סול
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/5/17
- הודעות
- 833
- דירוג
- 1,280
הגעתי למסקנה שההבדל בין המינימליסט לצרכן הוא לא בכמות המוצרים אותם הם קונים.
בסיטואציות מסוימות, המינימליסט יכול לקנות יותר מהצרכן. דוגמה טובה לכך הן המשפחות החרדיות. הן קונות הרבה יותר מוצרים מההייטקיסט הרווק והצרכן, שאומנם רכש אוטו, פלייסטיישן ותמיד אוכל בחוץ, אבל לא קונה מדי יומיים בסופר אוכל לעשר נפשות.
ההבדל הוא בעיקר הסיבה שהם קונים אותם.
תהיתי למה אנחנו בכלל קונים דברים והגעתי למעין מפה מדורגת של צרכים שהיא, היא כנראה ההבדל המהותי בין צרכנים למינימליסטים.
כמינימליסט ישנם כמה פרמטרים שיגרמו לי לרכוש מוצר כלשהו, והנה הם להלן:
1. מוצר הישרדותי. הדבר הראשון שמינימליסט יקנה הם הדברים שהוא חייב לקנות כדי לשרוד: אוכל, מים, ביטוח, שירותי בריאות, ויטמינים, קורת גג וכמובן - השקעות. עם זאת, לפעמים גם חליפת טוקסידו יקרה יכולה להיות הכרח הישרדותי כדי לקבל עבודה מסוימת. כל מוצר שאתה קונה כדי לשרוד- הוא מוצר השרדותי. גם אוכל וקורת גג יכול להיות גם מותרות הרסניות שלא עוזרות להשרדות שלנו, ולכן השאלה "האם זה באמת נחוץ לנו כדי לשרוד?" היא שאלה חשובה. אבל לקנות רק דברים שעוזרים לנו לשרוד זאת מטרה לא מוצלחת בעיני. ישנם עוד דברים:
2. פיתוח עצמי. מוצרים שגורמים לי לפתח את עצמי הם בשבילי הדבר השני שאני אשקיע בו, שכן הפיתוח העצמי הוא העץ ממנו נגזרות ההצלחות בכל שאר תחומי חיינו: קורסים, שיעורי פסנתר (לכבוד הוא לי לתת אותם היום לאחרים), שיעורי שפות, ריקוד, אלתור, כושר, או רכישת תארים מסוימים- כולם נכנסים לתוך ההגדרה מוצרים לפיתוח עצמי.
3. השראה. הדבר השלישי שאני אשקיע בו את כספי הם מוצרים שנותנים לי השראה, פרספקטיבה, ומרחיבים את תודעתי. ספרים טובים, מוסיקה (ספוטיפי בימינו), הופעות, מסעות (מסעות, או בהגדרתם הפחות מדויקת בעיני אך הנפוצה- טיולים, בעיקר במדינות אחרות, הם דבר שמרחיב תודעה). באמצעות כספינו אנו יכולים לרכוש חשיפה לנקודות מבט יצירתיות ומעניינות, ולא, לא כולן מגיעות בחינם גם אם נרצה להאמין בכך בכל כוחנו. השראה גם היא דבר ששווה את כספי בעיני.
4. מוצרים חוסכי זמן. אם מוצר איננו עוזר לי לשרוד, לא מפתח אותי ולא נותן לי השראה - הדבר הבא הכי טוב שהוא יכול לעשות הוא לחסוך לי זמן. המברשת הזאת לשטיפת כלים שאני אוהב,הגרביים שלי (אני קונה רק גרביים שחורות קצרות מאותו סוג ולכן לא צריך למיין אותן או אפילו לצוות אותן בזוגות - כולן נשפכות לסלסה אחת ונשלפות משם בעת הצורך), אופניים חשמליים, וסיוע במטלות שאני לא יודע או רוצה לעשות כדי לפתח את עצמי. אני מכליל בקבוצה הזו גם מוצרים לניהול זמן כמו יומנים. כשאני רואה מוצר שחוסך לי זמן בצורה משמעותית - ארכוש אותו. גם אם הוא יקר.
5. נוחות. אוקי, זה לשלב בו מצטרפים גם הצרכניסטים. למרות שאני באמת רואה לדבר הזה חשיבות פחותה מהדברים הקודמים, אינני מזלזל בה כבעבר. עם הגיל הבנתי נוחות היא דבר שאנו זקוקים לו יותר ויותר עם הזמן, והיא לעיתים מסייעת לנו לחיות חיים בריאים ומאושרים יותר. כריות וסדינים נוחים, אוכל טעים (ולא רק מזין ובריא) וכ'ו. עם זאת, אני בעד לשים אותה בפרופורציה, היא פחות חשובה מהשאר שמיניתי לפני, כמו סוכר, ראויה להגיע בסוף הארוחה, פעם בכמה זמן, ולא לההפך להרגל שפוגע בהשרדות שלנו למשל. האשמה שלנו כשאנחנו מפנקים את עצמנו היא לא במקום- מותר ובסדר לפעמים גם לקנות גלידה מפעם לפעם.
אני חושב שההבדל העיקר בין מינימליסטים לצרכניסטים הוא שאצל הצרכניסטים הקניה פחות ממופה ויותר אינטואיטיבית ורגשית. צרכניסטים קונים כדי להתרגש, לכן רוב הפרסומות שאנו נחשפים אליהן פונות לרגש. צרכניסטים יקנו דברים מתוך מוסכמות חברתית ורצון להשתייך. עוד סיבה שהם יקנו דברים היא כדי להשוויץ בסמלי סטטוס כמו מכונית יקרה ועוד. סיבות נוספת - שעמום, התמכרות, ותמימות (אמונה שהמוצר ישנה את החיים שלהם לטובה, ממש כמו מוצרי הפיתוח העצמי, אך בלי הסקה מחושבת מדוע).
בעיני כמו הדברים שאדם קונה היא פועל יוצא מתוך הסיבות שמניעות אותו לקניה. בסופו של דבר, אין כל כך הרבה סיבות לקנות דברים, ולכן הפילטרים שהמינימליסט בוחן כדי לרכוש מוצרים יגרמו לו בדרך כלל לרכוש פחות, אך לא תמיד.
בסיטואציות מסוימות, המינימליסט יכול לקנות יותר מהצרכן. דוגמה טובה לכך הן המשפחות החרדיות. הן קונות הרבה יותר מוצרים מההייטקיסט הרווק והצרכן, שאומנם רכש אוטו, פלייסטיישן ותמיד אוכל בחוץ, אבל לא קונה מדי יומיים בסופר אוכל לעשר נפשות.
ההבדל הוא בעיקר הסיבה שהם קונים אותם.
תהיתי למה אנחנו בכלל קונים דברים והגעתי למעין מפה מדורגת של צרכים שהיא, היא כנראה ההבדל המהותי בין צרכנים למינימליסטים.
כמינימליסט ישנם כמה פרמטרים שיגרמו לי לרכוש מוצר כלשהו, והנה הם להלן:
1. מוצר הישרדותי. הדבר הראשון שמינימליסט יקנה הם הדברים שהוא חייב לקנות כדי לשרוד: אוכל, מים, ביטוח, שירותי בריאות, ויטמינים, קורת גג וכמובן - השקעות. עם זאת, לפעמים גם חליפת טוקסידו יקרה יכולה להיות הכרח הישרדותי כדי לקבל עבודה מסוימת. כל מוצר שאתה קונה כדי לשרוד- הוא מוצר השרדותי. גם אוכל וקורת גג יכול להיות גם מותרות הרסניות שלא עוזרות להשרדות שלנו, ולכן השאלה "האם זה באמת נחוץ לנו כדי לשרוד?" היא שאלה חשובה. אבל לקנות רק דברים שעוזרים לנו לשרוד זאת מטרה לא מוצלחת בעיני. ישנם עוד דברים:
2. פיתוח עצמי. מוצרים שגורמים לי לפתח את עצמי הם בשבילי הדבר השני שאני אשקיע בו, שכן הפיתוח העצמי הוא העץ ממנו נגזרות ההצלחות בכל שאר תחומי חיינו: קורסים, שיעורי פסנתר (לכבוד הוא לי לתת אותם היום לאחרים), שיעורי שפות, ריקוד, אלתור, כושר, או רכישת תארים מסוימים- כולם נכנסים לתוך ההגדרה מוצרים לפיתוח עצמי.
3. השראה. הדבר השלישי שאני אשקיע בו את כספי הם מוצרים שנותנים לי השראה, פרספקטיבה, ומרחיבים את תודעתי. ספרים טובים, מוסיקה (ספוטיפי בימינו), הופעות, מסעות (מסעות, או בהגדרתם הפחות מדויקת בעיני אך הנפוצה- טיולים, בעיקר במדינות אחרות, הם דבר שמרחיב תודעה). באמצעות כספינו אנו יכולים לרכוש חשיפה לנקודות מבט יצירתיות ומעניינות, ולא, לא כולן מגיעות בחינם גם אם נרצה להאמין בכך בכל כוחנו. השראה גם היא דבר ששווה את כספי בעיני.
4. מוצרים חוסכי זמן. אם מוצר איננו עוזר לי לשרוד, לא מפתח אותי ולא נותן לי השראה - הדבר הבא הכי טוב שהוא יכול לעשות הוא לחסוך לי זמן. המברשת הזאת לשטיפת כלים שאני אוהב,הגרביים שלי (אני קונה רק גרביים שחורות קצרות מאותו סוג ולכן לא צריך למיין אותן או אפילו לצוות אותן בזוגות - כולן נשפכות לסלסה אחת ונשלפות משם בעת הצורך), אופניים חשמליים, וסיוע במטלות שאני לא יודע או רוצה לעשות כדי לפתח את עצמי. אני מכליל בקבוצה הזו גם מוצרים לניהול זמן כמו יומנים. כשאני רואה מוצר שחוסך לי זמן בצורה משמעותית - ארכוש אותו. גם אם הוא יקר.
5. נוחות. אוקי, זה לשלב בו מצטרפים גם הצרכניסטים. למרות שאני באמת רואה לדבר הזה חשיבות פחותה מהדברים הקודמים, אינני מזלזל בה כבעבר. עם הגיל הבנתי נוחות היא דבר שאנו זקוקים לו יותר ויותר עם הזמן, והיא לעיתים מסייעת לנו לחיות חיים בריאים ומאושרים יותר. כריות וסדינים נוחים, אוכל טעים (ולא רק מזין ובריא) וכ'ו. עם זאת, אני בעד לשים אותה בפרופורציה, היא פחות חשובה מהשאר שמיניתי לפני, כמו סוכר, ראויה להגיע בסוף הארוחה, פעם בכמה זמן, ולא לההפך להרגל שפוגע בהשרדות שלנו למשל. האשמה שלנו כשאנחנו מפנקים את עצמנו היא לא במקום- מותר ובסדר לפעמים גם לקנות גלידה מפעם לפעם.
אני חושב שההבדל העיקר בין מינימליסטים לצרכניסטים הוא שאצל הצרכניסטים הקניה פחות ממופה ויותר אינטואיטיבית ורגשית. צרכניסטים קונים כדי להתרגש, לכן רוב הפרסומות שאנו נחשפים אליהן פונות לרגש. צרכניסטים יקנו דברים מתוך מוסכמות חברתית ורצון להשתייך. עוד סיבה שהם יקנו דברים היא כדי להשוויץ בסמלי סטטוס כמו מכונית יקרה ועוד. סיבות נוספת - שעמום, התמכרות, ותמימות (אמונה שהמוצר ישנה את החיים שלהם לטובה, ממש כמו מוצרי הפיתוח העצמי, אך בלי הסקה מחושבת מדוע).
בעיני כמו הדברים שאדם קונה היא פועל יוצא מתוך הסיבות שמניעות אותו לקניה. בסופו של דבר, אין כל כך הרבה סיבות לקנות דברים, ולכן הפילטרים שהמינימליסט בוחן כדי לרכוש מוצרים יגרמו לו בדרך כלל לרכוש פחות, אך לא תמיד.
נערך לאחרונה ב:
