איך אנשים השקיעו לפני IB והקרנות האיריות ?

[דנרוק54]

לפני שנפתחה הגישה המלאה להשקיע בנכסים בחו"ל ולהעביר מט"ח בקלות- מה אנשים היו עושים בדרך כלל ?
קונים מניות אמריקאיות שהבנק או אקסלנס/מיטב איפשרו ?
קרנות נאמנות ישראליות עם חשיפה לחו"ל ?
טסים לשוויץ לפתוח חשבון ?

 

[חתול לילה]

קרנות ישראליות על מדדי חו"ל היו כבר אז.
גם היום זה לא אופציה גרועה אם יודעים להיזהר ממלכודות מס.

 

[SolidusMaximus]

אתה צריך להגדיר מה זה "לפני". לפני האיריות ו-IB, זה לא מזמן, לא הייתה שום בעיה - פשוט קנו קרנות אמריקאיות (או ישראליות), דרך ברוקרים\בנקים ישראלים, כמו שעושים היום.

לפני שהיה אפשר להעביר מט"ח בקלות - זאת כבר שאלה מעניינת הרבה יותר, ואני מניח שבאיזשהו שלב כמו שחתול אמר, היו כבר קרנות על מדדי חו"ל.
צריך לזכור שאפילו SPY הוא רק מ1993, הETF האמריקאי הראשון. אמנם קרנות נאמנות היו מאות שנים קודם לכן, אבל אני בספק אם היה כלי מעקב פסיבי ישראלי בתקופה הזו.

בקיצור, גם אותי מעניין.
אני יודע שבמשבר מניות הבנקים השקיעו במניות ישראליות (בנקים) ומכשירים צמודי מט"ח. להבנתי אסור היה אז להוציא כסף לחו"ל סתם ככה (עד 98?), על עוקבי מדד אין מה לדבר...

 

[גרביל מרוץ]

לפני שנפתחה הגישה המלאה להשקיע בנכסים בחו"ל ולהעביר מט"ח בקלות- מה אנשים היו עושים בדרך כלל ?

על איזה זמן אתה מדבר? עד 1997 היה מאד מסובך ליחידים להחזיק נכסים פיננסיים נקובים במט"ח בין בארץ ובין בחו"ל, ועד 2003 היו הגבלות מאד הדוקות על האפשרות של משקיעים מוסדיים להשקיע מחוץ לישראל. אז מה עשו? לא עשו, או שפתחו חשבונות בחו"ל ולא דיווחו עליהם (ע"ע לאה רבין)

 

[Bear]

כך היו משקיעים במניות בעבר:

1. המידע: עיתון וסרט טלגרף (Ticker Tape)
היום אנחנו מקבלים ציטוטים בזמן אמת. פעם, המשקיע הממוצע ידע מה מחיר המניה שלו רק למחרת בבוקר, כשפתח את מדור הכלכלה בעיתון.
העיתון: היה המקור העיקרי לנתונים היסטוריים ומחירי סגירה.
סרט הטלגרף (Ticker Tape): במשרדי ברוקרים היו מכונות שהדפיסו על סרט נייר ארוך את העסקאות האחרונות מהבורסה בדיליי של כמה דקות. זה היה ה"פיד" של פעם.

2. ביצוע הפקודה: "הלו, ברוקר?"
לא היה "חשבון מסחר" אישי בטלפון. כדי לקנות מניה, היית צריך:
להתקשר לברוקר שלך (בטלפון חיוג או אפילו לבקר בסניף הבנק).
הברוקר היה רושם את הפקודה על דף ומעביר אותה בטלפון לנציג שלו שנמצא בתוך אולם המסחר (The Floor).
נציג הברוקר היה רץ פיזית לזירה הספציפית שבה נסחרה המניה.

3. בתוך ה"פיט": שיטת הצעקות (Open Outcry)
זה החלק המפורסם מהסרטים. בתוך הבורסה עמדו מאות אנשים בתוך "זירות" (Pits) ופשוט צרחו אחד על השני.
סימני ידיים: בגלל הרעש הנורא, פיתחו הסוחרים שפת סימנים מורכבת: כפות ידיים פונות החוצה למכירה, פנימה לקנייה, ואצבעות שמסמנות מחיר וכמות.
העסקה: ברגע ששני סוחרים הסכימו על מחיר, הם רשמו זאת על פתק נייר (Scrip) ומסרו אותו לפקיד.

