ראשית, בעייתי מאוד להסיק מסקנות על סך התשואות של העשור של 2006–2016, מאחר שזהו עשור לא מייצג: מעט מאוד קרנות פנסיה פעלו במשך כל העשור, כך שהמדגם של המנהלים שהשתתפו בבדיקה של מבטחים קטן יחסית.
בנוסף, בתחילת העשור מרבית נכסי קרנות הפנסיה עדיין היו מושקעים באגרות חוב מיועדות שמנפיקה להם הממשלה, דבר שהשתנה כיום, כלומר שקשה גם להסיק שהתשואות של העשור האחרון הן מייצגות בנוגע לטיב ביצועי מנהלי קרנות הפנסיה.
שנית, בעייתי בכלל להסיק שמה שהיה הוא שיהיה בתחום ניהול ההשקעות. העובדה שמנהל השקעות הצליח בעשור הקודם לא מבטיחה את המשך הצלחתו בעשור הבא. לכן בעוד הנחה בדמי ניהול היא מובטחת וידועה, ביצועים מרהיבים בתחום ההשקעות אינם מובטחים ואינם ידועים. מהבחינה הזאת, ההתלבטות בין מנהל יקר אך איכותי לבין מנהל זול אך פחות איכותי — היא כמו ההתלבטות בין ציפור אחת ביד לארבע על העץ. מה עדיף?
ושלישית, הניתוח של מבטחים חושף שגם אין קשר ישיר בין גובה דמי הניהול לבין ההצלחה בניהול ההשקעות. לפחות חלק מהמנהלים הבולטים גובים דמי ניהול נמוכים מהממוצע, בעוד כמה מהמנהלים שמתהדרים במוניטין משובחים וגובים דמי ניהול גבוהים הם בפועל לא כל כך טובים. הטענה, כלומר, שזה או דמי ניהול גבוהים או ניהול השקעות משובח לא בטוח שיש לה על מה לסמוך.