ונחיה באושר ובעוני - פוסטדוק או הייטק?

[רעב_לטחינה]

לפני כמה שנים, התלבטתי כאן על החלטה האם ללמוד דוקטורט או ישר לקפוץ להייטק - to make a long story short - המשכתי לדוקטורט, מבחינה אישית זה היה נהדר - פרחתי במחקר, הגשתי שסוף סוף מצאתי את המקום שמתאים לי בקריירה. ומבחינה פיננסית? את ההחלטות הגרועות שלקחתי בחיי נכון לכרגע - הפסדתי הון עתק בהשוואה לחברים שלי שהRSUs שלהם הרקיעו שחקים, ושסגרו משכנתאות בעוד שאני נשאר סטודנט עני (ומאושר) בשכירות.

עכשיו כשהדוקטורט מגיע לסיומו אני נמצא שוב בדיוק באותה ההתלבטות (מדהים איך החיים חוזרים על עצמם) - להמשיך לפוסטדוק בחו״ל או לעבור להייטק ולסיים עם האפיזודה האקדמית הזאת בחיי. מבחינה אישית - אני מאמין שיהיה לי כיף בפוסט ואלמד שם המון, אבל שוב, המחיר הפיננסי (עלות אלטרנטיבית) גבוה מאוד.

ההבדל הגדול בין עכשיו ללפני 4 שנים שמבחינה אישית אני כבר לא באותו המקום - יש כבר משפחה ומחוייבויות, ואני מרגיש שלהמשיך עם החלום לפוסטדוק זאת החלטה דיי אגואיסטית שתעלה למשפחה הרבה גם מבחינה פיננסית וגם מבחינת העובדה שצריך לעקור את המשפחה לחו״ל. המשפחה תומכת, אבל זה ברור לי שזאת עלות לא מבוטלת עבורם.
היבט אחרון מתקשר לטבח הנוראי שהיה פה באוקטובר והתגובות ההזויות של העולם אליו, ובפרט באוניברסיטאות (מדהים כמה עשבים שוטים גדלים בערוגות של הרווארד וברקלי). מרגיש לי לא נכון להביא לשם משפחה באקלים כזה.

אם יש כאן אנשים שהיו במצב הזה - מה החלטתם ואיך אתם רואים את ההחלטה ברטרוספקטיבה?

שנדע ימים שקטים יותר

 

[Spanz]

היבט אחרון מתקשר לטבח הנוראי שהיה פה באוקטובר והתגובות ההזויות של העולם אליו, ובפרט באוניברסיטאות (מדהים כמה עשבים שוטים גדלים בערוגות של הרווארד וברקלי). מרגיש לי לא נכון להביא לשם משפחה באקלים כזה.

אתייחס רק לחלק הזה שכן מעולם לא עמדה בפני החלטות דומות לשלך...
מנסיוני בנכר ומהכרותי את התקשורת: זכור שהתקשורת מוטה, בלשון המעטה.

 

[חתול לילה]

היבט אחרון מתקשר לטבח הנוראי שהיה פה באוקטובר והתגובות ההזויות של העולם אליו

1. להישאר במקום שבו טובחים אותך
2. לעבור למקום שיש בו הפגנות עם שלטים

החלטה קשה.

 

[HHH]

פוסט, נראה לי שתתחרט אם לא תלך על זה.
בעבודה תרוויח כסף אבל כנראה שבכל שאר המובנים זה יהיה לך פחות מתאים.

 

[קפיצת הדרך]

אם השיקול היה רק RSU אז הייתי יכולה להרגיע אותך שכנראה, ברמה שלך ובהנחה שאתה טוב במה שאתה חוקר, אתה תוכל להתברג במקומות מהטובים בעולם. ואם מה שהלך כאן בארץ (ובארצות הברית) ימשיך, אז אתה מהר מאוד תסגור משכנתא ותסדר את העתיד הכלכלי של המשפחה שלך.
אז נכון, אולי, אם היית מתחיל בגיל 25 היית יכול עכשיו לפרוש. אבל כשיש עבודה מעניינת שנהנים ממנה, אז בסופו של יום רוב האנשים לא רואים בפרישה בגיל 35-40 כמשהו לשאוף אליו.

