים, מבחנים, הגשות, שינונים, פרזנטציות להוציא כ50,000 שקלים ובדיעבד להבין שטעיתי.
חשבתי לעצמי שאולי פה המזל שלי, להיות בעל עסק,
הרי על הנייר הכול היה נראה תקין:
חבר בעל בר מצליח ביותר למעלה מ7 שנים, שותף שלישי שעבד במסעדה הראשית (המזכה, זו שנתנה לנו זיכיון) שנים ומכיר את המסעדה על בוריה,
הבעלים של המסעדה עצמה, חבר מאוד טוב כבר שנים עם שני השותפים האחרים,
הצעה עסקית שמצביעה על נתונים מעולים למסעדה רווחית, לוקיישן מעולה, עם חותמות אישורים של רואה חשבון בכיר ויועצים עסקיים.
ובכלל, אז חשבתי, גם אם אפסיד, אופי ההקמה של המסעדה זול כך שלא נוציא הרבה כסף, וגם,
ההפסד יתפרס על שלושה שותפים, כמה כבר אפסיד?!
אני לא קופץ עם רעיון בראש ויאללה לפתוח עסק, אלא אני רוכש זכיינות של עסק שכבר מצליח, עם שותפים מביני דבר, עם קונספט מוכן שכבר מוכיח את עצמו מספר שנים במסעדה אחרת.
אמרתי לעצמי, אם אי פעם אפתח עסק, זה בתצורה הזו, פה(!) שווה לקחת את הריזיקה.
fast-forward קדימה,
תוך שנה ו4 חודשים המסעדה נסגרה כאשר כל אחד משלושת השותפים מפסיד 370,00 אלף שקל.
370,000 אלף שקל שהלכו לי.
שנים של עבודה קשה, בניקיון חדרי מדרגות, מלצרות שיפוצים, הלכו להם.
ו..הכול?
בתכלס? הכול התחיל בבחירת תואר לא נכון, שגרמה לי לא למצוא את עצמי בחיים מקצועית במשך כמה שנים,
מה שהוביל לבלבול של "מה לעשות עם עצמי?" מה שההוביל לייאללה, יש פה הצעה טובה, בוא ננסה לפתוח עסק.
אם תשאלו את חבריי הטובים, מאז ומעולם הצהרתי שלא אפתח עסק, מעולם לא רציתי להיות בעל עסק, או מיליונר, רציתי להתמקצע ולעבוד קשה.
אני עומד על כך שאם בגיל 24 הייתי בוחר במקצוע, בחיים לא הייתי מגיע למצב הזה.
(כמה חודשים לפני הסגירה של המסעדה כתבתי פה את הפוסט "גיל 32, משפטים")
אני ממשיך..
באותה תקופה לא ביקשתי רחמים, לא ביקשתי להתאבל,
ישר עשיתי מה שצריך,
זירזתי את סגירת כל העסק מכל הפינות, מול כל הרשויות, לוודא שאין לי חוב קטן שאני מפספס,
חזרתי להורים, מצאתי מהר עבודה כאחמ"ש (זה הניסיון היחיד שיש לי) וכיסיתי לגמרי את החוב.
ואז...
ואז ניסיתי למצוא שוב מקצוע.
התחלתי ללמוד באופן עצמאי תוך היעזרות עם חברים בהייטק, תכנות, שלושה חודשים של למידה אינטנסיבית גרמו לי להבין שאני לא בתחום הנכון לי.
קשה לי מאוד. אין לי ראש לוגי יתר על המידה (4 יח"ל מתמטיקה עם ציון 90, לא טיפש), ואני לא מצליח לפתור קוד פשוט אלא רק בדיעבד.
ניסיתי גם ללמוד ניהול קמפיינים, אמרתי לעצמי היי יש לי כבר תואר בתקשורת דיגיטלית, אז בוא "נחבר" לימודי תעודה שקשורים לתחום,
חקרתי וחקרתי, והגעתי למסקנה שניהול קמפיינים זה מה שמתאים לי,
שילמתי על קורס (את החומר המועבר אפשר ללמוד באינטרנט, אז למה כן קורס? חשבתי שזה יעזור לי לבנות נטוורקינג שבעזרתם אגדיל אתסיכויי להיכנס לתחום),
אבל בדיעבד הבנתי שמחפשים אנשים עם ראש מאוד אנליטי אותו אין לי..(אפילו בחנו אותי על זה בראיונות).
כיום כל מה שיש לשוק להציע לי זה:
מלצר,
נציג מכירות,
סוכן מכירות,
עבודה ניהולית כאחמ"ש במוקד טלפוני (כי זה הדבר היחיד שיש לי בו ניסיון) מיותר לציין שאני שונא שנאת מוות לנהל ועוד קבוצה של נציגים..בעבר לתקופה מסויימת יכולתי, היום לא.
אני רוצה מקצוע.
באותו פוסט שכתבתי דאז ("גיל 32, תואר במשפטים"), הייתה פה מישהי מאוד נחמדה שהמליצה לי לנסות לחפש עבודה בהייטק "יש שם המון בוגרי מדעי החברה שעובדים בתפקידים מגוונים",
שזה בגדול רעיון שנשמע קסום, אבל ברמת הפרקטיקה הוא לא אפשרי, ניסיתי שנים להיכנס לתפקיד התחלתי טכנולוגי וכלום.
אז נכון אולי יש שם בוגרי מדעי החברה, אבל לא לקחו אותם כי הם בוגרי מדעי החברה, אלא ברוב המקרים, הם עוברים בחינות שמעידות על הרמה השכלית שלהם, וברגע שיש תוצאות של רמה שכלית גבוהה הם בפנים.
שלב ראשון במבחנים של בוטקאמפ לתכנות אפילו לא עברתי.
חשבתי עם עצמי לאחרונה במה לעבוד? למה לעשות הסבה?
בדקתי הנדסאי חשמל ובניין, שוחחחתי עם אנשים בתחום ואף עם חברים קרובים שפירטו לי למה עדיף לי לא ללכת על זה ואף הבנתי ממהות העבודה שזה לא עבודה בשבילי,
כנ"ל לגבי ראיית חשבון, הייטק (כבר כתבתי לעיל), שמאות וכו'.
פשוט פסלתי הכול.
אני לא אנליטי בכלל, לא עם יכולות מתמטיות גבוהות, לא כשרוני באופן יוצא דופן בעיצוב וזה נראה כאילו אין לי מה לעשות עצמי.
חשבתי ללמוד משפטים, רוב חבריי הקרובים שהם עורכי דין הם כמוני:
לא אנליטים, לא עיצוביים, לא טכניים.
הלכו ללמוד משפטים ולמרות מה שנאמר פה בפוסטים אחרים, הם מרוצים מאוד.
נכון המשכורת לא בשמיים, אבל התנאים שלהם לגמרי סבבה, לא עובדים עד שעות מאוחרות כמו שנרשם פה בעבר על עורכי דין,
מקצוע מכובד,
שצבירת הוותק בתחום גם מעלה את קרנם בצורה סיסטמטית.
מצד שני,
אם אתחיל ללמוד, זה שלוש שנים לימודים (רק במכללה שזה גם מינוס, אוניברסיטאות דחו אותי למרות שאני בוגר תואר ראשון ומצטיין דיקן) + שנה וחצי התמחות.
הכסף לא רלוונטי כל כך כי ההורים רוצים לממן.
הבעיה הגדולה היא שזה שוב משהו שנראה בעיניי הימור!
מי אמר שאמצא עבודה כמו חבריי?
אני אהיה כבר קרוב ל40, אולי אז יהיה הרבה יותר קשה?
וכו' וכו' וכו'...
אין-לי-מושג-מה-לעשות.
אם הגעתם עד לפה......ווואו ואוו............שאפו.
אשמח לשמוע את דעתכם.
כיום אני כבר בן 34, רווק, בלי מקצוע, עם פלוס של 30 אלף בחשבון (מהפך!) , חי אצל ההורים על דמי אבטלה.
אם אתה יכול ללמוד תוך כדי עבודה, זה מקצוע שלומדים בגילאים שונים, ויכול להועיל בכל דבר. אבל אל תראה את התואר במשפטים בתור המשיח. יש לך עכשיו את הכח לעבוד לחסוך ולחיות טוב.
