Tsachi01
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 8/12/20
- הודעות
- 1,107
- דירוג
- 1,474
אני יודע שיש שפע של כלים וטיפים בגוגל, אבל זה לא אותו דבר .
א. אני מעריך את הדעות של החברים פה והאינטליגנציה הכללית הגבוהה כאן, וב׳, כאן זה מרגיש יותר אישי ואינטימי מעצות כלליות במרחבי הרשת.
יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם זה?
אני טס בקרוב טיסה ארוכה לארה״ב לבקר חברים ואשמח לטיפים איך לעבור את זה. מי שלא מכיר מה מרגישים בזמן חרדה על המטוס שיחפש בגוגל התקף פאניקה ותסמיניו.
הרופא רשם לי עכשיו כדורי הרגעה נקודתיים רק לטיסה. הוא אמר לי: ״ צחי, אפילו מצידי אל תיטול אותם, אלא מספיק לי שרק תיקח אותם איתך בתיק, עצם הידיעה שיש לך את זה בשלוף ייתן לך אפקט מרגיע טוב״ .
אבל האם באמת אקח אותם? לא. מעולם לא נגעתי ולא מתכוון לגעת בכדורים מסוג זה. אני מאמין גדול בחלופות טבעיות לכל דבר כמו גם ביכולת של הגוף עצמו להתמודד.
כן אקח את עצתו ואשים בתיק just in case
חשבתי על כוס יין אולי .. לשתות בדיוטי לפני הטיסה ואולי עוד אחת במהלכה בשביל האפקט המרדים שלו, או פשוט לתת להתקף הפאניקה לחלוף מעצמו, אם וכאשר יגיע, כי התקף פאניקה על המטוס בסופו של דבר לא נמשך יותר מדי.. לרב הוא לא יותר מ20 דקות , שבד״כ אצל מרבית האנשים נרגע אחרי 10 דקות מהרגע שהתחיל. למיטב הבנתי זה מנגנון אבולציוני שנועד לתת לנו מספיק זמן כדי שנצליח לברוח מהצ׳יטה, לא יותר מכך. האנדרנלין שמעורר אותו לא נמשך לעד.
אבל החרדה עצמה והסטרס עלולים להימשך ברמה זו או אחרת לאורך כל הטיסה לקליפורניה. לכן אשמח לטיפים מכאלו כאן שמתמודדים עם זה. לפי הסטטיסטיקה חרדת טיסות זה מאוד נפוץ באוכ׳ הכללית, ואפילו קראתי באיזה מקום שאחד מכל 4 אנשים שעולים על מטוס סובלים מחרדת טיסות ברמה כזו או אחרת. . אז אני מניח שיש כאן עוד כמה כמוני.
שתבינו איזה רעל עובר לי בראש לפני הטיסה - הראש שלי במחשבות לא רציונליות על התרסקות ואני רואה סרטים בראש על איך אני מחזיק בכיסא חזק בזמן שהמטוס צולל או איך יונית לוי מודיעה בחדשות על כך שהמטוס שלי התרסק וההורים שלי המומים ובוכים מול הטלויזיה וכו׳. לא בריא בכלל. למרות שאני בוגר קורס סטטיסטיקה ויודע כמה זה לא ריאלי, הרגש פשוט נאבק עם הרציונליות.
עד לפני כמה שנים בכלל לא סבלתי מחרדת טיסות, טסתי עשרות פעמים בחיי, וגם הייתי טס ללא שום בעיה גם במטוסים קטנים.
החרדה מלטוס למעשה התפתחה בשלב מאוחר בעקבות הסדרה ״תעופה החקירה״ ו״שניות מאסון״ למי שמכיר. הסדרה הזו משכה אותי ולא הצלחתי לעצור עצמי מלרצות עוד פרקים. לצערי הרב. וזה אירוני כי הסדרה הזו דווקא מראה כמה לקחים הופקו וכמה בטיחות השתנתה לטובה אחרי כל אסון כזה שהתרחש וכמה כל העסק הזה בטוח, אבל ... מה נעשה.. it is what it is
פרקים בעיקר ששרטו אותי מפחד זה הפרק על twa 800 , טיסת אל על באמסטרדם, והפרק על germenwings 9525.
אני חושב שיותר האילוסטרציה בפרקים זה מה ששרט אותי.. כמו זו שהייתה בtwa800
בזמנו שצפיתי בסדרה אפילו נהגתי לעיתים לחפש אחר כך בגוגל ולשמוע את ההקלטות cvr של הטייסים בשניות האחרונות. פשוט מטומטם אין מה להגיד..
עצתי היא למי שלא סובל מחרדת טיסות - אל תתקרבו לסדרות האלה, אל תגידו ״ : לי זה לא יקרה אין לי שום בעיה עם טיסות״. גם אני הייתי שם.
אתם פשוט לא יודעים איך תגיבו מהצפייה בתכנים האלה. והם מאוד מושכים ומסקרנים וקשה לא לצפות אם תיתקלו באחד הפרקים פתאום בנשיונל גאוגרפיק.
ואני מזהיר אתכם - זה לא קורה מיד. אתם תראו עוד פרק ועוד פרק ולא תרגישו בעיה. מתי שתבינו שזה השפיע עליכם כבר יהייה מאוחר מדיי.
א. אני מעריך את הדעות של החברים פה והאינטליגנציה הכללית הגבוהה כאן, וב׳, כאן זה מרגיש יותר אישי ואינטימי מעצות כלליות במרחבי הרשת.
יש כאן עוד מישהו שמתמודד עם זה?
