לעשות כסף מזבל – היומן של זאב

[יוסי]

4. בעקבות הזמן הפנוי שלנו החלטנו להגדיל עוד יותר את נפח המעורבות החברתית שלנו כתא משפחתי, והתחלנו לגבש מין מועדון חברתי של אנשי עסקים ויזמים בגילאי 20 עד 45 באזור שלנו, כאשר המטרה היא בעיקר לקחת אחריות בעיר המגורים שלנו, ועל הדרך להתכונן עסקית וכלכלית למשבר כלכלי (בעיקר על ידי יצירת תשתית בינארגונית וארצית של חיבורים).

אם זה באזור השרון אשמח להצטרף.
כבר עכשיו יכול להצטרף להרגשת החזרה לבית - עוד מעט מגיעים לקו של שלושה חודשים מחוץ לחיים הרגילים, וכל חזרה למילואים מהבית נהיית כל כך קשה.

 

[זאב]

אם זה באזור השרון אשמח להצטרף.
כבר עכשיו יכול להצטרף להרגשת החזרה לבית - עוד מעט מגיעים לקו של שלושה חודשים מחוץ לחיים הרגילים, וכל חזרה למילואים מהבית נהיית כל כך קשה.

חיפה, אבל מוזמן להצטרף מידי פעם למפגשים שלנו.

 

[זאב]

ימים טרופים עוברים עלינו, מעולם לא חשבתי שאני אאבד זמנים אבל זה קורה.
הזמן רץ יותר מהר ממה שחושבים, ופתאום אתה מגלה שאתה מוגדר מבוגר (אפילו זקן) על ידי החברה.


סבב עדכונים:
1. ברמה המשפחתית לא השתנה הרבה, מעט מידי שעות שינה
2. אני כבר די לא זוכר מה זה להיות אזרח, כמות סבבי המילואים שעשיתי בתקופה האחרונה היא פשוט כזאת שאני מאבד תקופות זמן.
3. מתוך ניסיון לחזור לשגרה, עברתי לשילוב המילואים עם האזרחות. 4 ימים בשבוע אני בבית עם העסקים \ עבודה \ ומשפחה, ושלושה ימים בשבוע אני בצבא.
4. התחלנו מהלך נוסף של ניסיון הקמת חברה מקומית בחו"ל, מתוך מטרה להיכנס לשוק האירופי. אמנם גייסנו את כל האישורים הנדרשים והצוות, עכשיו אני עובד על גיוס ההון הנדרש להקמת החברה.
זה יהיה מעניין מבחינתי, כי זה פעם ראשונה שאני מגייס הון חיצוני ממשקיעים חיצוניים ולא מסתמך על ההון שלי. רואה בכך שיעור חשוב לחיים, אבל יותר מכך זה נדרש כדי לקפוץ למדרגה הבאה.
5. התחלתי לפתח מספר מיזמים חברתיים חדשים בישראל, נראה איך זה יילך.

 

[זאב]

הזמנים רצים והולכים ואנחנו מגלים כי העולם הולך ומתקדם, ולפעמים התחושה כי היא אם נקפא במקום אזי אולי אנחנו נשכח בתהומות הנשייה.
לכן הדרך היחידה לשרוד היא לפעמים להתפתח ולהתקדם גם אם זה אומר לעזוב את מקום הנוחות שלנו.

אז סבב עדכונים נוסף של דברים מעניינים אשר קרו בחודשיים וקצת האחרונים:

1. פוטרתי לראשונה מזה 12 שנים, זה חוויה מרתקת שכבר כמעט שכחתי מה משמעותה. אני תמיד רגיל להיות בצד השני, ולחזור להיות בצד של מקבל ההודעה זה אף לא נחמד.
אז מה בעצם קרה?
בפשטות, במקביל לכל עסקיי תמיד המשכתי לעבוד במשרה בהייטק (לשאלות הבאות של איך משלבים זאת, התשובה היא תמיד ניהול זמנים אפקטיבי וגיוס צוות נפלא).
בעקבות הלחימה המתמשכת והמצב הכלכלי בישראל, החליטו לצמצם בסניף הישראלי.
בהתחלה אני יכול לציין שקצת כעסתי, ואפילו נפגעתי רגשית מהמהלך.
אבל בסופו של יום, אני מסתכל על זאת בצורה קצת שונה, הפיטורים נתנו לי הרבה יותר רוגע \ פחות לחץ ודאגות \ יותר זמן עם המשפחה.
מבחינה כלכלית זה לא משפיע על התא המשפחתי שלנו על רמת ההכנסות. אולי אני אחפש משרה חדשה, אינני יודע עדיין.

