מה קורה במצב שבו רק אחד מבני הזוג מעוניין לפרוש?

[משה]

לא הצלחתי למצוא שרשור קיים בפורום אז אני פותח אחד חדש

כרגע המצב הוא שאני מתכנן לפרוש בהקדם האפשרי ואשתי מעוניינת להמשיך לעבוד. הבעיה במצב הזה היא מה בעצם קורה עם תיק השקעות? התיק הנוכחי שלנו עשוי מהון משותף אם אני אחיה ממנו בזמן שאשתי ממשיכה לעבוד יש כאן משהו לא הוגן.

שאלה נוספת היא איך מתנהלות ההוצאות משותפות אחרי היציאה לפנסייה?

אמת, יש עוד עשרות שנים עד שאצא - אינשאלה - לעצמאות כלכלית. אבל, השאלות האלו משפיעות על עיצוב ההשקעות שלנו בהווה.

פיתרון אפשרי אחד הוא לפתוח שתי תיקי השקעות. תיק אחד משותף שיוקדש למטרות של שנינו (רשת ביטחון / תמיכה בילדים / קניית דירה / כל מטרה שנסכים עליה). התיק השני יהיה תיק אישי שנועד לקדם אותי לקראת עצמאות כלכלית.

אני סקרן לדעת האם עוד מישהו כאן נמצא במצב של מטרות פיננסיות שונות לבני הזוג? איך התמודדתם איתם? איזה פתרונות מצאתם?

 

[מרק עוגיות]

התיק הנוכחי שלנו עשוי מהון משותף אם אני אחיה ממנו בזמן שאשתי ממשיכה לעבוד יש כאן משהו לא הוגן.

זו אכן שאלה מעניינת.זו גרסא קיצונית למצב הנפוץ יותר, שבו אחד מבני הזוג עובד הרבה יותר שעות מהשני וגם מכניס משכורת גבוהה יותר. מה שבדרך כלל קורה במצב כזה הוא שבן הזוג שעובד פחות משקיע יותר בדברים אחרים - בבית, בילדים, בניהול החיים (לקחת מרשם/לארגן את הביטוחים/לקחת את החתול לוטרינר ושאר טרדות יומיום). אבל זה כן יכול להיות מקור לחיכוך אם אין הסכמה בנושאים האלו בין שני הצדדים ולכן רצוי מאד לדון בכך. במיוחד זו יכולה להיות בעיה אם הצד שלא פורש מרגיש שהפרישה שלך פוגעת בבטחון הכלכלי שלכם כזוג.

(אגב, זו אחת הסיבות שאני לא אפרוש כנראה בשנים הקרובות - לבן זוגי אין שום רצון לפרוש, ולכן המשמעות היא שאם אפרוש אני אצטרך לעסוק בלעדית בבישולים, נקיונות, ושאר הדברים שהיום מתחלקים בין שנינו. מעדיפה לעבוד )

 

[adamshalev]

מעבר למה ש @מרק עוגיות אמרה, יש עוד מצבים דומים כמו בן זוג שעובד בזמן שהשני מטפל בילדים, או בזמן שהוא לומד לתואר, או בזמן שהוא מחפש את עצמו או כל דבר אחר. כלומר, השאלה העיקרית פה היא לא מה קורה עם התיק, אלא האם אתם מסונכרנים ביניכם לגבי חלוקת נטל העבודה בבית. ברור לדעתי להניח שאם אתה ״פורש״ ובת זוגתך ממשיכה לעבוד, שכל מטלות הבית והסידורים עוברות אליך למשל.
לגבי התיק - הוא צריך להתנהל באופן שלוקח בחשבון את ההוצאות שלכם, ההכנסות שלכם, וצפי המשך ההשתכרות לאורך זמן, למשל אם אתם מניחים שבת זוגתך לא רוצה לפרוש בכלל ורואה את עצמה ממשיכה לעבוד עוד עשרות שנים, אז אפשר לקחת בתיק סיכונים גדולים יותר מאשר אם לא מניחים את זה.

 

[גרהם]

כפי שענו לך, המצב שתיארת הוא המצב אצל רוב הזוגות - הכנסות שונות וצרכים שונים של בני הזוג.
איך אתם מתנהלים היום מבחינת שיתוף?
היה שרשור אחד לפחות שאני זוכר שבו אנשים כתבו על רמות שיתוף שונות.
מהכרות כללית, אצל רוב הזוגות נהוג שיתוף מלא בנכסים שהושגו במהלך החיים המשותפים.
כשיש פער משמעותי בהיקף הנכסים שכל צד מביא לחתונה, אז לעיתים יש הפרדה ברמות שונות.
כל זה בפרק א' כמובן. בפרק ב' שיקולים שונים.