הבעיה שאתה מעלה עוד שיקולים שעד עכשיו לא היה צריך לקחת בחשבון. ועל זה קשה לי לענות.
האוניברסיטה שאתה שוקל היא אחת מאלו שציינת? ואם לא מה המצב באוניברסיטה שאתה שוקל?
ככלל, לפי מה שהבנתי, בחוגי ה- STEM המצב פחות קטסטרופלי. אולי שווה להתייעץ עם מי שעכשיו נמצא שם ועושה פוסט?

1. להישאר במקום שבו טובחים אותך
2. לעבור למקום שיש בו הפגנות עם שלטים

החלטה קשה.

זה כאילו נשמע נכון אבל זה לא…
עובדה שאנשים חזרו לארץ מכל העולם בשביל להילחם על הארץ הזו. ונראה לי שלכולם ברור, שהכי פחות בטוח כרגע זה להיות בתוך עזה.
זה משהו רגשי, חזק, שאי אפשר ולא נכון לנתק אותו מהשיקולים.

 

[ישראלי מצוי]

אם השיקול היה רק RSU אז הייתי יכולה להרגיע אותך שכנראה, ברמה שלך ובהנחה שאתה טוב במה שאתה חוקר, אתה תוכל להתברג במקומות מהטובים בעולם. ואם מה שהלך כאן בארץ (ובארצות הברית) ימשיך, אז אתה מהר מאוד תסגור משכנתא ותסדר את העתיד הכלכלי של המשפחה שלך.
אז נכון, אולי, אם היית מתחיל בגיל 25 היית יכול עכשיו לפרוש. אבל כשיש עבודה מעניינת שנהנים ממנה, אז בסופו של יום רוב האנשים לא רואים פרישה בגיל 35-40 כמשהו לשאוף אליו.

הבעיה שאתה מעלה עוד שיקולים שעד עכשיו לא היה צריך לקחת בחשבון. ועל זה קשה לי לענות.
האוניברסיטה שאתה שוקל היא אחת מאלו שציינת? ואם לא מה המצב באוניברסיטה שאתה שוקל?
ככלל, לפי מה שהבנתי, בחוגי ה- STEM המצב פחות קטסטרופלי. אולי שווה להתייעץ עם מי שעכשיו נמצא שם ועושה פוסט?


זה כאילו נשמע נכון אבל זה לא…
עובדה שאנשים חזרו לארץ מכל העולם בשביל להילחם על הארץ הזו. ונראה לי שלכולם ברור, שהכי פחות בטוח כרגע זה להיות בתוך עזה.
זה משהו רגשי, חזק, שאי אפשר ולא נכון לנתק אותו מהשיקולים.

מחזק. מסכים איתך

 

[yahud]

הכי קל להסתכל מהצד על החברים ועל הRSU שהם מקבלים, ועל תקופות טובות שמניות מצליחות לעלות.

בפועל, דוקטורים ופרופסורים בתחום מדעי המחשב בתחום ספציפיים יכולים להדביק את הפער הכלכלי גם אחרי הרבה שנים, ואני אישית למדתי עם מספר פרופסורים שבלי לוותר על שום שלב אקדמי הקימו חברות וייעצו לחברות במקביל ובעלי הון שאי אפשר להגיע אליו כשאתה שכיר.

הכל הימור בחיים. אם אתה רוצה להמשיך לחקור, הייתי הולך למקום שתוכל להתפתח בו הכי הרבה. בשלב מסוים (עוד כמה שנים) תוכל להנות מכל העולמות.

 

[גרהם]

לפני כמה שנים, התלבטתי כאן על החלטה האם ללמוד דוקטורט או ישר לקפוץ להייטק - to make a long story short - המשכתי לדוקטורט, מבחינה אישית זה היה נהדר - פרחתי במחקר, הגשתי שסוף סוף מצאתי את המקום שמתאים לי בקריירה. ומבחינה פיננסית? את ההחלטות הגרועות שלקחתי בחיי נכון לכרגע - הפסדתי הון עתק בהשוואה לחברים שלי שהRSUs שלהם הרקיעו שחקים, ושסגרו משכנתאות בעוד שאני נשאר סטודנט עני (ומאושר) בשכירות.

