deussex
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 1/12/19
- הודעות
- 631
- דירוג
- 489
אתם יודעים,
לאחרונה אני מרגיש שכל צעד שאני עושה, אני אחרי זה מתחרט, סוג של כאילו אני פשוט צריך להישאר איפה שאני.
תמיד אהבתי את תחום ההתפתחום האישית, התחום שבו אומרים לך - לך, תעשה, תשתפר, אסור לעמוד במקום.
ככה ניגשתי גם לתחום הזה, וחיי המקצועיים, וזה עבד זמן מסויים.
בגיל 33, התחילו לי שנים מאוד אקטיביות, שהתקבלתי לעבודה טובה בהייטק, עבדתי 7 ימים בשבוע כי לא הייתי ברמה של התפקיד, רק השומר של הבניין יודע שהייתי עובד גם שישי ושבת כדי ללמד את עצמי להיות ברמה שלה התקבלתי. (אולי הגזמתי, לא ממליץ את זה לאף אחד - עליתי במשקל, ואיבדתי קשר תוך כדי, ואני לא בטוח שנשארתי בריא בראש מאז).
עברתי עוד תפקיד, גיליתי את הסולידית ויישרתי את הכספים בהתאם, גיליתי את החיים המינימליסטיים תוך כדי.
לקראת גיל 40 התחלתי להתעייף, חייב לומר, אבל ההרגל של עוד עוד, נשאר.
לאחרונה שראיתי שאני כ 1.8 שנים מעצמאות עם משיכה של 3%, המשכתי בקצב - ללמוד לראיונות להתקבל לעבודה חדשה, קניתי רכב, מכרתי RSU בשביל מדד.
ואז התחלתי להרגיש back fire.
מכירים את ההרגשה, נניח בספורט שאתה מרגיש שאתה נופל עוד מעט, עוד מעט חוטף סחרחורת, והמאמן צועק עליך - רוץ, רוץ, והרגליים כבר לא מקשיבות ?
מרוב עייפות, כדי להרגיש טוב - אני לא צריך כלום, רק שקט. אם אני פשוט עוצם עיניים ושוכב - אני נהנה. אם אני ישן - אני נהנה. אני לא צריך לשחק במחשב, או לראות סרט, או סידרה - החיפוש מעייף אותי.
התחלתי להרגיש FOMA - לכל מה שאני עושה לאחרונה, קניתי רכב חדש, אחרי חיפוש ארוך מאוד, (אם כי הוא מדהים, ותמיד אפשר למכור אותו), והתחלתי להרגיש שאולי לא הייתי צריך לקנות חדש, או להישאר עם הישן (למרות שלפני כן הערכתי שהחיים שלי שווים יותר מהשווי שלו וכו' וכו' וכו').
FOMA על RSU וקניית מדד.
FOMA על כל מה שאני עושה בשנתיים האחרונות.
והכל נעשה בפול הכוונה, תוך כדי הרבה חשיבה מלפני, וההרגשה שאתה עושה את הצעדים הנכונים. ואז אני עושה, ומרגיש FOMA.
לפעמים, הצעד הנכון ביותר, הוא להישאר במקום. כמה יופי יש, בשקט, כשאתה לא עושה שום דבר.
אז אני נמצא בין הקונפליקט של לעשות ולעשות, ולשפר ולשפר, כשאני יודע שאחריו תבוא FOMA, או שפשוט אני לא מכיר את עצמי טוב מספיק, ואולי בהמשך אשתפר בצעדים שלכאורה עושים טוב, לצעדים שבאמת עושים טוב. או שאולי אני צריך לעצור קצת, ולהנות מהנוף.
כי לפעמים כל המוסיף גורע.
לאחרונה אני מרגיש שכל צעד שאני עושה, אני אחרי זה מתחרט, סוג של כאילו אני פשוט צריך להישאר איפה שאני.
תמיד אהבתי את תחום ההתפתחום האישית, התחום שבו אומרים לך - לך, תעשה, תשתפר, אסור לעמוד במקום.
ככה ניגשתי גם לתחום הזה, וחיי המקצועיים, וזה עבד זמן מסויים.
בגיל 33, התחילו לי שנים מאוד אקטיביות, שהתקבלתי לעבודה טובה בהייטק, עבדתי 7 ימים בשבוע כי לא הייתי ברמה של התפקיד, רק השומר של הבניין יודע שהייתי עובד גם שישי ושבת כדי ללמד את עצמי להיות ברמה שלה התקבלתי. (אולי הגזמתי, לא ממליץ את זה לאף אחד - עליתי במשקל, ואיבדתי קשר תוך כדי, ואני לא בטוח שנשארתי בריא בראש מאז).
עברתי עוד תפקיד, גיליתי את הסולידית ויישרתי את הכספים בהתאם, גיליתי את החיים המינימליסטיים תוך כדי.
לקראת גיל 40 התחלתי להתעייף, חייב לומר, אבל ההרגל של עוד עוד, נשאר.
לאחרונה שראיתי שאני כ 1.8 שנים מעצמאות עם משיכה של 3%, המשכתי בקצב - ללמוד לראיונות להתקבל לעבודה חדשה, קניתי רכב, מכרתי RSU בשביל מדד.
ואז התחלתי להרגיש back fire.
מכירים את ההרגשה, נניח בספורט שאתה מרגיש שאתה נופל עוד מעט, עוד מעט חוטף סחרחורת, והמאמן צועק עליך - רוץ, רוץ, והרגליים כבר לא מקשיבות ?
מרוב עייפות, כדי להרגיש טוב - אני לא צריך כלום, רק שקט. אם אני פשוט עוצם עיניים ושוכב - אני נהנה. אם אני ישן - אני נהנה. אני לא צריך לשחק במחשב, או לראות סרט, או סידרה - החיפוש מעייף אותי.
התחלתי להרגיש FOMA - לכל מה שאני עושה לאחרונה, קניתי רכב חדש, אחרי חיפוש ארוך מאוד, (אם כי הוא מדהים, ותמיד אפשר למכור אותו), והתחלתי להרגיש שאולי לא הייתי צריך לקנות חדש, או להישאר עם הישן (למרות שלפני כן הערכתי שהחיים שלי שווים יותר מהשווי שלו וכו' וכו' וכו').
FOMA על RSU וקניית מדד.
FOMA על כל מה שאני עושה בשנתיים האחרונות.
והכל נעשה בפול הכוונה, תוך כדי הרבה חשיבה מלפני, וההרגשה שאתה עושה את הצעדים הנכונים. ואז אני עושה, ומרגיש FOMA.
לפעמים, הצעד הנכון ביותר, הוא להישאר במקום. כמה יופי יש, בשקט, כשאתה לא עושה שום דבר.
אז אני נמצא בין הקונפליקט של לעשות ולעשות, ולשפר ולשפר, כשאני יודע שאחריו תבוא FOMA, או שפשוט אני לא מכיר את עצמי טוב מספיק, ואולי בהמשך אשתפר בצעדים שלכאורה עושים טוב, לצעדים שבאמת עושים טוב. או שאולי אני צריך לעצור קצת, ולהנות מהנוף.
כי לפעמים כל המוסיף גורע.
