צעד שני: מתמודדים עם החרדה
היי שוב! ראשית, תודה מקרב לב על התגובות החמות והמעודדות. עבר זמן מאז פתחתי את האשכול: לאורך החודשים שעברו ניגשתי למלאכת הכתיבה פעמים רבות, אבל החרדה הכתה בי ועצרה אותי. היום אני מנסה, שוב, לכתוב. לספר על הצעדים הראשונים שלי, הקטנים, המדודים, המסויגים, בדרך לחירות. לצורך הכתיבה אני זקוקה לשלווה, וכדי לגייס אותה, ברקע מתנגן לו מקבץ סונטות ופרטיטות ללאוטה מאת באך. אני מזמינה אתכם
להאזין יחד איתי, אם מעניין אתכם להשתתף בהלך הרוח שלי
. אתחיל בהתייחסות לשתי שאלות ששאלתם בתגובות.
איך זה מרגיש, עכשיו כשעשית את הצעד הראשון?
"מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד". עשיתי את הצעד הראשון, והיום גם את השני, ויש לזה ערך גדול בעיניי. אולם ניצבת מולי, ברורה מאוד, גם ההכרה באלף הקילומטרים פחות שני הצעדים שנותרו לי. יש בזה ריגוש אך גם פחד, וזה מוביל אותי לשאלה הבאה.
שאלה גדולה, שאלה קשה. חרדה יכולה להיות מתעתעת. היא מתחילה עמוק בנפש, ומסתיימת בקצה קצהו של הרציונל. החיפוש אחר המקורות שלה עשוי להימשך חיים שלמים, אם בכלל. היום אנסה להתחיל למצוא אותה.
במובן מסוים, אני סובלת בעת הזו משתי חרדות: חרדת הכסף וחרדת הכתיבה. את חרדת הכתיבה קל להסביר: אני חוששת לדבר שטויות, להיות נלעגת. ההבנה שלי בפיננסים מעוררת גיחוך, וקשה לספר בראש כל חוצות על הבורות שלי. אבל החרדה המהותית היא חרדת הכסף. אני מניחה שלכמות המונחים המבלבלים הרבה שמקושרת להתנהלות פיננסית (מק"מ? פק"מ? מח"מ? פנסיה? קופת גמל? קרן השתלמות? בורסה? תעודות? מניות? אגרות חוב? קרנות? חשבון בנק? בואו תהרגו אותי וזהו) יש חלק גדול בחרדה. היא מפעילה את הפרעת הקשב שלי, ומשם הדרך להימנעות קצרה מאוד.
מאז הצעד הראשון, התעסקתי הרבה בחרדה ובניסיון להבין אותה. והיום אני שמחה לספר לכם על ניצחון קטן שלי עליה, אולי אפילו שניים: ראשית, זיהיתי את אחד הגורמים המשמעותיים לה, ושנית, עשיתי את הנדרש כדי להתמודד איתו. אז למרות הלאוטה שמתנגנת ברקע, תופים בבקשה...
אני מפחדת מחובות. לא צורת הרבים של
חוב, אלא של
חובה (אם כי יש להודות שאיני חובבת גדולה של חובות גם במובן השני)
. בפרט, החובות החוקיות שלי בכל מה שקשור לכסף. עד לאחרונה, לא היה לי מושג קלוש מהן החובות שלי: כשכירה, כעוסקת פטורה, וגם... כמנכ"לית של חברה. כשכירה אני עובדת כמתכנתת במשרת סטודנט; כעוסקת פטורה אני מעבירה לילדים שיעורים פרטיים; אבל למה לכל הרוחות אני מנכ"לית של חברה?
לפני כארבע שנים, עלה במוחי הקודח רעיון למוצר. חסרת מושג, ניסיתי לקדם את פיתוח המוצר ולהוציא אותו לשוק. לאורך מספר חודשים עבדתי על בקשה לרשות החדשנות, בתקווה לקבל מענק שיעזור לי לקדם את המוצר. אחד התנאים שהם הציבו
לעצם הגשת הבקשה הוא הקמת חברה, שבבוא העת תהיה אמונה על פיתוח המוצר. תמימה שכמותי, הוצאתי את אלפי השקלים הנדרשים, והקמתי את החברה. לצערי לא קיבלתי את המענק ("זה לא יכול לעבוד". תארו לעצמכם את האכזבה שנתיים לאחר מכן, כשיזם מוצלח ממני הוציא מוצר כמעט זהה לשוק, והתקדם במסע שלו אל עבר חופש כלכלי...). בצער רב, נאלצתי לסגור את החברה. כלומר, פניתי לרואת החשבון שלי וביקשתי ממנה לסגור עבורי את החברה. חתמתי על כל המסמכים הרלוונטיים מול עורך־הדין, והתחלתי את התהליך. לאחר שעברו כמה חודשים ללא שהחברה נסגרה, פניתי אליה שוב. "אל תדאגי", היא אמרה לי, "זה לוקח זמן". עברו כבר יותר משלוש שנים, החברה עדיין קיימת. לפני מספר שבועות, קיבלתי מכתב מרשם החברות על כך שאני חייבת כ־4500₪ של אגרות שהצטברו, מכתב שנחת עלי מהשמיים.