 

[קפה שחור]

כל זה בפרק א' כמובן. בפרק ב'

באותו הספר?

 

[גרהם]

באותו הספר?

זו בדרך כלל הנקודה.
אנשים חושבים שהם עוברים לספריה אחרת ואחרי כמה שנים מגלים שהם נשארו באותו עמוד.

 

[מרק עוגיות]

מהכרות כללית, אצל רוב הזוגות נהוג שיתוף מלא בנכסים שהושגו במהלך החיים המשותפים.

כדאי לדעת גם שזה מה שהחוק אומר (לפחות בהעדר הסכם אחר). לא משנה איפה נמצאים הכספים/הנכסים ועל שם מי הם רשומים, אם הם הושגו במהלך החיים המשותפים הם שייכים כברירת מחדל לשני בני הזוג. לפעמים אנשים לא מודעים לכך וחושבים שאם הם רושמים דירה/חשבון בנק על שמם זה אומר שהם רק שלהם ולא של בני זוגם. זה לא נכון.

 

[David]

היתי חושב שעיקר הבעיה הפוטנציאלית כרגע תהיה טמונה בהגעה להסכמה על שיעור החיסכון מההכנסות. כלומר מי שמעוניין לפרוש בעתיד ישאף לניהול אורח חיים קמצני יותר.
אם בזה אין לכם בעיה, אז נראה לי מיותר לריב עכשיו על מה יהיה בעוד עשרות שנים. אני לא חושב שיש לכם איך לדעת מה יהיה עד אז.
או שהבעיה היא בבחירת אפיקי ההשקעה?

 

[גרהם]

היתי חושב שעיקר הבעיה הפוטנציאלית כרגע תהיה טמונה בהגעה להסכמה על שיעור החיסכון מההכנסות. כלומר מי שמעוניין לפרוש בעתיד ישאף לניהול אורח חיים קמצני יותר.
אם בזה אין לכם בעיה, אז נראה לי מיותר לריב עכשיו על מה יהיה בעוד עשרות שנים. אני לא חושב שיש לכם איך לדעת מה יהיה עד אז.
או שהבעיה היא בבחירת אפיקי ההשקעה?

צודקת. בעניין הזה החוק תואם את מה שמקובל אצל רוב הזוגות, ורק הסכם ממון יכול לגבור עליו (ולא רישום, בדיוק כפי שכתבת).

 

[nick]

זו אחת הסיבות שאני לא אפרוש כנראה בשנים הקרובות - לבן זוגי אין שום רצון לפרוש, ולכן המשמעות היא שאם אפרוש אני אצטרך לעסוק בלעדית בבישולים, נקיונות, ושאר הדברים שהיום מתחלקים בין שנינו. מעדיפה לעבוד

ברור לדעתי להניח שאם אתה ״פורש״ ובת זוגתך ממשיכה לעבוד, שכל מטלות הבית והסידורים עוברות אליך למשל.

לא שיש לי פתרון לבעיה, אבל יש פה משהו קצת עצוב.
בעצם יש כמות דרושה של עבודה, ואחד מבני הזוג מבקש(מתעקש?) להגדיל אותה, בעצם ללא כל תועלת לתא.
מכאן אוטומטית הבן זוג השני מחויב "לשלם" 50% מסך העבודה, שהיא כאמור, מנופחת באופן מלאכותי.
זה יכול להיות כל כך משמעותי, שפשוט יהפוך את הפרישה לחסרת משמעות, כמו שלמרבה הצער @מרק עוגיות מעידה על עצמה.
נדבר במספרים: אם בבית יש 200 יחידות עבודה:
70 עבודה בנזוג א
70 עבודה בנזוג ב
60 בית, מתחלק 30 30
במצב החדש הבנזוג הפורש ישאר עם 60(של עבודה לא כיפית אולי) במקום 100.
לא שדרוג גדול לטעמי
אין לי פתרון, רק שלענ"ד זה יכול לקלקל את כל רעיון הפרישה מוקדמת.

