מכשולים בדרך לעצמאות כלכלית - הרהורים פילוסופיים לקראת שבת

[ayeletavr]

שלום לכולם,
רציתי לשתף אתכם ולקבל עצות בנוגע לדילמה שיש לי בנושא צרכנות מינימליסטית וחסכנות.
אני בת 40, רווקה ללא ילדים, עצמאית ומרוויחה יפה. גרה בדירה שכורה ברחובות עם שני חתולים.. מפרישה כל חודש את המקסימום לקופת גמל ולקרן השתלמות, ואם נשארים לי כספים במהלך השנה - גם לתיק השקעות פרטי שאני מנהלת בבית השקעות.
לפני שלוש שנים נחשפתי לבלוג של הסולידית, ומאז באמת השתנו חיי - מאדם שלא ממש חשב על חסכון, פרישה, השקעות ולא הבין בזה דבר וחצי דבר, התחלתי ללמוד על נושאים פיננסיים, להתאהב בעניין, לפתוח תיק השקעות ולקרוא ספרים וכתבות אינטרנטיות בנושא. כמו כן מנהלת מדי חודש תזרים הוצאות והכנסות וכך יודעת היטב היכן אני עומדת, לאן הולכים הכספים וכו'. בקיצור - נהייתי אדם הרבה יותר מחושב וחסכן, ועל כך תודה רבה לסולידית..
אבל - עדיין אני לא חוסכת ברמות כאלה שאוכל להגיע לעצמאות כלכלית מוקדמת לפני הפנסיה. ממש לא. ויש לי "קריזות" ותקופות שבא לי לבזבז ולעשות שופינג, כמו להרבה אנשים נראה לי
אני כן רוצה לגור בדירה משלי, לא בדירת פאר, אבל דירה נחמדה כזו עם מרפסת ועציצים, ולא בדירת שיכון מתפוררת משנות החמישים. נמאס לי לגור בשכירות, נתונה לגחמות בעל בית ולשכ"ד שעולה משנה לשנה.
אני כן רוצה אוטו שיהיה לי לבקר משפחה וחברים בסופ"ש, לטייל.. מה לעשות שאין תחבורה ציבורית נוחה ואין בכלל בשישי בערב ובשבת.
אני מאוד אוהבת לטייל בארץ ובחו"ל, זה עושה אותי מאושרת. ואני נוסעת ליעדים יקרים (אירופה, אפריקה). אני לא ישנה במלונות ולא אוכלת במסעדות יוקרה, אבל אני כן רוצה לישון בצימר נחמד ולא באכסניה עם עוד 8 אנשים בחדר או בשק שינה תחת כיפת השמיים.
אני כן רוצה לקנות בגד או נעליים כשבא לי, לאכול בחוץ מדי פעם כשבא לי, ללכת לקולנוע כשבא לי, בלי לחשוב כל פעם עשר פעמים אם להוציא או לא להוציא, אם אני צריכה או רק רוצה..
אני כן רוצה לקנות גביע גלידה או פחית שתייה בלי להרגיש כל הזמן נקיפות מצפון שסתם בזבזתי, שזה הוצאה מיותרת..
אני כן רוצה לקנות משהו בכיף מבלי קודם לבלות חצי שעה בסקר שוק והשוואת מחירים וחיפוש המקום שיעלה לי עוד שני שקל פחות.
בקיצור - אני חוסכת, שוקלת, משווה, חושבת...אבל איפה שהוא מרגישה שזה קורבן, שזה מבאס.. לפני כל הוצאה יש לי יסורי מצפון ואני מלקה את עצמי שזו הוצאה מיותרת, וקצת נמאס לי מזה.. לא בא לי לחיות בצמצום כל הזמן...
מישהו מרגיש הרגשות דומות? איך אתם מתמודדים עם זה?
אשמח לתובנות, וסליחה על הסיפור הארוך...

 

[קרן]

בסדר גמור שאת רוצה את כל הדברים שפירטת, תוסיפי דבר אחד לרשימה - רוצה עצמאות כלכלית (או חוזק כלכלי או סכום מסוים), תגדירי סדרי עדיפויות בין כל הרצונות ולפיהם תפעלי.