עכשיו כשהדוקטורט מגיע לסיומו אני נמצא שוב בדיוק באותה ההתלבטות (מדהים איך החיים חוזרים על עצמם) - להמשיך לפוסטדוק בחו״ל או לעבור להייטק ולסיים עם האפיזודה האקדמית הזאת בחיי. מבחינה אישית - אני מאמין שיהיה לי כיף בפוסט ואלמד שם המון, אבל שוב, המחיר הפיננסי (עלות אלטרנטיבית) גבוה מאוד.

ההבדל הגדול בין עכשיו ללפני 4 שנים שמבחינה אישית אני כבר לא באותו המקום - יש כבר משפחה ומחוייבויות, ואני מרגיש שלהמשיך עם החלום לפוסטדוק זאת החלטה דיי אגואיסטית שתעלה למשפחה הרבה גם מבחינה פיננסית וגם מבחינת העובדה שצריך לעקור את המשפחה לחו״ל. המשפחה תומכת, אבל זה ברור לי שזאת עלות לא מבוטלת עבורם.
היבט אחרון מתקשר לטבח הנוראי שהיה פה באוקטובר והתגובות ההזויות של העולם אליו, ובפרט באוניברסיטאות (מדהים כמה עשבים שוטים גדלים בערוגות של הרווארד וברקלי). מרגיש לי לא נכון להביא לשם משפחה באקלים כזה.

אם יש כאן אנשים שהיו במצב הזה - מה החלטתם ואיך אתם רואים את ההחלטה ברטרוספקטיבה?

שנדע ימים שקטים יותר

1. מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
ואחרי שתענה, איך כל חלופה תורמת להגעה ליעד?
לא פירטת איך המחקר יכול לתרום לך בתפקיד הבא. זה חשוב, אולי העיקר. בעיני, לא נכנסים למסלול של פוסטדוק אם התרומה שלו לעתיד התעסוקתי אפסית.
2. אל תשווה לאחרים. זה מתכון לתסכול.
ספציפית בשנים האחרונות, מניות חברות ההייטק הגדולות טסו לשמים. אף אחד לא יודע אם זה יימשך.
3. בוסטון היא מקום בטוח ליהודים. גם תל אביב.
אבל כנראה תפיסת הסיכון כוללת הרבה פסיכולוגיה, כמו השקעות, ולא רק נתונים אובייקטיביים על נזק שנגרם בפועל.
כישראלי, הייתי מרגיש נורא להיות בימים אלה במוסד שהנשיאה שלו מתקשה להחליט אם קריאה לרצח עם של יהודים מהווה הטרדה לפי תקנון האוניברסיטה. אבל אני מניח שעדיין ישראלים שומרים על שגרה של עבודה באוניברסיטה בכלל, ובפרט המצב בבית הספר למדעי המחשב טוב מאשר בחוג לסוציולוגיה.

 

[רעב_לטחינה]

1. להישאר במקום שבו טובחים אותך
2. לעבור למקום שיש בו הפגנות עם שלטים

החלטה קשה.

לא דיברתי מבחינה בטחונית גרידא, אלא מבחינת הרגשת שייכות.
לי אישית אין ארץ אחרת, ואני מעדיף עשרות מונים להישאר פה בארץ מאשר להיות במקום שבו מצד אחד מפטרים אנשים כי הם פנו לבן אדם לא בpronoun שהוא מעדיף ומצד שני מקבלים בשוויון נפש קריאות לרצח עם רק כי הוא יהודי. סולם הערכים שלי שונה משלהם, אני בז לאנשים האלה ומאוד הייתי רוצה להרחיק את המשפחה שלי מכל אינטרקציה איתם.

האוניברסיטה שאתה שוקל היא אחת מאלו שציינת? ואם לא מה המצב באוניברסיטה שאתה שוקל?
ככלל, לפי מה שהבנתי, בחוגי ה- STEM המצב פחות קטסטרופלי. אולי שווה להתייעץ עם מי שעכשיו נמצא שם ועושה פוסט?

אני אנסה לעשות את זה במוסדות המובילים בארה״ב, ואכן משיחות שלי עם פוסטדוקים אחרים המצב במחלקות שלנו הוא ממש טוב, הרוב המוחלט שם הוא שפוי בסך הכל. כך שמבחינת אינטראקציה יום יומית אין בעיה. המופרעים נמצאים יותר בחוגים שבהם אין בסיס מדעי איתן, וה״מדע״ הוא בעצם דיעה ואין מטריקות אובייקטיביות לעבודה שלך - במקומות כאלה מי שמקודם הוא מי שבעל הדיעה ה״נכונה״.

לא פירטת איך המחקר יכול לתרום לך בתפקיד הבא. זה חשוב, אולי העיקר. בעיני, לא נכנסים למסלול של פוסטדוק אם התרומה שלו לעתיד התעסוקתי אפסית.

זאת שאלה טובה - פוסטדוק הוא חשוב רק למי שממשיך בקריירה אקדמית. בהייטק אין לו תרומה.
אני לא בטוח שאני טוב מספיק בשביל להתקבל למשרה בארץ (רק המעולים ביותר מצליחים), ולכן כנראה שהפוסטדוק לא באמת יקדם את הקריירה שלי.
הסיבה העיקרית שאני רוצה את זה כי אני נהנה ממה שאני עושה והייתי רוצה לחקור במוסדות הטובים בעולם גם, כלומר בשביל החוויה האישית.

 

[חתול לילה]

לא דיברתי מבחינה בטחונית גרידא, אלא מבחינת הרגשת שייכות.
לי אישית אין ארץ אחרת,

ברור. כולנו אוהבים את ישראל.

אבל תעשה אקסטרפולציה איך ישראל תראה עוד 10-15 שנה... זה לא מאוד מסובך, השנה האחרונה נתנה לך הצצה לעתיד הזה.

 

[optimum]

אתה כבר קיבלת את ההחלטה, אתה סתם באת עכשיו לחפש validation.
תהנה לך בפוסטדוק.

 

[רעב_לטחינה]

ברור. כולנו אוהבים את ישראל.

אבל תעשה אקסטרפולציה איך ישראל תראה עוד 10-15 שנה... זה לא מאוד מסובך, השנה האחרונה נתנה לך הצצה לעתיד הזה.

אני לא שותף לאלרמיזם הזה. אני מאמין שלא נכון לעשות אקסטרפולציה, כי מצב המערכת הולך להשתנות לטובה.
בכל מקרה - אני חושב שזה זולג מהדיון עצמו אני שוקל לעשות רק רילוקיישן לפוסט, לא לרדת מהארץ. טוב לי במדינה הזאת ופה אני רוצה להישאר.

אתה כבר קיבלת את ההחלטה, אתה סתם באת עכשיו לחפש validation.
תהנה לך בפוסטדוק.

וואי זה לא נכון, דווקא הנטיה הנוכחית שלי כרגע היא לוותר על זה

 

[Williamsburg]

וואי זה לא נכון, דווקא הנטיה הנוכחית שלי כרגע היא לוותר על זה

לדעתי, תעבור לשלב הבא ה"מסחרי" ולבנות את עצמך כלכלית. תמיד תוכל לחזור לאקדמיה ולעשות פוסטדוק.
את הטייטל שכולם רואים כבר תיכף יש לך.
בהצלחה דוקטור (לטחינה?!)

 

[AIML]

תמיד תוכל לחזור לאקדמיה ולעשות פוסטדוק.

לא נכון

ולכן כנראה שהפוסטדוק לא באמת יקדם את הקריירה שלי.

לא בהכרח. תלוי בך.

מספר פרופסורים שבלי לוותר על שום שלב אקדמי הקימו חברות וייעצו לחברות במקביל ובעלי הון שאי אפשר להגיע אליו כשאתה שכיר.

 

[גרהם]

בקריירה אקדמית. בהייטק אין לו תרומה.
אני לא בטוח שאני טוב מספיק בשביל להתקבל למשרה בארץ (רק המעולים ביותר מצליחים), ולכן כנראה שהפוסטדוק לא באמת יקדם את הקריירה שלי.
הסיבה העיקרית שאני רוצה את זה כי אני נהנה ממה שאני עושה והייתי רוצה לחקור במוסדות הטובים בעולם גם, כלומר בשביל החוויה האישית.

אתה שוקל את השיקולים הרלוונטיים בעיני ומכאן זו כבר החלטה אישית.
אני הייתי המון שנים באקדמיה, למדתי ולימדתי, אבל לא עשיתי דוקטורט וזו לא היתה משאת נפש. מצד שני, לפחות מאז שנולדו לי ילדים היה לי חשוב לפרנס ולהתקדם כלכלית כדי להבטיח בטחון כלכלי למשפחה וזה למרות שבתרחישי קצה גרועים יש לי גב מהמשפחות של אשתי ושלי.
בהצלחה במה שתבחר. יש לך שתי אפשרויות מצויינות.
(ואם תרצה באמת לעשות כסף תוכל לפתוח שותפות עם ד"ר שקשוקה. תהיה לכם סינרגיה. מניסיון).

 

[בת העמק]

את ההחלטות הגרועות שלקחתי בחיי נכון לכרגע - הפסדתי הון עתק בהשוואה לחברים שלי שהRSUs שלהם הרקיעו שחקים, ושסגרו משכנתאות בעוד שאני נשאר סטודנט עני (ומאושר) בשכירות.

יש כבר משפחה ומחוייבויות, ואני מרגיש שלהמשיך עם החלום לפוסטדוק זאת החלטה דיי אגואיסטית שתעלה למשפחה הרבה גם מבחינה פיננסית וגם מבחינת העובדה שצריך לעקור את המשפחה לחו״ל. המשפחה תומכת, אבל זה ברור לי שזאת עלות לא מבוטלת עבורם.

השאלות שאתה מעלה בשרשור קשורות להשוואה מול, ולא למצב עצמו.
אז מול החברים שלך בהייטק, ומול מה שיכלת לעשות אילו לא הלכת לדוקטורט לפני 4 שנים ואם תמשיך לפוסט עכשיו - הפסדת כלכלית בגדול.
אבל מה המצב הכלכלי שלכם באמת? אתם במצב כלכלי קשה בגלל הבחירות שלך? אתם חיים מהיד לפה? אתם מצליחים להתבסס ולחסוך? מה החלק של בת הזוג במצב הכלכלי?
ואם המשפחה תומכת (הכוונה לבת הזוג? להורים?) בהמשך לפוסטדוקטורט, כנראה שזאת לא רק החלטה אנוכית שלך.

 

[Therealdeal]

ומבחינה פיננסית? את ההחלטות הגרועות שלקחתי בחיי נכון לכרגע - הפסדתי הון עתק בהשוואה לחברים שלי שהRSUs שלהם הרקיעו שחקים, ושסגרו משכנתאות בעוד שאני נשאר סטודנט עני (ומאושר) בשכירות.

אני הלכתי במסלול דומה לשלך. יש לי כל כך הרבה מה להגיד, שאני לא יודע מה לכתוב. אז אתמקד בעיקר - בעתיד לטווח ארוך.

אם אתה מחפש קריירה באקדמיה עם כל המשתמע מכך (החופש לעסוק במה שתרצה, העצמאות, היכולת לפתח את עצמך בהרבה מישורים - כולל עסקיים אגב), לך על פוסטדוק. תשיג מלגות טובות, תדבר עם מחלקות מתאימות בארץ עוד לפני הנסיעה, ותנסה להבין לאן תרצה לחזור. תהיה אסטרטגי.

אם אתה רוצה לעסוק פוסטדוק בשביל החוויה של להיות בחו"ל עם המשפחה - אתה יכול להשיג את אותה המטרה גם בעבודה בחו"ל. תתראיין לגמפא בוואלי.

אם יש לך שאלות ספציפיות, אשמח לעזור בפרטי.

 

[kongi]

היכולת לפתח את עצמך בהרבה מישורים - כולל עסקיים אגב

השורה הזו שווה הרבה כסף.
אבל צריך לזכור שכל עוד אתה מפתח משהו בזמן תקופתך באוניברסיטה או עם קשר מהותי לתהליך המחקר שבוצע באוניברסיטה אתה מוותר על חלק נכבד מהזכויות לפי החוזה הבסיסי וגם מקבל שכר נמוך. הרבה פעמים זה לא שווה את זה ואם יש את היכולת לבצע את זה בלי האוניברסיטה גם במימון עצמי מאוד יכול להיות שזה עדיף.
זאת הסיבה המרכזית שאני חושב שהדיל האוניברסיטה מציעה הוא לא טוב בהשוואה לעבודה כשכיר בגאמפא.
המשמעות של הדיל הזה הוא שאחרי שאתה מסיים את הדוקטורט ואת הפוסט כלכלית אתה בערך באותו מקום כאשר בחלופה השנייה ניתן להתקרב מאוד לחופש כלכלי.

 

[Therealdeal]

אבל צריך לזכור שכל עוד אתה מפתח משהו בזמן תקופתך באוניברסיטה או עם קשר מהותי לתהליך המחקר שבוצע באוניברסיטה אתה מוותר על חלק נכבד מהזכויות לפי החוזה הבסיסי וגם מקבל שכר נמוך. הרבה פעמים זה לא שווה את זה ואם יש את היכולת לבצע את זה בלי האוניברסיטה גם במימון עצמי מאוד יכול להיות שזה עדיף.

למזלם של חברי הסגל באוניברסיטות, המצב יותר עדין. מחקר במדעי המחשב והסביבה בדרך כלל מתפרסם כ open source, ואז אין מניעה למסחר אותו מחוץ לאוניברסיטה.

יש לי דוגמאות להרבה מקרים, האחרון שבהם הוא אלי בן ששון מהטכניון. יש לא מעט חברי סגל באונ' בישראל שהם מקימים-שותפים ליוניקורנס.

חברי סגל ממלאים עוד מגוון תפקידים - כמו מנהלי מחלקות מחקר בגוגל ואנוידיה. ויותר כללי אפילו - מנכל גוגל ישראל (!) הוא חבר סגל באוניברסיטת תל אביב. חברי סגל הם גם יועצים במשרה חלקים בחברות הללו, בסכומים אסטרונומיים. הם גם יושבים בדירקטריון של סטרטאפים.

אני לא טוען שלהיות חבר סגל יותר משתלם או פחות משתלם מלעבוד בהייטק, אלא שהאופק התעסוקי והעסקי וכיווני ההתפתחות חורגים משמעותית מכותלי האוניברסיטה.

(כתבתי על השיקולים שלי בנושא לא מעט ביומן המסע שלי)

 

[winston]

אני לא בתחום הספציפי כך שלא יכול לענות על זה, אבל...
החוויה המשפחתית של לגור במקום אחר היא דבר שקשה לכמת אותו בכסף. זו יכולה להיות חוויה טובה ומשמעותית וחשובה גם אם אתה רואה את עצמך גר פה לכל חייך (על אף מה שחלק מהאנשים כתבו פה). חשוב להכיר מקומות אחרים ותרבויות אחרות. ולגור שם כמה שנים זה לא כמו להיות תייר. זה לא כמו להיות מקומי, אבל זה להיות אורח לתקופה ארוכה. וכן, אולי תגלה עוד דברים שאתה לא מכיר, וגם תרגיש דברים אחרת.
וכן, מרחוק הדברים נראים הרבה הרבה יותר מבהילים. יש בעיות באוניברסיטאות בארה"ב, כמו שיש בעיות באופן כללי שם. אבל פה בגדול יותר מלחיץ ויותר מסוכן מאשר שם. שם הרבה יותר רגוע ממה שאתה חושב.
כמו שאחרים כתבו לך פה, כנראה שתוכל להדביק את הפער גם בהמשך. ופוסט דוק לא תוכל לעשות בהמשך. כן תוכל לצאת לרילוקשיין. אבל זו חוויה מסוג אחר. יש משהו בחוויה האוניברסיטאית (למי שאוהב את זה), שהוא עוצמתי ומעשיר.