 

[קפה שחור]

זה יכול לקלקל את כל רעיון הפרישה מוקדמת

תתמחר עוזר\ת בית לפרישה ותצמצם את יחידות העבודה לדברים שרק אתה יכול (חייב) לעשות

 

[nick]

תתמחר עוזר\ת בית לפרישה ותצמצם את יחידות העבודה לדברים שרק אתה יכול (חייב) לעשות

שים לב שהפתרון שאתה מציע הוא redundant
אנחנו מדברים על משפחה שהגיעה לעצמאות כלכלית. אתה מציע לצבור יותר כדי לבצע מיקור חוץ
הענין הוא שגם ככה הם חיים עכשיו עם משכורת מיותרת בעצם, אפשר להקדיש אותה לשם בטלת בן הזוג הפורש.
אבל האם זה ימצא חן בעיני בן הזוג העובד, לעבוד כדי שהשני "יתבטל"?
לדעתי אתה בלופ אינסופי כאן.

 

[אנון נימוס]

תגדיר 2 תיקים ולפי המשקל היחסי תאזן אותם- תקבל תיק חדש הוליסטי
פעם בשנה (אפשר גם 3 שנים לדעתי ...) תחשב מחדש את המשקולות וצראה אם צריל ךעשות איזון דרמטי
ךדעתי תגלה שבמקום תיק 60/40 אתה ב 5/50 או להיפך ....
יש מעט בני זוג שאחד הוא 100% מניות והשני 100% עוש, וגם אז תיק 50/50 יעבוד, כל זוג שאינו כל כך קיצוני יתכנס ל 50/50 ... או שם הם קיצוניים במידה זהה אז שוב ההפרש מינורי
פשוא החלוקה הראשונית צריכה לפי (חוק אלא אם כן יש הסכם ממון אחר) 50.50 בין שני התיקים הווירטואלים

רק הערה אחת , כדאי לשקול (אם פותחים שני תיקים אמיתיים) ששניכם תהיו הבעלים עליהם כי אז ניתן להעביר ניירות בין התיקים ללא ארוע מס.

 

[קפה שחור]

אתה מציע לצבור יותר כדי לבצע מיקור חוץ

בהחלט, למה לא
חוץ מזה, אם אחליט להמשיך לעבוד כאשר יש לי מספיק כסף ואין צורך, למה ש"אתבאס" כאשר הבת זוג לא תרצה להמשיך בעבודה
רצון חופשי וזה

 

[nick]

בהחלט, למה לא

כי לא צריך. זה סתם קאדר

חוץ מזה, אם אחליט להמשיך לעבוד כאשר יש לי מספיק כסף ואין צורך, למה ש"אתבאס" כאשר הבת זוג לא תרצה להמשיך בעבודה

זה לא הבעיה שתתבאס, הבעיה אם תסרס למעשה את הפרישה שלה, בהטלה של כל שאר המשימות עליה

 

[קפה שחור]

כל שאר המשימות עליה

כנראה אני מפספס משהו בסיסי במה שכתבת
המשימות שאתה מדבר עליהם תקועות כמו עצם בגרון כשאתה במשרה מלאה, זה נכון
אבל כאשר אתה בפרישה זה נראה לי די פשוט לביצוע, לא?

 

[מתכנת]

בהטלה של כל שאר המשימות עליה

מסכים איתך רעיונית אם הנטל יהיה מאוד אסימטרי לרעת הפורש.
אבל לא כל כך ברור לי למה זה כזה אישו, כמה זמן ביום כבר צריך בשביל לבצע את כל המטלות הללו?
זה לא שהפורש צריך מעתה לעבוד במשרה מלאה בתחזוקת הבית...

 

[nick]

אני מבין את @קפה שחור, אבל אתה, @מתכנת אמור לדעת כמה עבודה זה.
ואם זה התחלק קודם חצי חצי, ועכשיו 100% על הפורש, זה עלול למנוע ממנו לרצות לפרוש.

אני לא מבין על מה הויכוח, יש לנו פה דוגמה חיה בשרשור.

 

[מתכנת]

אני מבין את @קפה שחור, אבל אתה, @מתכנת אמור לדעת כמה עבודה זה.

@קפה שחור גם מתכנת

אני לא מבין על מה הויכוח, יש לנו פה דוגמה חיה בשרשור.

נכון, התמיהה שלי גם לגביה.

 

[קפה שחור]

זה עלול למנוע ממנו

כבר ציינתי את מיקור החוץ, נראה לי פיתרון די סביר
ואם אחד מבני הזוג יחליט להמשיך לעבוד תהיה עוד הכנסה שתפצה על העלות הזאת
אני בכל מקרה לא מתכנן לפרוש עם אותם הוצאות כמו בזמן חיסכון (הם בדוק יהיו גדולות יותר)
בפרישה אני עובר למצב ביזבוז (מחושב) ולכן היום אצטרך הכנסות בהתאם