החייל המשוחרר
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 15/12/19
- הודעות
- 77
- דירוג
- 66
היי לכולם,
אני קורא את הבלוג כבר כמעט שנתיים (ובדרך ממליץ עליו לכל מי שאני מכיר) ונהנה מאוד. למדתי המון ממנו ואני מחזיק מדעתם של האנשים שגולשים פה.
אני בן 21, חייל משוחרר מהתותחנים קצת פחות משנה. גר עם ההורים. אני בא מבית מבוסס אבל לא עשיר. אבא מרצה לכלכלה באוניברסיטה ואמא מורה.
עד לקורונה עבדתי בשתי עבודות נחמדות, אחת משרדית ואחת לא קבועה בתור חובש. הרווחתי בערך 5000 שח בחודש.
יש לי בעוש 21000 ש"ח
קופת גמל להשקעה במיטב ד"ש 8000 ש"ח
בפפר ינבסט 8000 ש"ח על s%p
ועוד קופת גמל של 10000 ש"ח שנפתחה לי בגיל צעיר
כמו כן יש לי פיקדון של 20,000 שח שאוכל למשוך עוד כמה שנים או להשתמש לאוניברסיטה. אני משקיע בכל חודש 3000 שח בבורסה.
סך הכול הון נורמלי לבן גילי.
יש לי מודעות גדולה מאוד לחסכון וגם להשקעה. בעידודו של אבא שלי שהיה בעבר מנהל של חברה קטנה להשקעות אני משקיע בבורסה, מתנסה ולומד. אבא שלי תומך בזה מאוד. הוא מאמין גדול בהשקעה ובחסכון. הוא נוהג להגיד לי שאם אמשיך ככה "עד גיל 30 אהיה אדם אמיד מאוד". אני מרגיש מאוד בר מזל שההורים שלי תומכים ומכירים בחשיבות של השקעה וצבירת נכסים.
אני לא מוציא הרבה כסף, בערך 800 ש"ח בחודש שהולכים בעיקר על סרטים וארוחות בוקר עם בת הזוג.
אני נהנה מאוד מקריאה. יש לי אוסף מגזינים ענק והמון ספרים. אני נהנה לקרוא אפילו ערכים אקראיים בויקפדיה. יש לי ידע כללי נרחב וסקרנות עזה. לפעמים אני מרגיש ממש"צימאון" לידע.
אני מתכנן להתחיל ללמוד באוקטובר הבא פסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטה מתוך מחשבה להתקדם באקדמיה, לעשות דוקטורט ולהיות חוקר ומרצה. אין ספק שזה החלום שלי. אני מאמין שהמסלול הזה הולם ומתאים לאופי שלי בצורה מושלמת. למרות זאת, אני חושש. אני יודע שהמסלול ארוך, שכושר ההשתכרות נמוך עד לדוקטורט ושגם בסוף ההתברגות באקדמיה לא מובטחת. אני חזק במחשבים, לימדתי את עצמי לתכנת ועשיתי כמה פרויקטים נחמדים. לכן חשבתי ללמוד מדעי המחשב. השכר גבוה והתנאים מעולים. אבל זה לא בוער בי. אני לא רוצה להעביר את חיי מול מסך מחשב. גם מבחינת חווית הלמידה באוניברסיטה (שאני מייחס לה חשיבות רבה) - מבט חטוף בסילבוס של מדעי המחשב מראה לי שזה לא תואר שאני אהנה ללמוד.
אני בהתלבטות קשה- האם ללכת עם הלב, או עם הראש.
אני בעיקר מפחד. מפחד ללכת במסלול שלא יאפשר לי לחיות ברווחה כלכלית. אבל גם מפחד להיות "עוד מתכנת".
חבריי, הוריי ובת הזוג שלי מעודדים אותי ללמוד פסיכולוגיה וכלכלה. מה גם שאבי הוא מרצה לכלכלה כבר שנים, מרוויח יפה ומעודד אותי שלא לפחד. ולמרות זאת, אני מפחד. השוק כל כך מוטה להייטק, החברים המצטיינים שלי חושבים רק על לימודי הנדסה ואני מרגיש שאני עושה טעות (מהפן הכלכלי בלבד, ממש לא מהפן של העניין).
לכל מי ששרד את החפירה הלא ברורה הזאת- תודה שקראתם. אשמח לתגובות, מחשבות והגיגים.