 

[אנון נימוס]

@ayeletavr
את בנאדם סביר לחלוטין, לא חייבים לםרוש מהעולם ומחברת בניאדם ולהיות סגפן כדי להיות אחראי כלכלית.
נראה לי שהדירה הכי מציקה לך, את צריכה לשקלל את רכישת הדירה מול הצורך בעצמאות

 

[שודד הפינג פונג]

בקיצור - את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
זה לא עובד. לא לגביך לפחות.
או שתאכלי את העוגה ותשלמי את המחיר או שתשאירי אותה שלמה ותשלמי את המחיר.
נראה לי שאת ילדה גדולה ואת מבינה את זה לבד.

הסולידית בעקרון ניצחה את השיטה. היא כביכול לא משלמת שום מחיר כי היא לא רוצה (ואני מקצין) שום דבר שקונים בכסף שאינו מחסה ומעט מזון וביגוד.
אבל רובנו, בני האדם הפשוטים, עם החולשות והרצונות האנושיים הרגילים, נאלץ להתפשר. או להחליף דיסקט.

 

[אנון נימוס]

נוסעים לחול אוף סיזן
בספטמבר יש אחלה דילים לפני ראש השנה
כנל ביוני
כנל צימרים בארץ

צריך לתעדף ולפעמים לחסוך בהוצאות מיותרות, אפילו לא חייבים חיסכון מלא

 

[123W]

הסולידית בעקרון ניצחה את השיטה

תודעתית. לא באמת.
או שתודעתית זה ה"באמת"

 

[adamshalev]

הסולידית כתבה פוסט שקשור לנושא:
http://www.hasolidit.com/איך-לחסוך-בלי-להתעייף

כמה מחשבות
- לא רשמת אם את מתכננת ילדים לעתיד, במידה וכן זה יעלה הוצאות באופן ניכר.
- את עצמאית אז יש לך שליטה גדולה על העבודה וכמה היא שוחקת. אם את מרוויחה יפה, אוהבת את העבודה ומשאירה לעצמך מספיק זמן בשביל להמנע משחיקה זה מצויין. עצמאות כלכלית לא אומר שחייבים לא לעבוד. ואז תזרים המזומנים שלך גם גדול יותר ומאפשר להוציא יותר. אבל:
- אם מסיבה כזאת או אחרת לא תוכלי או לא תרצי לעבוד עוד, האם יש לך מספיק בשביל לתמוך בעצמך כלכלית ללא מגבלת זמן? ללא בן זוג השאלה הזאת נהיית מהותית שבעתיים. אפשר להיות רגועים ברגע שיש לך מספיק הכנסה פסיבית שתכסה את הוצאות המחיה ההכרחיות שלך.

 

[שודד הפינג פונג]

תודעתית. לא באמת.
או שתודעתית זה ה"באמת"

אם אתה מאמין לסיפור שאתה מספר לעצמך, וגם התת מודע שלם עם הנרטיב באופן שלא נגלים סדקים ובקיעים שמאיימים להרוס הכל מן היסוד, אז הכל טוב.
בעיקר אם משם והלאה אתה ממשיך לחיים מספקים ומלאים.

 

[123W]

אם אתה מאמין לסיפור שאתה מספר לעצמך, וגם התת מודע שלם עם הנרטיב באופן שלא נגלים סדקים ובקיעים שמאיימים להרוס הכל מן היסוד, אז הכל טוב.
בעיקר אם משם והלאה אתה ממשיך לחיים מספקים ומלאים.

אפשר גם לטעון שהיא הפסידה לשיטה. שהיא מוותרת על רווחה, ורמת חיים, והנאות החיים. ושאם ממילא כולנו נמות, עדיף עד אז, למקסם את ההנאה והחוויות והתוכן שנצבור לחיינו, ושעבודה וכסף הם כלים שאי אפשר לעקוף במטרה להשיג את המטרות האלה.

נזיר בודהיסטי יחלוק. טאואיסט ישתעשע.

 

[מתכנת]

אפשר גם לטעון שהיא הפסידה לשיטה. שהיא מוותרת על רווחה, ורמת חיים, והנאות החיים. ושאם ממילא כולנו נמות, עדיף עד אז, למקסם את ההנאה והחוויות והתוכן שנצבור לחיינו, ושעבודה וכסף הם כלים שאי אפשר לעקוף במטרה להשיג את המטרות האלה.

מי שכתב שורות אלו כנראה לא קרא מספיק בבלוג שלה.

 

[123W]

מי שכתב שורות אלו כנראה לא קרא מספיק בבלוג שלה.

