הקשר בין התנדבות לפיתוח אישי

[זאב]

שאלה לדעת הקהל פה: האם לפי דעתכם קיים קשר בין התנדבות לבין פיתוח אישי ? (אם כן אנא ספקו דוגמאות, אם לא אנא נמקו מדוע).
אני לא מתכוון למתנדבים אשר מקבלים תמורה עבור זמנם (סטודנטים שמתנדבים עבור מלגה, או כדומה), הכוונה היא לנטו התנדבות ללא כול שום תמורה.

דוגמא אישית: אני מתנדב בשלושה ארגונים שונים (כול אחד מהם פעם בחודש) ללא כול שום תמורה, ואני חושב שזה תרם לפיתוח האישי בתור אדם בוגר ואחראי.

 

[Tal]

לשורשו של עניין, האם יש דבר כזה אלטרואיזם אמיתי? או שגם נתינה בסןף נעשית בגלל שאנחנו מקבלים העצמה אישית, טפיחה על האגו או גמול לא חומרי אחר?

 

[זאב]

@Tal תודה על כך שהבהרת מה שרציתי לומר
אז כן, השאלה היא האם קיים אלטרואיזם אמיתי ? או שלכול אדם יש מניעים נסתרים (הן אם זה גמול חומרי, והן אם זה גמול נפשי\לא חומרי).

 

[הסולידית]

אני מתנדבת עם קשישים. קשה לדבר כאן על פיתוח אישי במונחים של מיומנויות פר סה, אבל בהחלט קיבלתי תובנות על החיים שספק אם הייתי מקבלת בנסיבות אחרות, ושאת חלקן אני חולקת עם הקוראים בבלוג. אלה מחשבות על חשיבות הזמן, על צמצום חרטה, על איכות חיים ועל היעדר קדושה בחיים נטולי איכות.

 

[שלי]

הי. העובדה שההתנדבות עושה לנו טוב לא מפחיתה מהחשיבות שלה.(באתי לחזק ויצאתי מחוזק
ובוודאי שזה מפתח אותנו כאנשים.

 

[זאב]

הממ מעניין.
אני פשוט תוהה האם אנחנו כבני אדם היינו מגיעים לאותם מסקנות לגבי אורח החיים שלנו, גם אילולא היינו מתנדבים וסופגים את הידע וניסיון החיים של אנשים אחרים.
או שאולי היינו נהפכים לעוד בורג במערכת ?
אני פשוט שם לב שאנשים שבדרך כלל מתנדבים ומפתחים תרבות פנאי איכותית (ועוסקים בזה מתוך אהבה), הם גם אנשים אשר בדרך כלל בעלי ראש פתוח יותר ובעלי חשיבה מחוץ לקופסה.
חלקם הגדול גם עצמאים פיננסית (לפחות מה שאני רואה), מה שמוביל בתורו לשאלה: האם עצמאות פיננסית מובילה למתן עזרה לזולת ?

 

[Homer]

לא בהכרח, עצמאות פיננסית מובילה לזמן פנוי, יש אנשים שמנצלים אותו לעזרה לזולת, יש אנשים שמנצלים אותו להדוניזם ונהנתנות.

 

[קרן]

יש ביטוי כזה: התורם הוא הנתרם. בתור מתנדבת בפעמונים אני חשה כך פעמים רבות. לפעמים התמורה מגיעה ממקום בלתי צפוי. למשל - הציפיה שלי בהתנדבות היא תחושת הסיפוק כשאני רואה שיפור במצבה הכלכלי והתודעתי (בהקשר הצרכני) של משפחה מסוימת. אבל כפי שאמרתי, לעיתים הסיפוק מגיע ממקום אחר, משפחה אחת שליוויתי למשל היתה משפחה דתית מאוד. בכל פעם שנפגשתי עימם חזרתי הביתה בהתרוממות נפש וסיפרתי לבעלי כמה הם מכבדים זה את זו וכמה אני למדה מכך. הסיכוי שלי כחילונית גמורה להחשף לאוכלוסיות שכל כך שונות ממני הוא נמוך מראש, וכשזה קורה קורים דברים נפלאים כמו שיח על השוני ומציאת הדומה בין עולמות מקבילים...
אסיים בנימה מעט רומנטית - הלוואי שהיינו רואים עוד ועוד מתנדבים במגוון תחומים, איזו סולידריות חברתית זו יכולה להיות, וכמה נעים יהיה לחיות כאן (חומר למחשבה לכל אלו שקוראים כעת וחשבו להתנדב אבל עד היום לא עשו זאת - מפצירה בכם להרים את הכפפה ולנסות)