בגדול הייתי אומר שאפשר לסווג את המפה הפוליטית כימין ושמאל ב-3 מישורים נושאים כלכלים - נראה לי ברור.. סוציאליזם מול קפיטליזם וכו... נושאים מדיניים - יחסה של ישראל כלפי השכנות, הנושא הפלסטיני וכו... נושאים חברתיים פנימיים - נושאי דת, חוקי המדינה, חופש האזרח בחוק (כל מה שלא קשור לכלכלה מיסים וכו.. שזה כלכלי) זאת החלוקה רחבה שנראת לי סבירה יחסית אז לפי מה אתם בוחרים?
אני חושב שזאת הסיבה לבחירות חוזרות, ניתן היה להקים ממשלת אחדות עם הליכוד וכחול לבן, אני לא רואה שום הבדל אידיאולוגי ביניהם. הנושא המרכזי במערכת הבחירות הקודמת (וגם זו שלפניה) נתניהו. אנשים לא מתווכחים על רעיונות כמו סוציאליזם מול קפיטליזם או נושא השלום, לליכוד אפילו אין מצע. רוב האוכלוסייה מצביעה לפי ה"שבט" שאליה היא שייכת.
אני חושב שאי אפשר להסביר את התוצאה הפנומינלית של כחול לבן בלי הנקודה הזו. זה נכון שמצביעי רקלאביבי נמצאים במקום הזה מסיבות שונות - חלק בגלל תיעוב לאיש, חלק רואים בו מושחת, חלק חוששים שהוא אכן יתן לשותפים הטבעיים הכל, אבל ממש הכל בשביל להמלט מאימת הכלא.
ההצבעה שלי בבחירות הקודמות הייתה כלכלית, אך כשראיתי את ההרכב המסתמן של הקואליציה שכמעט והוקמה והכיוון אליו היא התכוונה להצעיד אותנו הגעתי למסקנה שההעדפה הכלכלית שלי היא משנית בחשיבותה לעומת ההעדפה שלי בנושאי חברה. לכן, ההצבעה הקרובה תהיה על נושאים חברתיים פנימיים.
התנגדות לשחיתות או אפילו המחשבה שאדם שיש נגדו כתב אישום בעבירת שוחד לא יכול להיות ראש ממשלה אלו סיבות אידיאולוגיות. בוודאי לא פחות מהשאלות הקריטיות אם בעלי שליטה ישלמו 30 אחוז או שיעור מס אחר על דיבידנדים.
אי אפשר להסביר את הקמת המפלגה בלי הנקודה הזו. מה משותף בין לפיד ויעלון? גם של הליכוד. אנחנו או הם, דווקא נתניהו, הצהרת נאמנות אישית לביבי ולא למפלגה או לערכים (או למדינה\אזרחים) וכו.
של הליכוד גם קצת (עם כי של כחול לבן הרבה יותר). אבל יש הבדל מהותי בין מפלגת שלטון המבקשת להמשיך ובין מפלגה הבאה להציג אלטרנטיבה. הייתי מצפה מהאלטרנטיבה להציג חזון מסויים ולא פשוט לשלול את הקיים.
כל הנושאים המדיניים\כלכליים\חברתיים זה סתם חרטה. כל אחד מהמועמדים פשוט מנסה למתג את עצמו בצורה שהוא חושב שתביא לו הכי הרבה קולות. לא נראה לי שמישהו מהדמויות הבולטות מאמין במה שהוא אומר. לדעתי הנושא הכמעט יחיד שצריך להיות הוא: להצביע למפלגה עם מועמדים לא מושחתים שדואגים לכלל הציבור ולא רק לעצמם. הבעיה היא שקשה למצוא מפלגה כזאת. אני עוד מתלבט לגבי מרצ\ברק. את כל האחרים פסלתי די בקלות. בנוסף חשוב לי רק שזאת תהיה מפלגה ציוניות ולא דתית.
לדעתי המפלגות המסוכנות ביותר הן המפלגות שדואגות ל"כלל הציבור" (בדכ שם קוד למגזר אחד). ולא רוצה שהממשלה תעסוק בהנדסה חברתית (גיוס, הדתה ושטויות אחרות) כי כמו בכל דבר אחר, היא נכשלת בזה. וגם אם מישהו יהנדס חברה כלבבי, מחר מישהו אחר יהיה למעלה ויהנדס חברה אחרת. אני מעדיף להצביע לאנשים שיתנו לשוק לעשות את שלו (כלכלית וחברתית). נושא מדיני- לא רואה כרגע תזוזה באופק, וגם הוא די ירד מסדר היום. ממשלת אחדות- לא מבין אנשים שמעדיפים ממשלת אחדות. אני מעדיף שתקום ממשלה עם כיוון ברור, ימין או שמאל. כל דבר אחר זה פשוט בגידה בקולות שהצביעו לך. במיוחד היום כשהכל זה 'או אנחנו או הוא או הם'
״לתת לשוק לעשות את שלו״ זו רק סיסמה, גם חברתית וגם כלכלית - אלא אם כן אתה מתכוון לאנרכיה מוחלטת. למשל, האם אנחנו מסכימים שהמדינה אמורה לדעת מי אחראי על ילד? שהיא צריכה להתערב במקרים של הזנחה?
שים לב שבנושא שחשוב לך, כלכלה, המפלגות שוברות שיאים של ציניות וזלזול בבוחרים. למשל, כתבה מהיום על המפלגה שמספרת שהיא בקצה הקצה של חירות וחופש, הימין החדש, שארגון העובדים שלה מביע אמון מלא ביו"ר ההסתדרות וחותם איתו על הסכם שת"פ.
זו הסתירה המרכזית שאתה מוצא בינם לבין אי-התערבות כלכלית? מה שקורה בשטחים (מבלי להתייחס לצד המדיני) הוא האמ-אמא של פיתוח בעזרת כספי המיסים.
אתה צודק, אבל ומונופול הכשרות והשרות הלאומי והרבנות ושאר כספי ציבור לטובת המפדל, מוסברים בכך שזה לשם שמים. ארגון עובדים זה הכי שמאל שיש.
לא מבין מה הבעיה שלך עם זה ביחס למפלגה? די ברור שארגון העובדים עושה את זה בתגובה לכך שהוא רואה את נציגי המפלגה בכנסת כלא מייצגים אותו (כי הם פונים לכיוון של חירות וחופש). אני לא זוכר ממתי המזרחי והפועל המזרחי רצים יחד לכנסת, אבל תמיד בציונות הדתית היו משני הצדדים, וכרגע הצד שמרגיש פחות מיוצג רץ להסתדרות.