איזו שאלה מקסימה
אני תמיד רושמת לקראת סוף השנה העברית
זה מסתדר לי יופי עם היומולדת
(תודה, באמת תודה, מעומק הלב. לא הייתם צריכים...)
בגיל ~20 כתבתי גם יעדים לטווח ארוך
כמה שנים שהייתי עוקבת אחריהם, פורטת ליעדי בייניים ובודקת את עצמי ביחס אליהם,
אחר כך קצת "גדלתי" וכרגע מספיק לי, כמו בדוגמא המופלאה מלמעלה, לסמן לי את ה"צפון" שלי.
תודה לקל החיים לא מפסיקים להפתיע, בהזדמנויות טובות ומצויינות. ה"צפון" שלי השתנה עם השנים. בחלק אספקטים קיבל חידוד/ דיוק, ובאחרים - בכלל לקחתי אותו לכיוון אחר. וזה בסדר.
בתקופות של שגרה אני נוטה לרשום יעד / משימה לשבוע הקרוב במוצ"ש או בראשון בבוקר.
בתקופות עמוסות או שכוללות חוסר ודאות גבוה מתמקדת בtdl יומי.
לאורך הזמן זה הופך להרגל.
וגם לתחביב.
והחלק הכיף, הוא מפעם לפעם, פשוט לדפדף אחורנית ולראות כמה משימות הספקתי, כמה יעדים השגתי, וגם עם מה שעדיין לא - אני חיה בטוב ולא מתבאסת.
זה יכול להישמע אוקסימורון אבל בחוויה שלי אני חיה טוב עם ההשיגים וגם עם אלו שלא.
אני בהחלט מסכימה שיש אנשים שזה עושה להם טוב, ויש כאלו שפחות.
רק כדי להסביר איך זה עוזר לי, אניח פה כמה רעיונות, ברשותכם:
1. יש לנו נטייה לפתח חלומות בתקופות של עומס, ו"לבזבז את הזמן" בתקופות של חורב. "רשימת משאלות" שמילאתי בימים עמוסססייים עזרה לי לתכנן פנאי שבאמת באמת רציתי, בזמנים קצת יותר דלילים.
2. יש משימות ממש גדולות שאני רוצה לעשות, אבל הן גדולות עלי מידי. כשרציתי להבין קצת יותר בהשקעות ביקשתי מעצמי לקרוא בנושא 10 דקות ביום, עם הקפה. מפה לשם הגעתי לסולידית. אחרי איזה שנה של 10 דקות ביום (ולפעמים קצת יותר
) צברתי ידע מכובד ממש. אין סיכוי שהייתי עושה את זה ביום או בשבוע.
3. יש כל מיני אמרות כנף מיוחסות:
"האדם הוא איפה שהחלומות שלו/ הכוונות שלו/ היכולות שלו"
ואני אומרת, בסוף בסוף, האדם הוא איפה שההרגלים שלו. שם הוא נמצא. תכלס. מידי יום.
הצבת יעדים ומדידה שלהם היא אמצעי לוודא שאנחנו ביום יום משקיעים את המשאבים בנושאים שאכן חשובים לנו ויקרים לליבנו.
בהזדמנות זו אאחל לכם וליקירים לכם שנה טובה ומתוקה
שנה של הגשמה, של שאיפה, של הרבה מזל והצלחה...
♡♡♡♡♡♡♡♡
" היה בקטע של הומור. (רגיל להגיב בפייסבוק ושמכירים את התגובות שלי בלי להוסיף אימוג'ים.)
youtu.be
