אם מסתכלים אחורה יותר, אני לא רואה טעם להשוות. בשנות ה-80 אנשים גרו בדירות בסטנדרט אחר, נסעו במכוניות אחרות וכו'.
בשנות ה-80 לא היה מבחר גדול וזול של מוצרים לבית ולא היו חנויות בכל מקום אז זוגות מאד שמחו למתנות
מועילות כמו סירים איכותיים, מצעים וכלי בית יקרים. הבעיה היתה כמות הסרוויסים (מערכת כלי אוכל חסרת ערך רוב ימות השנה) שקיבלת בכל חתונה כי לא היה כמובן תיאום בין המוזמנים. לכן התחיל להתפתח הנוהג לתת צ'ק ושהזוג יקנה מה שמתאים לו. אז בהתחלה, סכום הצ'ק תאם את מחיר המתנה פחות או יותר ומתישהו זה הפך להיות צ'ק למימון המסיבה.
בגלל שאני אחת הזקנות כאן, אני יכולה לספר מה אנחנו קיבלנו ותראו כמה זה שונה מהיום. (הערה אחת: רוב המוזמנים היו קיבוצניקים או כאלה שרק עזבו לא מזמן את הקיבוץ אבל יש לי גם קרובי משפחה אמידים).
כמה מהאחים שלי קנו ביחד סיר לחץ (החזיק יותר מעשרים שנה והיה מעולה)
הורים של החברה הכי טובה שלי קנו סיר ומחבת של סולתם- משתמשים בהם עד היום.
הדודה שלי נתנה כסף למכונת כביסה (ביקשנו את הכי זולה, קנינו "זוהר" תוצרת ישראל והיא ליוותה אותנו 20 שנה).
הדוד שלי קנה לנו כמה מכשירי חשמל למטבח מולינקס (הביא במיוחד מאנגליה כי בארץ לא היה או היה יקר נורא).
קיבלתי שתי רפרודוקציות של ציורים נהדרים שתלויות לי על הקיר עד היום.
מתנות אחרות שהיו מיותרות לחלוטין העברנו ל"כלבו" של הקיבוץ והן נמכרו בשבילנו.
גובה הצ'קים נעו בין 50 ש"ח ל-200 ש"ח.
החתונה נערכה באולם צנוע בעיר צנועה (בגלל בעיות כשרות בקיבוץ והמשפחה הדתית העניפה שלי). בעלי ואני שנאנו כל רגע בחתונה אז השתכרנו מההתחלה.
עלות מימון החתונה התחלקה בין שני הקיבוצים וההורים שלנו, הכסף עבר אלינו וההורים נסעו עם הדודים לשבוע לאילת. אנחנו חזרנו למחרת לעבודה