2. עדיין ממשיך לעשות מילואים - לאחרונה בקשתי לניוד סוף סוף התקבלה ואושרה, אז לכן עברתי תפקיד במילואים.
מיחידה מתמרנת בבסיס סגור עם סבבים, ליחידת מטה שנמצאת חצי שעה נסיעה מהבית ועושים יומיות.
התפקיד עצמו הוא תפקיד פיקודי יחסית בכיר, אז לכן זה שיפור משמעותי מבחינתי.
קיבלתי הצעה חדשה לחזור למילואים בתנאי קבע ביחידה החדשה לאחר תקופה די קצרה שם, ואני שוקל זאת לחיוב, אך עדיין לא החלטתי.

3. בעקבות המעבר שלי חזרה קרוב לבית, החלטתי להצטרף לכיתת הכוננות של האיזור שלי בהתנדבות.
התקבלתי, וזה בהחלט חוויה.
חלק מהקשיים של לוחמים כאשר הם חוזרים הביתה זה הדרך להסתגל חזרה לחיי בית, אני יכול לומר שדווקא ההתנדבות בכיתת כוננות מאפשרת לי למצוא את האיזון חזרה, במקביל לקבלת התחושה שבה אני ממשיך לסייע לתרום לבטחון המדינה והורדת הפשיעה המקומית.
גם האנשים שמשרתים עימי, הם מלח הארץ ואני גאה לקרוא להם צוות.

 

[בת העמק]

אז סבב עדכונים נוסף של דברים מעניינים אשר קרו בחודשיים וקצת האחרונים:

אני תמיד מתפעלת מהיכולת שלך לזהות את הלימונדה בתוך הלימונים.
מרתק אותי להתבונן בתהפוכות ההיסטוריה, ואיך אנשים שונים מגיבים לזה באופן כל-כך שונה אחד מהשני.

 

[yoku_ono]

חייב לומר שאני דיי נהנה להסתכל על העולם מהמשקפיים שלך. גם מפוטר טרי, כרגע עוד מלקק את הפצע הזה שנקרא פיטורים וגם מנסה לחשוב על ההמשך. ממש מגרד לי באצבעות לפתח איזשהו מיזם משל עצמי, יש כמה רעיונות בראש שמתבשלים, אבל אני לא יודע אם זה יצא לפועל בסופו של דבר - אולי החוק של הפיזיקה ינצח ואמשיך באותה התנועה באותו המסלול קריירה. הייתי שמח לשמוע עוד על המיזמים שלך, מה קורה איתם ? הכל קפא בגלל המילואים \ מלחמה ?

 

[kongi]

בפשטות, במקביל לכל עסקיי תמיד המשכתי לעבוד במשרה בהייטק (לשאלות הבאות של איך משלבים זאת, התשובה היא תמיד ניהול זמנים אפקטיבי וגיוס צוות נפלא).

תודה על השורה הזאת, היא מעודדת אותי לעשות משהו דומה. מצד שני, אני מניח שזה מאוד תלוי מודל עסקי וכל מקרה לגופו.
לדוגמה עסק שירות שלוקח כמה חודשים לארגן הופך להיות רווחי הרבה יותר מהר מעסק עם מוצר ייחודי שלוקח 5 שנים לפתח.

 

[זאב]

אני תמיד מתפעלת מהיכולת שלך לזהות את הלימונדה בתוך הלימונים.
מרתק אותי להתבונן בתהפוכות ההיסטוריה, ואיך אנשים שונים מגיבים לזה באופן כל-כך שונה אחד מהשני.

תודה אבל זה חלק מתפיסה מחשבתית ניהולית שפיתחתי במהלך השנים, שילוב של התפיסה הסטואית יוונית יחד עם מודל ניהולי שאני קורא לו "המודל האריסטוקרטי".
חלק מעקרונות המודל המשולב הזה הינם יכולת שליטה עצמית בכל מצב, ולכן לא משנה מה המצב אני משתדל תמיד לשלוט בתגובה שלי ולראות את המצב בצורה הפוכה לתגובה רגילה.

חייב לומר שאני דיי נהנה להסתכל על העולם מהמשקפיים שלך. גם מפוטר טרי, כרגע עוד מלקק את הפצע הזה שנקרא פיטורים וגם מנסה לחשוב על ההמשך. ממש מגרד לי באצבעות לפתח איזשהו מיזם משל עצמי, יש כמה רעיונות בראש שמתבשלים, אבל אני לא יודע אם זה יצא לפועל בסופו של דבר - אולי החוק של הפיזיקה ינצח ואמשיך באותה התנועה באותו המסלול קריירה. הייתי שמח לשמוע עוד על המיזמים שלך, מה קורה איתם ? הכל קפא בגלל המילואים \ מלחמה ?

האמת שדווקא המיזמים שלי ממשיכים לעבוד והתקדם בצורה נהדרת.
1. הקרן הפילנטרופית עדיין ממשיכה לרוץ בצורה נהדרת, אמנם חטפנו מכה בגלל המלחמה אבל דווקא בזמני לחימה נוצרים הזדמנויות מעניינות אשר תרמו בעקיפין לצמיחת הפעילות שלנו.
2. היוזמה להתרחבות לחו"ל מבחינה עסקית קיבלה טוויסט מעניין. דווקא גיוס המשקיעים המוסדיים צלח בצורה מוצלחת ביותר אבל השותפים המקומיים שלנו קיבלו רגליים קרות.
כיום אני שוקל האם לנסות לחפש שותפים מקומיים באירופה לקידום המטרות המקוריות שלנו (ולהתמקד בפוטנציאל הרווחיות העצום המגולם באירופה) או לחילופין לנסות להסיט את המשקיעים המוסדיים שגייסנו לטובת מיזמים בישראל (ולהתמקד בשיקום הכלכלה הישראלית, ואז לקחת סיכונים עם החוסר יציבות המקומי).
3. היוזמה השלישית שדיברתי עליה בזמנו של הקמת רשת צעירים בעלי עסקים, בחרתי לזנוח אותה לבינתיים.

תודה על השורה הזאת, היא מעודדת אותי לעשות משהו דומה. מצד שני, אני מניח שזה מאוד תלוי מודל עסקי וכל מקרה לגופו.
לדוגמה עסק שירות שלוקח כמה חודשים לארגן הופך להיות רווחי הרבה יותר מהר מעסק עם מוצר ייחודי שלוקח 5 שנים לפתח.

זה נכון חלקית, אבל אני בוחר לטעון כי ניתן לשלב כל מודל עסקי. זה פשוט דיון של ניהול זמנים אפקטיבי ותעדוף מטרות.
לדוגמא במקרה שלי, אני עבדתי במקום עבודה 3 ימים בשבוע במשך 12 שעות כל יום (06:00 בבוקר במשרד עד 18:00 בערב) כמשרה מלאה.
דבר זה אמנם עייף אותי משמעותית, אבל איפשר לי 4 ימים של חופש שבהם ניהלתי את הזמן שלי בצורה מלאה ללא הפרעות.
יתרה מכך, במקום עבודתי יצרתי ראשי צוותים אשר תיפקדו כסגנים שלי לכל דבר ועניין, ובכך שיחררו אותי לתפקד כמנהל ולהשיג את המטרות הארגוניות והאישיות שלי כאחד.

 

[Roi]

השותפים המקומיים שלנו קיבלו רגליים קרות.

דבר איתי אם זה רלוונטי לספרד.

 

[LoveeDovee]

היי זאב אני אשמח להצטרף למפגשים באזור חיפה.

 

[AIML]

היי זאב אני אשמח להצטרף למפגשים באזור חיפה.

מדובר במינגלינג ? מה מקדמים ?

 

[זאב]

היי זאב אני אשמח להצטרף למפגשים באזור חיפה.

בשמחה רבה, כרגע אנחנו פחות עושים מפגשים של הקבוצה (בהתאם למצב הבטחוני) אבל גם אני פחות מעורב בזה.
מדי פעם אנחנו מארגנים פה בפורום מפגשים של סולידים אנונימיים, אבל הקבוצה הזאת לא התכנסה כבר מעל שנה. אולי שווה לארגן עוד מפגש של זה, אם יהיה ביקוש.

מדובר במינגלינג ? מה מקדמים ?

כעיקרון כשרצינו להקים את הקבוצה, המטרה הייתה לעשות מינגלינג בין בעלי עסקים או יזמים חברתיים צעירים, בשביל לשלב פעילות עסקית חברתית ובכך לקדם מודלים של ערבות הדדית עסקית אשר תפרה את העסקים המקומיים.
בפשטות סיוע אחד לשני על מנת להגדיל את היצע מקומות העבודה בחיפה, ואז אולי נצליח לעצור את ההגירה השלילית.
על הדרך, פשוט להינות מחברה של אנשים בעלי חשיבה דומה

לרוע הצער זה נפל עקב חוסר מחוייבות של הרבה מחברי הקבוצה, אבל גם עקב גיוס מסיבי של הרבה מקבוצת הגרעין למילואים.

 

[זאב]

מחשבות פילוסופיות של אמצע הלילה.

כפי שכתבתי לאחרונה בחודשים האחרונים, התחלתי לבחון מספר מהלכים של השקעה ורכישת חברה של פעילות קיימת בחו"ל (בשוק האירופאי).
דבר זה אמנם מתקדם בצעדים מדודים ובטוחים תוך משא ומתן אפקטיבי מול השותפים המקומיים, אך בסופו של יום ההתפתחות לכיוון חול נבעה משני סיבות עיקריות:
1. פיתוח עסקי - השוק הישראלי הינו קטן בצורה שלא תיאמן ביחס לשוק הגלובלי, ולכן חשיפה עסקים לשוק הגלובלי אמנם כרוכה בסיכון אך מצד שני התשואה שניתן להשיג הינה יוצאת דופן. בתפיסה של ניהול סיכונים אל מול המצב של הכלכלה הישראלית, דבר זה הוא כמעט מתבקש עסקית.
2. יצירת רובד ביטחון משפחתי נוסף - אני חושב שחלק מהמודעות למהלך נובע מהרצון לייצר גיבוי כלכלי למקרה של ירידה מרצון מישראל.
אמנם אנחנו לא שוקלים זאת כמשפחה, אך מצד שני בתור אדם שתמיד מתכנן קדימה ביצעתי את המהלכים הללו על מנת לתמוך בהחלטה זאת אם זאת תתקבל בעתיד כתא משפחתי.

דווקא סעיף 2 הוביל אותי לכתיבת פוסט זה.
הערב מצאתי את עצמי לאחר שהמשפחה הלכה לישון מסדר את התיק מילואים למקרה של הקפצה נוספת לפעילות, ופתאום תוך כדי שאני מסדר את הנשקים שלי בכספת בחדר העבודה מבטי בדיוק ננעל על תמונה של התא המשפחתי שלנו שיושבת על שולחן העבודה בזמן שאני מנקה את הנשק.
פתאום הציפה אותי מחשבה, איזה מין עולם אני משאיר לילדיי? מי אני ומה האחריות המוטלת עליי כבעל \ הורה \ מפקד \ איש עסקים? האם מוטל עלינו לחיות על חרבנו?
מה המשמעות שלי כאדם אשר בילה את רוב השנה האחרונה במילואים, כיצד אני חוזר לשגרה? מה היא שגרת חיים באמת?

בעודי מתבונן בתמונה של המשפחה, אותה נקודת אור שמשמשת לי כעוגן וכמצפן בחיי, לא יכולתי שלא להתעמק במחשבות על השאלות שצצו בראשי. אלו שאלות שאין להן תשובה אחת, חד-משמעית, אך דווקא המורכבות שלהן מראה את המשמעות העמוקה שלהן.