מסתבר שלהחזיק חברה עולה כסף, ואנוכי לא ידעתי.
החלטתי שנמאס לי, ופניתי למשרד רואי חשבון אחר, רציני יותר וגדול יותר, בתקווה שיעזרו לי לסגור את החברה בלי לשלם את החוב, ולהבין יותר את החובות החוקיות שלי. במקביל פניתי לרשם החברות כדי להבין בעצמי איך סוגרים חברה ומה התהליך. לאחר שתי השיחות האלה, עברה בי סוף סוף תחושת בהירות בתוך כל השחור העכור של בליל המושגים המסובכים שרודפים אותי. אשתף אתכם בידע החדש שצברתי. בכלל, אני חושבת להשתמש ביומן הזה גם כדי לאסוף במקום אחד את הידע שאצבור לאורך המסע.
סיכום הידע החדש שצברתי:
חברה
במצב הנוכחי, התיק שלי עבר לטיפול המרכז לגביית קנסות, וזה אומר שתיאורטית, אבל גם מעשית מאוד, הם עלולים לדפוק לי בדלת כבר מחר בבוקר. כדי לסגור את החברה, אני יכולה להגיש בקשה לפירוק מרצון בתהליך מזורז. במסגרת ההליך, אני זכאית לפטור מחובות האגרה השנתיות שצברתי כיוון שלא הייתה פעילות בחברה לאורך שנות קיומה. מרגע פתיחת הפניה ברשם החברות, זמן הטיפול הוא 45 ימי עבודה, ולאחריהם סטטוס החברה ישתנה ל"פירוק מרצון בהליך מזורז". החובות שצברתי עד כה וחובות אגרה חדשים ימשיכו להצטבר עד שסטטוס החברה ישתנה. מרגע השינוי, כל תהליכי הגבייה והעיצומים יוקפאו. שינוי הסטטוס מופיע באתר הרשם למשך 90 ימים. בזמן הזה רשאי כל אדם שחפץ בכך להתנגד לסגירת החברה. אם לא תרשם התנגדות, החברה תחוסל אוטומטית. לצורך הסגירה הענקתי למשרד רואי־החשבון החדש ייפוי כח בתיק שלי (ותודה למדינת ישראל על כך שייפוי הכח נעשה באתר שקורס כל דקה וחצי), והכדור בידיים שלהם. אני ממש מקווה שלא ידפקו לי בדלת מחר בבוקר.
עוסק פטור:
- מסתבר שאני צריכה להפריש לעצמי פנסיה!
- לאחר שמשלמים לי על עסקה, אני מוציאה קבלה. אין צורך להוציא חשבונית לפני העסקה.
- בינואר מגישים למע"מ הצהרת עוסק פטור: ההצהרה היא תמצית העסקאות שבוצעו בשנה הקודמת.
- במאי – פחות או יותר – מגישים דו"ח שנתי למס הכנסה, שכולל ריכוז של כל ההכנסות שהיו לי לאורך השנה. בשלב הזה יועצת המס של משרד רואי־החשבון תנסה לראות איך היא יכולה להקל מעלי את עול המס, במידת האפשר.
- פעם בשנה המעסיק צריך לתת לי טופס 106, שמכיל את סיכום פרטי המשכורות שקיבלתי באותה השנה. הטופס משמש גם בשביל ההצהרה למע"מ וגם בשביל הדו"ח השנתי למס הכנסה.
- אחת לתקופה מס הכנסה עשויים לבקש הצהרת הון. את הראשונה קיבלתי בימים האחרונים. רק מרפרוף על כל המידע שאני צריכה לאסוף יש לי מיגרנה.
משימות עד לפעם הבאה:
- למלא הצהרת הון
- לסיים עם סגירת החברה
- להבין מה הצעד הבא
וזהו. כתיבת הרשומה הזו גבתה ממני הרבה מאמצים נפשיים, אבל אני שמחה.
