בעקבות ההודעה של רשות שוק ההון על העלאת הריבית לחישוב קצבת הפנסיה, והציוץ של הסולידית בנושא, התחלתי לתהות בנושא.
ראשית, בשביל לוודא שהבנתי: הריבית הנ"ל היא אחד מהגורמים המשפיעים על מקדם ההמרה. כעת, יש שלושה תרחישים אפשריים (לצורך הדיון העקרוני נניח שהם מתקיימים ביחד עבור כל החוסכים):
1. מקדם ההמרה חושב במדויק - חשבונו של החוסך יתאפס בדיוק ברגע פטירתו.
2. מקדם ההמרה גבוה מדי - בעת הפטירה, נשאר סכום מסוים בחשבונו של החוסך, והוא מתחלק בין שאר החוסכים כחלק מהמאזן האקטוארי. יש כאן איזון מסוים בין זה שהחוסך קיבל פחות ממה שהיה יכול לקבל, ובין זה שהוא הרוויח מהמאזן האקטוארי עקב חוסכים אחרים שקיבלו פחות, אבל אני משער שבסופו של דבר הוא הפסיד.
3. מקדם ההמרה נמוך מדי - חשבונו של החוסך מתרוקן בעודו בחיים, ושאר החוסכים משלמים את הקצבה שלו דרך המאזן האקטוארי. אין ספק שכאן החוסך הרוויח.
לפי הכתבה, "הוראותיה של רשות שוק ההון עצמה קובעות את אופן חישובה של הריבית התעריפית ומחייבות את הגדלתה" (עקב שינויים בהבטחת התשואה ובהיקף הסכום שמבוטח ע"י המדינה), ולמרות זאת היא "הנחתה עד כה את קרנות הפנסיה שלא לשנות אותה", וכעת היא מגדילה אותה בשיעור קטן מהצפוי.
נניח בצד את הויכוח האפשרי על כך שהמדינה הגדילה את הבטחת התשואה, כי זה נושא אחר. בהינתן זה שהמדינה הגדילה את הבטחת התשואה, אכן הייתי מצפה שהריבית התעריפית תגדל ומקדמי ההמרה יקטנו - אחרת יש כאן הטבה של המדינה שלא מגולגלת במלואה לחוסכים. מדוע, אם כך, רשות ההון לא רצתה להגדיל את הריבית התעריפית? קיימות מס' אופציות שאני רואה:
1. הפרסומים בתקשורת לא מדויקים וחסר לי מידע מסוים, או פשוט שגלגלי הבירוקרטיה נעים לאט.
2. רשות ההון של ההווה לא מסכימה עם רשות ההון של העבר שקבעה את אופן החישוב של הריבית, והיא רוצה להיות שמרנית יותר.
3. האופציה הקונספירטיבית - ככל שמקדמי ההמרה גבוהים יותר, סכומי הכסף שנשארים אצל חברות הפנסיה גבוהים יותר. אמנם הסכום מתחלק לחוסכים במאזן האקטוארי, אבל בסופו של דבר הרווח של החברות הוא מדמי הניהול על הסכום הזה.
מה דעתכם?
ראשית, בשביל לוודא שהבנתי: הריבית הנ"ל היא אחד מהגורמים המשפיעים על מקדם ההמרה. כעת, יש שלושה תרחישים אפשריים (לצורך הדיון העקרוני נניח שהם מתקיימים ביחד עבור כל החוסכים):
1. מקדם ההמרה חושב במדויק - חשבונו של החוסך יתאפס בדיוק ברגע פטירתו.
2. מקדם ההמרה גבוה מדי - בעת הפטירה, נשאר סכום מסוים בחשבונו של החוסך, והוא מתחלק בין שאר החוסכים כחלק מהמאזן האקטוארי. יש כאן איזון מסוים בין זה שהחוסך קיבל פחות ממה שהיה יכול לקבל, ובין זה שהוא הרוויח מהמאזן האקטוארי עקב חוסכים אחרים שקיבלו פחות, אבל אני משער שבסופו של דבר הוא הפסיד.
3. מקדם ההמרה נמוך מדי - חשבונו של החוסך מתרוקן בעודו בחיים, ושאר החוסכים משלמים את הקצבה שלו דרך המאזן האקטוארי. אין ספק שכאן החוסך הרוויח.
לפי הכתבה, "הוראותיה של רשות שוק ההון עצמה קובעות את אופן חישובה של הריבית התעריפית ומחייבות את הגדלתה" (עקב שינויים בהבטחת התשואה ובהיקף הסכום שמבוטח ע"י המדינה), ולמרות זאת היא "הנחתה עד כה את קרנות הפנסיה שלא לשנות אותה", וכעת היא מגדילה אותה בשיעור קטן מהצפוי.
נניח בצד את הויכוח האפשרי על כך שהמדינה הגדילה את הבטחת התשואה, כי זה נושא אחר. בהינתן זה שהמדינה הגדילה את הבטחת התשואה, אכן הייתי מצפה שהריבית התעריפית תגדל ומקדמי ההמרה יקטנו - אחרת יש כאן הטבה של המדינה שלא מגולגלת במלואה לחוסכים. מדוע, אם כך, רשות ההון לא רצתה להגדיל את הריבית התעריפית? קיימות מס' אופציות שאני רואה:
1. הפרסומים בתקשורת לא מדויקים וחסר לי מידע מסוים, או פשוט שגלגלי הבירוקרטיה נעים לאט.
2. רשות ההון של ההווה לא מסכימה עם רשות ההון של העבר שקבעה את אופן החישוב של הריבית, והיא רוצה להיות שמרנית יותר.
3. האופציה הקונספירטיבית - ככל שמקדמי ההמרה גבוהים יותר, סכומי הכסף שנשארים אצל חברות הפנסיה גבוהים יותר. אמנם הסכום מתחלק לחוסכים במאזן האקטוארי, אבל בסופו של דבר הרווח של החברות הוא מדמי הניהול על הסכום הזה.
מה דעתכם?