איזה מין עולם אני משאיר לילדיי?
השאלה הזו מעמידה אותנו מול האמת הפשוטה והקשה – העולם שאנו יוצרים היום יהיה המורשת שנשאיר אחרינו. האם אנו בונים חברה שבה הערכים של כבוד, שוויון ואחווה הם הבסיס? או שאנו מסתפקים רק בהישרדות אישית וקולקטיבית?
אני מאמין שהתשובה טמונה במעשים קטנים. חינוך ילדינו, דוגמה אישית, יצירת קשרים אנושיים חזקים. כל צעד קטן שאנו עושים בתור הורים ואנשים יכול להטביע חותם על הדורות הבאים.

מי אני ומה האחריות המוטלת עליי?
האם יש לנו תפקיד שמוגדר מראש, או שאנחנו אלו שמעצבים אותו? כבעל, כהורה, כמפקד וכאיש עסקים, כל אחד מהכובעים האלה טומן בחובו אחריות ייחודית. אך האם האחריות הזו היא רק למילוי חובות יומיומיות, או שהיא כוללת גם יצירת שינוי, אפילו קטן?
אולי זה לא מספיק רק "לעשות את מה שנדרש". האחריות האמיתית היא לראות מעבר – איך כל החלטה, כל פעולה, יכולה להשפיע על הסובבים אותנו. איך אנחנו יכולים להיות המנוע ליצירת עולם טוב יותר.

האם מוטל עלינו לחיות על חרבנו?
זו שאלה שקשה לענות עליה, במיוחד במציאות שבה אנחנו חיים. החיים על החרב הם לא רק המציאות הפיזית של שירות מילואים או ביטחון, אלא גם המטאפורה של מאבק מתמשך – בעבודה, בחיים האישיים, במערכות יחסים.
אבל אולי השאלה היא לא אם אנחנו חיים על החרב, אלא איך אנחנו מאזנים אותה עם חלומות ותקוות. איך אנו יוצרים מרחב שבו יש לא רק מלחמות אלא גם שלום פנימי, מקום שבו אנחנו זוכרים לשים את החרב בצד ולהתרכז במה שבאמת חשוב – אהבה, משפחה, משמעות.

כיצד אני חוזר לשגרה? מה היא שגרת חיים באמת?
חזרה לשגרה אחרי שנה אינטנסיבית כמו זו היא לא פשוטה. אולי התשובה היא ששגרה היא לא בהכרח הדבר הקבוע והידוע מראש. שגרה יכולה להיות גמישה, משתנה, ולעיתים גם משקפת את הרצון שלנו ליצור חיים עם משמעות.
אולי במקום לשאוף לחזור ל"שגרה" כמצב סטטי, עלינו לראות את החיים כתהליך מתמשך. כמו מים בנהר, הם אף פעם לא נעצרים. ואולי זה מה שגורם להם להיות חיים באמת.

כשסיימתי לנקות את הנשק וחזרתי לחדר השינה להסתכל על אישתי היפייפיה (כבר כמעט עשור ביחד, והיא לא ויתרה עליי גם ברגעים הכי חשוכים שלנו), חשבתי על כל השאלות האלו והבנתי – אולי אין תשובות מוחלטות. אבל עצם זה שאנחנו שואלים, שאנחנו מחפשים משמעות, זה בדיוק מה שעושה אותנו אנושיים.

לסיכום אני אצטט משפט שפעם נאמר ביציאה לפעילות:
אנחנו יוצאים לשטח, בלילה ובלי סימנים מזהים, להיות בבוץ ובגשם, כי אנחנו הצופים שלפני המחנה, אנחנו המגן שנמצא באפילה כדי שאף אחד אחר לא יידע את מה שאנחנו למדנו לעשות. אנחנו פה כדי שהם יוכלו לישון בשקט ובשלווה בלילה. תמונת הניצחון שלנו כצוות היא לחזור הביתה למשפחות שאוהבות אותנו, תמונת הניצחון היא לראות ילדים משחקים בפארק ולראות את האושר בפנים שלהם. אנחנו פה בשביל זה.

אני לא מוותר, אולי רק מתבגר.
כבר לא זאב בודד צעיר וחמום מוח, אלא זאב זקן (כמעט בן 40) שלומד לשים את הלהקה\משפחה בראש סדר האחריות שלי.
העתיד לא ברור ויש הרבה שאלות, אבל אנחנו פה כדי להישאר ולבנות אותו.