אנא נמק

 

[אנון נימוס]

אפשר להשתעבד לכסף גם על ידי סגפנות
אם הסגפנות מלווה בסבל אישי אז אתה עדיין משועבד ל(אין)כסף

כל אחד צריך למצוא את נקודת האיזון שלו ולהבין איך להגיע ליעד גם אם זה אומר "צרכניזם" על חשבון עצמאות כלכלית, אם זה במודע כולל הבנת השלכות/סיכונים אז זה טוב

 

[מתכנת]

אנא נמק

לא חסר לה כלום בהנאת החיים כיום, היא חוותה בעבודה סבל רב.

 

[חלכאי]

הסולידית בעקרון ניצחה את השיטה. היא כביכול לא משלמת שום מחיר כי היא לא רוצה (ואני מקצין) שום דבר שקונים בכסף שאינו מחסה ומעט מזון וביגוד.
אבל רובנו, בני האדם הפשוטים, עם החולשות והרצונות האנושיים הרגילים, נאלץ להתפשר. או להחליף דיסקט.

הסולידית לא ניצחה את השיטה. היא תתעורר יום אחד ותהיה בת 60, 70 או 80 (מאחל עד 120) היא תבין שהבריאות לא מה שהייתה פעם ושכבר אין כוח לעבור דירה כל פעם שבעל הדירה מחליט להעלות את שכ'ד או מסרב לשפץ את הדירה המתפוררת, כבר איו כוח לדווש לכל מקום או לסחוב מצרכים בתחבורה ציבורית, ושרכב פרטי יכול להקל מאוד על החיים, כבר לא נעים לשבת בבית ללא מזגן בקיץ ועוד ועוד. מקווה ששוק הון ב20-30 שנים הקרובות, יהיה נדיב עם התיק של הסולידית ויאפשר לה לקנות את הנוחות הזו שתהיה זקוקה לה בגיל מבוגר (למרות שעפ' המצב הנוכחי של השווקים, כנראה לא יהיו תשואות פנומנליות בטווח הקצר והבינוני ובני ה 30+ של היום לא יהנו מתשואות שהכירו הוריהם).

 

[123W]

לא חסר לה כלום בהנאת החיים כיום, היא חוותה בעבודה סבל רב.

1. שיהיה ברור שאני לא נוקט עמדה, אלא למען הוויכוח.

2. שיהיה ברור שאין פה נכון, לא נכון, לנצח, וכו'. הכל שאלה של פרספקטיבה. לנצח בוויכוחים כאלה מעיד על יכולות רטוריות, לא על אמת או נכונות, או צדק.

3. אפשר לקרוא את הבלוג, ולא להסכים, לחשוב שהכותבת טועה, משלה את עצמה, או משקרת לעצמה.

 

[אנא-אל]

אולי מה שמפריע לך זה הקיצוניות, השחור או לבן.
רשימת הרצונות שלך ארוכה, כמעט של כל אחד. להגשים את כולם (דירה, מכונית) יקשה על פרישה מוקדמת מהעבודה. אבל אולי לממש חלק קטן (לקנות דברים בלי יותר מדי סקר שוק, מדי פעם לשבת במסעדה, להכניס עציצים ודקורציה לבית השכור) יגרום לך להרגיש יותר גמישה.

עם תחושת הקורבן עוזר לי לחשוב על הפער בין הדורות.

דבר אחרון, אם את עצמאית ורווקה ללא ילדים, האם להרגשתך חסר לך זמן פנוי?
מה הדברים שאת אוהבת לעשות?
מה המטרה של פרישה מוקדמת?
אם חסרים לך כרגע דברים חומריים או טיולים מאשר תחביבים אז לדעתי תזרמי עם זה.

 

[ayeletavr]

תודה רבה לכולם על התגובות.. בלי קשר לסולידית, ואם היא כן מצליחה או לא מצליחה - כבר הבנתי שאני לא מסוגלת להיות כמוה, אני לא חיה באשליות. גם הבנתי שאני לא אגיע לעצמאות כלכלית, כי אני לא רואה את עצמי חוסכת מספיק כסף שיאפשר לי לחיות ברווחה עד סוף חיי בלי לעבוד. אני כן משתדלת לחסוך ולחשב ולחשוב פעמיים לפני כל דבר, אבל זה פשוט מתסכל... זה באמת כמו להשתעבד לכסף רק מהצד ההפוך, ולהרגיש רע עם עצמי שלא חסכתי מספיק. זו תמיד הדילמה הזו, הפחד הזה של "לא יישאר מספיק כסף לפנסיה ואני אחיה בעוני בזיקנה אז צריך לחסוך עכשיו באופן אגרסיבי", לעומת הרצון להשתחרר ולנצל את הרגע ולחיות עכשיו את החיים כשאני עוד צעירה ובריאה ויכולה.. והחשק להינות ממנעמי החיים ולא לחיות בצמצום ובהתחשבנות כל הזמן.. ברור שזה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.. פשוט כל כך מתסכל.

סולידית כתבה פוסט שקשור לנושא:
http://www.hasolidit.com/איך-לחסוך-בלי-להתעייף

תודה רבה על הקישור לפוסט.. באמת אשוב ואקרא

 

[שודד הפינג פונג]

בלי קשר לסולידית, ואם היא כן מצליחה או לא מצליחה - כבר הבנתי שאני לא מסוגלת להיות כמוה, אני לא חיה באשליות.

גם אני חושב שהסולידית לכשעצמה לא מעניינת במישור הזה. זה לא משנה אם היא ספציפית כן או לא משהו. היא רק השליח. (וכבודה במקומה מונח כי אלמלא היא לא היינו מדברים על זה פה).

זה באמת כמו להשתעבד לכסף רק מהצד ההפוך

מסכים. מליונר וקמצן כרוני, כזה שסופר פרוטה לפרוטה ומונע מעצמו כל הנאה כי חבל על הכסף סובל לא פחות מ'צרכניסט' בחובות עתק.

בסופו של דבר זה מינונים ואיזונים. דרך המלך לדעתי היא לחיות באופן בו הכסף משחק תפקיד כמה שיותר משני, ועדיין, אין דאגות במישור הזה.

 

[משה]

נקודה שלא עלתה כאן בדיון:

לא כל ההוצאות שוות. יש הוצאות שהם הרבה יותר גדולות מאחרות ובהם יותר משתלם לחסוך. הוצאות אחרות הם זניחות וחיסכון בהם יהיה נחמד אבל פחות אפקטיבי. הגישה שלי היא לחסוך בהוצאות הגדולות (שכ"ד, תחבורה, אוכל) ולהנות מההוצאות הקטנות. לדעתי החלוקה הזו לקטגוריות יכולה להיות גישה מנטלית שמפחיתה את הלחץ בנוגע להוצאות הקטנות.

חשבון הבנק שלי לא יקרוס אם אפנק את עצמי בספר חדש ב10$
מנגד חשבון הבנק שלי יושפע מאוד אם חשבון הדירה שלי יעלה ב10%

כמו בהרבה דברים בחיים עקרון פארטו (חוק ה20/80) תקף גם כאן. להשגת מקסימום תוצאות במינימום טרחה שווה להשקיע את האנרגייה בהוצאות הגדולות ולא הקטנות.

מעקב ההוצאות החודשי אמור לתת תמונה טובה של מה הם ההוצאות שבהם שווה לקצץ ומה הם ההוצאות שעליהם שווה להתפנק.

אני לחלוטין מבין את הרצון להנות "מחיים טובים" ולהוציא כסף בלי לחשוב פעמים. בחרנו ביעד חריג מאוד ואי אפשר להגיע אליו בלי להקריב קורבנות מסויימים. אני מאמין שההקרבה הזו משתלמת אבל זו צביעות לטעון שאורח החיים הסולידי לא כרוך בוויתורים מסוימים.

חבר שלי הוציא בעבר אפליקציה שמאפשרת מעקב הוצאות לא לפי כמה הוצאת החודש אלא לפי כמה עוד נשאר לך להוציא (על סמך תקציב שהגדרת מראש). אני חושב שזה יכול להיות כלי עזר נחמד כדי להוציא בלי להתלבט יותר מידי תוך שמירה על תקציב מאוזן. אנסה למצוא את האפליקציה ולהעלות אותה לכאן.

 

[עש לילה]

אני בת 40, רווקה ללא ילדים, עצמאית ומרוויחה יפה. גרה בדירה שכורה ברחובות עם שני חתולים.. מפרישה כל חודש את המקסימום לקופת גמל ולקרן השתלמות, ואם נשארים לי כספים במהלך השנה - גם לתיק השקעות פרטי שאני מנהלת בבית השקעות.

מה זאת אומרת "אם נשארו לי כספים"? זה אומר שאחוז החיסכון שלך הוא אפסי. ואם זה המצב אני לא מבין את הדיבורים על פרישה מוקדמת, הייתי אומר שאת חיה מעבר לאמצעים שלך ואפילו לפרוש בגיל פנסיה יהיה לך לא פשוט.