ראשית אגיב לעצם העניין: יש טיעון עמוק שהוא שאין זה מקומן של חברות פרטיות לקבוע מדיניות שמשיע על דעת קהל באופן כה רחב. זהו טיעון לגיטימי, אבל מסתתרת בו הדעה שאת דעת הקהל צריכה לקבוע המערכת הציבורית. במלים אחרות, תקשורת ממשלתית. ההיסטוריה מראה שזהו מנגנון גרוע יותר מאשר חופש העיתונות. יש דרך ביניים שבה העיתונות מקבלת מעמד מיוחד, מעין "חצי ציבורי", ונוקטת באחריות עצמית וצנזורה כדי לנהוג ב"אחריות". בעשור האחרון השיטה הזו פוגשת קשיים כלכליים משמעותיים.
בנוגע לתלונה שלך ש "איפה התוכן". אז תראה, אתה הבאת טענה שלא נסמכת על שום דבר וכמובן שלא גיבית אותה: "כמה חנונים בני 20 במשרדים של גוגל , שלרובם כנראה אין שום ידע מקצועי בפוליטיקה, ביטחון,נושאי חוץ, חופש ביטוי , מחליטים מה ראוי ומה לא." בטענה שלך אכן יש תוכן, אבל היא בנויה באופן מזלזל ובבירור חסר כל ביסוס (אפילו ברמה שיוטיוב לא יושבים במשרדים של גוגל

. עבדתי בגוגל הרבה שנים, אני מכיר את תהליכי קבלת ההחלטות והם שונים באופן מוחלט ממה שאתה מנסה לצייר. מקבלי ההחלטות בנושאים האלו אינם בני עשרים, ולרבים מהם יש ידע מקצועי בדיוק בתחומים שציינת. חלק גדול מהם יוצאי המערכות הציבוריות והממשלתיות בארצות הברית, ומילא תפקידים בממשל. אתה כמובן יכול לא להסכים על ההחלטות שלהם, אבל זה פשוט שגוי לטעון שאין להם מושג.