 

[yossik]

מחשבות פילוסופיות של אמצע הלילה.

פוסט נבחר ל:

פרסם בנושא 'Hall of Fame -פוסטים ותגובות נבחרות'

ביום שבת ב- 07:12

הגיע הזמן לעדכן את השרשור הזה.
הרבה דובר ודוסקס כאן בפורום נושא הירידה מהארץ והגירה לניכר וכל אחד עם שיקוליו.
קראתי הודעות ותגובות שמשקפות דיעות פוליטיות או כלכליות.
@זאב העלה פוסט מעניין בנושא.
הבן אתם הזה, לפנות בוקר, החליט לכתוב פוסט מעניין שמשקף באופן מאוד רציונאלי את ההתלבטיות שלו הן מדאגותיו האישיות, המשפחתיות, דאגות כלכליות בשילוב עם יזמות ופיתוח אישי וגם עם מחשבות על הסביבה...

• yossik

• 

 

[צדיק נסתר]

חזרה לשגרה אחרי שנה אינטנסיבית כמו זו היא לא פשוטה. אולי התשובה היא ששגרה היא לא בהכרח הדבר הקבוע והידוע מראש. שגרה יכולה להיות גמישה, משתנה, ולעיתים גם משקפת את הרצון שלנו ליצור חיים עם משמעות.
אולי במקום לשאוף לחזור ל"שגרה" כמצב סטטי, עלינו לראות את החיים כתהליך מתמשך. כמו מים בנהר, הם אף פעם לא נעצרים. ואולי זה מה שגורם להם להיות חיים באמת.

זה זיכוך מדויק של המציאות בעיניי
תודה.

 

[SolidAce]

הזמנים רצים והולכים ואנחנו מגלים כי העולם הולך ומתקדם, ולפעמים התחושה כי היא אם נקפא במקום אזי אולי אנחנו נשכח בתהומות הנשייה.
לכן הדרך היחידה לשרוד היא לפעמים להתפתח ולהתקדם גם אם זה אומר לעזוב את מקום הנוחות שלנו.

אז סבב עדכונים נוסף של דברים מעניינים אשר קרו בחודשיים וקצת האחרונים:

1. פוטרתי לראשונה מזה 12 שנים, זה חוויה מרתקת שכבר כמעט שכחתי מה משמעותה. אני תמיד רגיל להיות בצד השני, ולחזור להיות בצד של מקבל ההודעה זה אף לא נחמד.
אז מה בעצם קרה?
בפשטות, במקביל לכל עסקיי תמיד המשכתי לעבוד במשרה בהייטק (לשאלות הבאות של איך משלבים זאת, התשובה היא תמיד ניהול זמנים אפקטיבי וגיוס צוות נפלא).
בעקבות הלחימה המתמשכת והמצב הכלכלי בישראל, החליטו לצמצם בסניף הישראלי.
בהתחלה אני יכול לציין שקצת כעסתי, ואפילו נפגעתי רגשית מהמהלך.
אבל בסופו של יום, אני מסתכל על זאת בצורה קצת שונה, הפיטורים נתנו לי הרבה יותר רוגע \ פחות לחץ ודאגות \ יותר זמן עם המשפחה.
מבחינה כלכלית זה לא משפיע על התא המשפחתי שלנו על רמת ההכנסות. אולי אני אחפש משרה חדשה, אינני יודע עדיין.

2. עדיין ממשיך לעשות מילואים - לאחרונה בקשתי לניוד סוף סוף התקבלה ואושרה, אז לכן עברתי תפקיד במילואים.
מיחידה מתמרנת בבסיס סגור עם סבבים, ליחידת מטה שנמצאת חצי שעה נסיעה מהבית ועושים יומיות.
התפקיד עצמו הוא תפקיד פיקודי יחסית בכיר, אז לכן זה שיפור משמעותי מבחינתי.
קיבלתי הצעה חדשה לחזור למילואים בתנאי קבע ביחידה החדשה לאחר תקופה די קצרה שם, ואני שוקל זאת לחיוב, אך עדיין לא החלטתי.

3. בעקבות המעבר שלי חזרה קרוב לבית, החלטתי להצטרף לכיתת הכוננות של האיזור שלי בהתנדבות.
התקבלתי, וזה בהחלט חוויה.
חלק מהקשיים של לוחמים כאשר הם חוזרים הביתה זה הדרך להסתגל חזרה לחיי בית, אני יכול לומר שדווקא ההתנדבות בכיתת כוננות מאפשרת לי למצוא את האיזון חזרה, במקביל לקבלת התחושה שבה אני ממשיך לסייע לתרום לבטחון המדינה והורדת הפשיעה המקומית.
גם האנשים שמשרתים עימי, הם מלח הארץ ואני גאה לקרוא להם צוות.

תודה רבה על הכתיבה והשיתוף זאב,

מקווה שזה בסדר לשאול, אבל נשמע שאתה לוקח חלק (בלא מעט) פעילויות עסקיות ופילנטרופיות, יחד עם ילדים קטנים - אני מניח שהיום יום שלך לכל הפחות לא "ריק".
איזה שיקול יש לך לחפש עבודה במצב הנוכחי?

 

[זאב]

תודה רבה על הכתיבה והשיתוף זאב,

מקווה שזה בסדר לשאול, אבל נשמע שאתה לוקח חלק (בלא מעט) פעילויות עסקיות ופילנטרופיות, יחד עם ילדים קטנים - אני מניח שהיום יום שלך לכל הפחות לא "ריק".
איזה שיקול יש לך לחפש עבודה במצב הנוכחי?

האמת שזה שאלה טובה, שהתשובה אליה מורכבת ממספר פרמטרים.
1. מיסוי ותכנון הכנסות - רוב ההכנסות שלי מהפעילויות העסקיות נשארות בתוך החברה שלי. המבנה המיסויי שבו בניתי את החברה המשפחתית שלי לא יוצר מצב שבו משתלם לי למשוך משכורות מהחברה (אני לא יכול למשוך דיבידנדים מהחברה).
לכן תמיד הקפדתי לעבוד במקביל גם כשכיר על מנת לייצר רובד ביטחון נוסף לנו כמשפחה ממשכורת ופנסיה.
2. עניין וסקרנות - דווקא המעבר בין תעשיות שונות כשכיר מאפשר לי מבט נוסף על דרכים לשיפור החברה שלי, ובנוסף להביא כישורים חדשים לתחומים חדשים (שלא לדבר על יצירת הזדמנויות עסקיות פרטיות חדשות).
3. שעמום וניהול זמן - אמנם סדר היום שלי יחסית מלא, אבל אני שולט בזמן שלי בצורה מספיק טובה שבה אני יכול לבחור לעבוד במקביל. דווקא אם אני נשאר במקום הנוכחי שלי עם העיסוקים הקיימים, אז אני משתעם יחסית בקלות כי אין למידה חדשה מתמדת.

 

[בת העמק]

העתיד לא ברור ויש הרבה שאלות, אבל אנחנו פה כדי להישאר ולבנות אותו.

לגמרי להישאר ולבנות, אני איתך בזה.
לפני שבועיים שמעתי את ההרהור הזה בפעם הראשונה מהבן שלי. הוא מוצא את עצמו במחשבה על אפשרות ל"שירות ציבורי" משמעותי, וזה אחרי לא מעט התלבטויות מצד זוגתו על רילוקיישן. אני חושבת שהרבה מילואימניקים של השנה האחרונה עוברים דינמיקה מעניינת שקשורה במשמעות וערכים שחשבנו שהם מובנים מאליהם וגילינו שצריך להמשיך להילחם עליהם, גם ובמיוחד לאור הסיטואציה של השנה שלפניה.
גם אחרי מלחמת יום כיפור, וניפוץ האמון בשלטון ובצבא, היו לא מעט שנרתמו לשינוי. השבר של ימינו הוא גדול פי כמה ואנחנו זקוקים למנהיגים ראויים שמגוייסים לטובת העם שהראה אומץ, סולידריות ונחישות מדהימים.

 

[יוסי]

תמצתת שיחה שהייתה לי עם חבר אתמול, אחרי שסיפרתי לו שאמרתי לאשתי שכל עוד אני בארץ, כנראה אמשיך לעשות 200 ימי מילואים כל שנה, ולא אפסיק, אבל אני חייב לחשוב על מעבר לחול.