אני טס בקרוב טיסה ארוכה לארה״ב לבקר חברים ואשמח לטיפים איך לעבור את זה. מי שלא מכיר מה מרגישים בזמן חרדה על המטוס שיחפש בגוגל התקף פאניקה ותסמיניו.
הרופא רשם לי עכשיו כדורי הרגעה נקודתיים רק לטיסה. הוא אמר לי: ״ צחי, אפילו מצידי אל תיטול אותם, אלא מספיק לי שרק תיקח אותם איתך בתיק, עצם הידיעה שיש לך את זה בשלוף ייתן לך אפקט מרגיע טוב״ .
אבל האם באמת אקח אותם? לא. מעולם לא נגעתי ולא מתכוון לגעת בכדורים מסוג זה. אני מאמין גדול בחלופות טבעיות לכל דבר כמו גם ביכולת של הגוף עצמו להתמודד.
כן אקח את עצתו ואשים בתיק just in case
חשבתי על כוס יין אולי .. לשתות בדיוטי לפני הטיסה ואולי עוד אחת במהלכה בשביל האפקט המרדים שלו, או פשוט לתת להתקף הפאניקה לחלוף מעצמו, אם וכאשר יגיע, כי התקף פאניקה על המטוס בסופו של דבר לא נמשך יותר מדי.. לרב הוא לא יותר מ20 דקות , שבד״כ אצל מרבית האנשים נרגע אחרי 10 דקות מהרגע שהתחיל. למיטב הבנתי זה מנגנון אבולציוני שנועד לתת לנו מספיק זמן כדי שנצליח לברוח מהצ׳יטה, לא יותר מכך. האנדרנלין שמעורר אותו לא נמשך לעד.
אבל החרדה עצמה והסטרס עלולים להימשך ברמה זו או אחרת לאורך כל הטיסה לקליפורניה. לכן אשמח לטיפים מכאלו כאן שמתמודדים עם זה. לפי הסטטיסטיקה חרדת טיסות זה מאוד נפוץ באוכ׳ הכללית, ואפילו קראתי באיזה מקום שאחד מכל 4 אנשים שעולים על מטוס סובלים מחרדת טיסות ברמה כזו או אחרת. . אז אני מניח שיש כאן עוד כמה כמוני.
שתבינו איזה רעל עובר לי בראש לפני הטיסה - הראש שלי במחשבות לא רציונליות על התרסקות ואני רואה סרטים בראש על איך אני מחזיק בכיסא חזק בזמן שהמטוס צולל או איך יונית לוי מודיעה בחדשות על כך שהמטוס שלי התרסק וההורים שלי המומים ובוכים מול הטלויזיה וכו׳. לא בריא בכלל. למרות שאני בוגר קורס סטטיסטיקה ויודע כמה זה לא ריאלי, הרגש פשוט נאבק עם הרציונליות.
עד לפני כמה שנים בכלל לא סבלתי מחרדת טיסות, טסתי עשרות פעמים בחיי, וגם הייתי טס ללא שום בעיה גם במטוסים קטנים.
החרדה מלטוס למעשה התפתחה בשלב מאוחר בעקבות הסדרה ״תעופה החקירה״ ו״שניות מאסון״ למי שמכיר. הסדרה הזו משכה אותי ולא הצלחתי לעצור עצמי מלרצות עוד פרקים. לצערי הרב. וזה אירוני כי הסדרה הזו דווקא מראה כמה לקחים הופקו וכמה בטיחות השתנתה לטובה אחרי כל אסון כזה שהתרחש וכמה כל העסק הזה בטוח, אבל ... מה נעשה.. it is what it is
פרקים בעיקר ששרטו אותי מפחד זה הפרק על twa 800 , טיסת אל על באמסטרדם, והפרק על germenwings 9525.
אני חושב שיותר האילוסטרציה בפרקים זה מה ששרט אותי.. כמו זו שהייתה בtwa800
בזמנו שצפיתי בסדרה אפילו נהגתי לעיתים לחפש אחר כך בגוגל ולשמוע את ההקלטות cvr של הטייסים בשניות האחרונות. פשוט מטומטם אין מה להגיד..
עצתי היא למי שלא סובל מחרדת טיסות - אל תתקרבו לסדרות האלה, אל תגידו ״ : לי זה לא יקרה אין לי שום בעיה עם טיסות״. גם אני הייתי שם.
אתם פשוט לא יודעים איך תגיבו מהצפייה בתכנים האלה. והם מאוד מושכים ומסקרנים וקשה לא לצפות אם תיתקלו באחד הפרקים פתאום בנשיונל גאוגרפיק.
ואני מזהיר אתכם - זה לא קורה מיד. אתם תראו עוד פרק ועוד פרק ולא תרגישו בעיה. מתי שתבינו שזה השפיע עליכם כבר יהייה מאוחר מדיי.
נערך לאחרונה ב:
). זוכר שהטיסה הזאת הפחידה אותי מאוד ושלקח לי הרבה זמן להתאושש ממנה גם אחרי שנחתנו. זמן קצר לאחר מכן טסתי לארה"ב מהעבודה וחוויתי לאחר ההמראה מה שבדיעבד התברר כ"התקף חרדה". כמובן שזה נבע מהחוויה שחוויתי בטיסה המאוד לא נעימה במילואים, למרות שהטיסה לארה"ב הייתה מן הסתם הרבה יותר רגועה. הפחד הזה התעורר בעוד כמה טיסות ארוכות, עד שהבנתי שאני חייב למצוא דרכים לרסן אותו וזה מה שגיליתי בתהליך שעברתי עם עצמי בזמנו:
