בן 26, נכנסתי לעולם הסייבר ללא תואר וללא נסיון צבאי מהעבר, אני אוהב את העבודה שלי אבל נראלי יותר חשוב זה שאני טוב בה ורואה את עצמי מתקדם מבחינת הקריירה בצורה שלא תלויה גאוגרפית בשום מקום.
בסה"כ התחלתי ללמוד לבד ולבנות תיק עבודות עוד בצבא ככה שלקח לי כ-3 שנים בערך (מגיל 20 עד גיל 23) עד שהתקבלתי לעבודה הראשונה שלי ואני רואה את העתיד הזה סלול מבחנתי בתחום.
אין מסלול מהיר בסייבר באוניברסיטה(יש כמה קורסים פה ושם אבל זה לא עכשיו 600 שעות נסיון של מחקר שאפשר לצבור עם עבודה קשה). כרגע העבודה גם ממנת לי קורסים ותעודות נוספות שאני רואה כעמודי טווח לקורות חיים שלי. בסה"כ אני נמצא בתחום שלוש שנים ושנה שעברה בצעתי שדרוג מחברת ייעוץ לחברת מוצר עם שכר יותר גבוהה ומשרה יותר בכירה.
חסרון ברור מאוד שהדרך שלי הייתה רצופה באוי וודאות, ועוד בתקופת הקורונה היו ימים שלא באמת חשבתי שאני אצליח להגיע לאן שאני רוצה. חסרון נוסף שאין לי תואר, ותואר זאת גושפנקה עבור המעסיק שאתה אדם מוכשר. היה לא פשוט להגיע לראיינות עבודה ולשכנע מעיסקים שכדאי לקחת אותי לעבוד, במיוחד שאחריי נכסנו לחדר הראיונות יוצאי צבא ואנשים שיצאו מהאוניברסטיאות הנחשקות בארץ
לדעתי היה שווה לי לעשות את זה, בגלל שאני חושב שתואר לא היה מכניס אותי לשוק שרציתי כלומר הייתי משקיע שלוש שנים עם תואר מדמ"ח(לא חושב שהייתי צולח בפסיכומטרי והציוני בגרות שלי לא שקפו שאני בחור מוצלח במיוחד אז כנראה עוד שנה על מכינה) ואז עוד כנראה שנה או שנתיים על לנסות להגיע לתחום בו אני נמצא עכשיו.
מצד שני סבתא שלי אומרת שאני בצעתי פעולה לא חכמה ובגיל 40 לא תהיה לי עבודה כי אין לי תואר. ימים יגידו.
מציע לך לעשות חישוב עלות תועלת ובכלל לשאול את עצמך אם אתה רואה את עצמך עובד בתחום מסויים יותר מ20 שנה, בין אם כשכיר או עצמאי. לדבר עם אנשים מהתחום ולראות מה הלך הרוח. אני מאוד מאמין בתכנון שנים רבות קדימה גם אם לא בהכרח וודאי מה יהיה, חזון לכל תחום בחיים חשוב במיוחד קריירה. תחבר דרך פעולה ועוף עליה.
