במקרא מוזכר
עונש מוותהמוטל על העוברים על כעשרים עבירות שונות. לגבי כמה מהן מוזכרת הוצאה להורג ב
סקילהבאבנים: העובד
עבודה זרה[3]או ה
מסיתאחרים לכך
[4], הנואף עם
נערה המאורסהוהנערה שנאפה עמו
[5], "נוקב שם ה'"
[6](על פי פרשנות חז"ל הכוונה למי שמקלל את שם ה'), הנותן מזרעו ל
מולך,
בעל אובאו
ידעוני[7],
מחלל שבת[8]ו
בן סורר ומורה[9]. בעבירות אחרות נאמר בסתם "מות יומת": ב
פרשת משפטיםמוזכר עונש מוות ל
רוצח, למכה או למקלל את אביו ואימו, ל"
גונב איש ומכרו" ול
שוכב עם בהמה, וכן נאמר "
מכשפה לא תחיה"
[10]. ב
פרשת שופטיםמפורט עונש מוות ל
ממרה את פי בית הדין הגדול, לרוצח, ל
נביא שקרולמתנבא בשם עבודה זרה.
[11]ב
פרשת קדושיםמפורטים עונשי מוות על
איסורי עריות: ה
נואףעם
אשת אישוהאישה שנאפה עמו, השוכב עם אשת אביו או עם אשת בנו והאישה השוכבת, השוכבים
משכב זכר, והשוכב או השוכבת עם בהמה.
[12]דין מיוחד נאמר שם לגבי הנושא אישה ובתה שדינם הוצאה להורג בשריפה: "בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶם", וכך גם נאמר שם בהמשך לגבי
בת כהןשזנתה: "בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף".
[13]
חז"ל חילקו את העבירות הללו לארבעה סוגים של
הוצאה להורג: "סקילה" שנעשית על ידי הפלת הנידון למוות מבניין גבוה, "שריפה" שנעשית על ידי השלכת עופרת רותחת לתוך פיו, "הרג" – התזת ראשו בחרב, ו"חנק" – הידוק לולאה סביב צווארו.
במקרא מוזכרת גם תליית הגופה, לאחר ביצוע ההוצאה להורג: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ".
[14]הפרשנות ה
הלכתיתשהתקבלה בעניין היא שעונש התלייה מוטל על העובד עבודה זרה ועל המקלל את שם ה', שלאחר ההוצאה להורג בסקילה תולים את הגופה בפומבי עד לסוף היום. את הגופה התלויה היו מורידים לפני רדת הלילה, כפי שמצווה התורה בהמשך לפסוק הקודם: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא".