ירוק בנשמה
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 7/4/16
- הודעות
- 23
- דירוג
- 72
בן 31, חרדי בעבר, כיום מסרב להגדיר או לקטלג את עצמי.
עשיתי (עשינו) טעות אחת גדולה ומשמעותית, היתה בבעלותנו דירה שקנו לנו ההורים לפני כעשור (חרדים...) ועקב מהפכים בחיים שכללו מעברי דירה וכו' מכרנו את הדירה בלי לקנות אחרת. מיותר לציין כמה כסף הפסדנו בטווח הזמן הזה.
אנחנו מאשימים בראש ובראשונה את עצמנו, זוג ילדונים חסרי שכל, בטוחים שהיקום יסדר עבורם את החיים (שזו בערך משנתו של חרדי אדוק ממוצע).
אך מנפילה זו למדנו המון, לאחר סיום התואר הצלחנו לצבור סכום משמעותי ורכשנו דירה (שעלתה למעלה מפי 3 מהדירה שמכרנו) עם משכנתא קטנה באופן יחסי.
עוד בטרם נחשפתי למפעל הנהדר הזה ישמתי בזעיר אנפין כמה וכמה מאבני הדרך המקובלות כאן. אנחנו לא לגמרי סולידים אבל לחלוטין מחושבים. לצורך העניין אנחנו לא מחזיקים בבעלותנו רכב היות ולשנינו יש תחבורה ציבורית נוחה למדי למקום העבודה.
בקיצור, הצלחנו לצאת בעור שינינו מחיים חסרי אחריות ולהתייצב ואף לצבור סכום נאה, כחצי מיליון ש"ח.
אחרי שנים של התעניינות בשוק ההון מבלי ליישם החלטתי להכנס יותר לעובי הקורה.
המחשבה על שעבוד לעבודה עד גיל פרישה מצמיתה אותי, לא מסוגל לדמיין את עצמי כגבר מקשיש מגיע מדי יום לעבודה אך ורק בכדי לשרוד בג'ונגל שנקרא החיים. נהיה לי ממש רע רק מלכתוב את זה...
פחות דחוף לנו לפרוש בגיל 40, אנחנו יותר חושבים על פרישה בגיל 55 פחות או יותר. שנינו עדיין נהנים למדי מהעבודה.
אנחנו מוכנים להקריב הרבה למען עצמאות כלכלית, כולל ילודה בקצב נמוך (2 אוצרות) - דבר שנחשב כל כך הזוי במשפחות שמהן באנו עד כדי כך שמי שלא שמע מאיתנו (וממש אין לנו צורך לרוץ לספר לכל מאן דבעי) על כך בטוח שיש לנו בעיית פוריות.
חוסכים כיום סביב 35 אחוז מהשכר המשותף.
אנחנו לא רוצים לחיות בחסכנות יתרה, כן רוצים להנות ממנעמי החיים (אלו שגורמים לנו הנאה), לשם כך אנחנו שואפים להגיע לגיל הנ"ל עם סכום שיאפשר לנו לחיות כראות עינינו.
אנחנו חושבים ופועלים לגידול ההכנסות ע"י עבודות פרטיות מעבר לשעות העבודה למרות שלי יש קונפליקט בנושא כיוון שאיאלץ לוותר על לימודים לשם כך, דבר שאני אוהב יותר מכל...).
בימים אלו אני מגבש לעצמי תיק השקעות, בתקווה שזה יהיה מה שי נפח לי משמעותית את הקרן ויאפשר לנו בבוא העת להיות בני חורין.
אשמח לעדכן לכשתהינה התפתחויות בנושא.
נ.ב בין כל טירוף השופוני והתרבות הצריכה ההזויה שהן מנת חלקן של כל כך הרבה אנשים היה מאוד כיף לגלות אי של שפיות, שאני לא הפגום היחיד בתוך הכאוס הזה.
עשיתי (עשינו) טעות אחת גדולה ומשמעותית, היתה בבעלותנו דירה שקנו לנו ההורים לפני כעשור (חרדים...) ועקב מהפכים בחיים שכללו מעברי דירה וכו' מכרנו את הדירה בלי לקנות אחרת. מיותר לציין כמה כסף הפסדנו בטווח הזמן הזה.
אנחנו מאשימים בראש ובראשונה את עצמנו, זוג ילדונים חסרי שכל, בטוחים שהיקום יסדר עבורם את החיים (שזו בערך משנתו של חרדי אדוק ממוצע).
אך מנפילה זו למדנו המון, לאחר סיום התואר הצלחנו לצבור סכום משמעותי ורכשנו דירה (שעלתה למעלה מפי 3 מהדירה שמכרנו) עם משכנתא קטנה באופן יחסי.
עוד בטרם נחשפתי למפעל הנהדר הזה ישמתי בזעיר אנפין כמה וכמה מאבני הדרך המקובלות כאן. אנחנו לא לגמרי סולידים אבל לחלוטין מחושבים. לצורך העניין אנחנו לא מחזיקים בבעלותנו רכב היות ולשנינו יש תחבורה ציבורית נוחה למדי למקום העבודה.
בקיצור, הצלחנו לצאת בעור שינינו מחיים חסרי אחריות ולהתייצב ואף לצבור סכום נאה, כחצי מיליון ש"ח.
אחרי שנים של התעניינות בשוק ההון מבלי ליישם החלטתי להכנס יותר לעובי הקורה.
המחשבה על שעבוד לעבודה עד גיל פרישה מצמיתה אותי, לא מסוגל לדמיין את עצמי כגבר מקשיש מגיע מדי יום לעבודה אך ורק בכדי לשרוד בג'ונגל שנקרא החיים. נהיה לי ממש רע רק מלכתוב את זה...
פחות דחוף לנו לפרוש בגיל 40, אנחנו יותר חושבים על פרישה בגיל 55 פחות או יותר. שנינו עדיין נהנים למדי מהעבודה.
אנחנו מוכנים להקריב הרבה למען עצמאות כלכלית, כולל ילודה בקצב נמוך (2 אוצרות) - דבר שנחשב כל כך הזוי במשפחות שמהן באנו עד כדי כך שמי שלא שמע מאיתנו (וממש אין לנו צורך לרוץ לספר לכל מאן דבעי) על כך בטוח שיש לנו בעיית פוריות.
חוסכים כיום סביב 35 אחוז מהשכר המשותף.
אנחנו לא רוצים לחיות בחסכנות יתרה, כן רוצים להנות ממנעמי החיים (אלו שגורמים לנו הנאה), לשם כך אנחנו שואפים להגיע לגיל הנ"ל עם סכום שיאפשר לנו לחיות כראות עינינו.
אנחנו חושבים ופועלים לגידול ההכנסות ע"י עבודות פרטיות מעבר לשעות העבודה למרות שלי יש קונפליקט בנושא כיוון שאיאלץ לוותר על לימודים לשם כך, דבר שאני אוהב יותר מכל...).
בימים אלו אני מגבש לעצמי תיק השקעות, בתקווה שזה יהיה מה שי נפח לי משמעותית את הקרן ויאפשר לנו בבוא העת להיות בני חורין.
אשמח לעדכן לכשתהינה התפתחויות בנושא.
נ.ב בין כל טירוף השופוני והתרבות הצריכה ההזויה שהן מנת חלקן של כל כך הרבה אנשים היה מאוד כיף לגלות אי של שפיות, שאני לא הפגום היחיד בתוך הכאוס הזה.