אני קורא את הבלוג כבר כמעט שנתיים (ובדרך ממליץ עליו לכל מי שאני מכיר) ונהנה מאוד. למדתי המון ממנו ואני מחזיק מדעתם של האנשים שגולשים פה.
אני בן 21, חייל משוחרר מהתותחנים קצת פחות משנה. גר עם ההורים. אני בא מבית מבוסס אבל לא עשיר. אבא מרצה לכלכלה באוניברסיטה ואמא מורה.
עד לקורונה עבדתי בשתי עבודות נחמדות, אחת משרדית ואחת לא קבועה בתור חובש. הרווחתי בערך 5000 שח בחודש.
יש לי בעוש 21000 ש"ח
קופת גמל להשקעה במיטב ד"ש 8000 ש"ח
בפפר ינבסט 8000 ש"ח על s%p
ועוד קופת גמל של 10000 ש"ח שנפתחה לי בגיל צעיר
כמו כן יש לי פיקדון של 20,000 שח שאוכל למשוך עוד כמה שנים או להשתמש לאוניברסיטה. אני משקיע בכל חודש 3000 שח בבורסה.
סך הכול הון נורמלי לבן גילי.
יש לי מודעות גדולה מאוד לחסכון וגם להשקעה. בעידודו של אבא שלי שהיה בעבר מנהל של חברה קטנה להשקעות אני משקיע בבורסה, מתנסה ולומד. אבא שלי תומך בזה מאוד. הוא מאמין גדול בהשקעה ובחסכון. הוא נוהג להגיד לי שאם אמשיך ככה "עד גיל 30 אהיה אדם אמיד מאוד". אני מרגיש מאוד בר מזל שההורים שלי תומכים ומכירים בחשיבות של השקעה וצבירת נכסים.
אני לא מוציא הרבה כסף, בערך 800 ש"ח בחודש שהולכים בעיקר על סרטים וארוחות בוקר עם בת הזוג.
אני נהנה מאוד מקריאה. יש לי אוסף מגזינים ענק והמון ספרים. אני נהנה לקרוא אפילו ערכים אקראיים בויקפדיה. יש לי ידע כללי נרחב וסקרנות עזה. לפעמים אני מרגיש ממש"צימאון" לידע.
אני מתכנן להתחיל ללמוד באוקטובר הבא פסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטה מתוך מחשבה להתקדם באקדמיה, לעשות דוקטורט ולהיות חוקר ומרצה. אין ספק שזה החלום שלי. אני מאמין שהמסלול הזה הולם ומתאים לאופי שלי בצורה מושלמת. למרות זאת, אני חושש. אני יודע שהמסלול ארוך, שכושר ההשתכרות נמוך עד לדוקטורט ושגם בסוף ההתברגות באקדמיה לא מובטחת. אני חזק במחשבים, לימדתי את עצמי לתכנת ועשיתי כמה פרויקטים נחמדים. לכן חשבתי ללמוד מדעי המחשב. השכר גבוה והתנאים מעולים. אבל זה לא בוער בי. אני לא רוצה להעביר את חיי מול מסך מחשב. גם מבחינת חווית הלמידה באוניברסיטה (שאני מייחס לה חשיבות רבה) - מבט חטוף בסילבוס של מדעי המחשב מראה לי שזה לא תואר שאני אהנה ללמוד.
אני בהתלבטות קשה- האם ללכת עם הלב, או עם הראש.
אני בעיקר מפחד. מפחד ללכת במסלול שלא יאפשר לי לחיות ברווחה כלכלית. אבל גם מפחד להיות "עוד מתכנת".
חבריי, הוריי ובת הזוג שלי מעודדים אותי ללמוד פסיכולוגיה וכלכלה. מה גם שאבי הוא מרצה לכלכלה כבר שנים, מרוויח יפה ומעודד אותי שלא לפחד. ולמרות זאת, אני מפחד. השוק כל כך מוטה להייטק, החברים המצטיינים שלי חושבים רק על לימודי הנדסה ואני מרגיש שאני עושה טעות (מהפן הכלכלי בלבד, ממש לא מהפן של העניין).
לכל מי ששרד את החפירה הלא ברורה הזאת- תודה שקראתם. אשמח לתגובות, מחשבות והגיגים.