4. הוכחת הבעלות: תעודות מניה פיזיות
מי שקנה מניה לא ראה מספרים במסך, אלא קיבל בדואר תעודת נייר מהודרת.
התעודות היו מעוצבות עם איורים מורכבים (כדי למנוע זיופים) וחתומות בכתב יד.
דיבידנדים: בתחתית התעודה היו "תלושים" (Coupons). כדי לקבל את הדיבידנד, היית צריך לגזור את התלוש פיזית ולהגיש אותו לבנק.

 

[SolidusMaximus]

כך היו משקיעים במניות בעבר:

1. המידע: עיתון וסרט טלגרף (Ticker Tape)
היום אנחנו מקבלים ציטוטים בזמן אמת. פעם, המשקיע הממוצע ידע מה מחיר המניה שלו רק למחרת בבוקר, כשפתח את מדור הכלכלה בעיתון.
העיתון: היה המקור העיקרי לנתונים היסטוריים ומחירי סגירה.
סרט הטלגרף (Ticker Tape): במשרדי ברוקרים היו מכונות שהדפיסו על סרט נייר ארוך את העסקאות האחרונות מהבורסה בדיליי של כמה דקות. זה היה ה"פיד" של פעם.

2. ביצוע הפקודה: "הלו, ברוקר?"
לא היה "חשבון מסחר" אישי בטלפון. כדי לקנות מניה, היית צריך:
להתקשר לברוקר שלך (בטלפון חיוג או אפילו לבקר בסניף הבנק).
הברוקר היה רושם את הפקודה על דף ומעביר אותה בטלפון לנציג שלו שנמצא בתוך אולם המסחר (The Floor).
נציג הברוקר היה רץ פיזית לזירה הספציפית שבה נסחרה המניה.

3. בתוך ה"פיט": שיטת הצעקות (Open Outcry)
זה החלק המפורסם מהסרטים. בתוך הבורסה עמדו מאות אנשים בתוך "זירות" (Pits) ופשוט צרחו אחד על השני.
סימני ידיים: בגלל הרעש הנורא, פיתחו הסוחרים שפת סימנים מורכבת: כפות ידיים פונות החוצה למכירה, פנימה לקנייה, ואצבעות שמסמנות מחיר וכמות.
העסקה: ברגע ששני סוחרים הסכימו על מחיר, הם רשמו זאת על פתק נייר (Scrip) ומסרו אותו לפקיד.

4. הוכחת הבעלות: תעודות מניה פיזיות
מי שקנה מניה לא ראה מספרים במסך, אלא קיבל בדואר תעודת נייר מהודרת.
התעודות היו מעוצבות עם איורים מורכבים (כדי למנוע זיופים) וחתומות בכתב יד.
דיבידנדים: בתחתית התעודה היו "תלושים" (Coupons). כדי לקבל את הדיבידנד, היית צריך לגזור את התלוש פיזית ולהגיש אותו לבנק.

לא יודע מה הAI הזה תורם פה... ברור שהשאלה שואלת על המצב בארץ:

להשקיע בנכסים בחו"ל ולהעביר מט"ח בקלות

קרנות נאמנות ישראליות

זה נושא שבאופן אישי מעניין גם אותי וקשה למצוא עליו מידע, אין טעם לצבוע את הכל בצבעי אמריקנה עליזים וגלובליסטים, כשאנחנו יודעים שזה ממש לא היה המצב לפני 20-30 שנה
הרי בעוד 20 שנה הילדים ישאלו אותנו, "מה, לא יכולת לסחור 24/7 עם טוקניזציה בזמן אמת, בפתיחת חשבון בלחיצת כפתור?". אנכרוניזם זה בעייתי, כי אתה לא מקבל תמונה מלאה.

 

[Solid seat]

קצת היסטוריה:

בין השנים 1935-1953 המסחר התנהל בחדר בבנק אנגלו-פלשתינה, שמוכר היום בשם בנק לאומי. יחידים כמעט שלא יכלו להשתתף במסחר, בתחום הריטייל בגדול לא היה קיים.

בין השנים 53-68 הבורסה לא הייתה מוסדרת בחוק, ההסדרה קרתה רק בשנת 1968, וגם כאן, לא ממש היו מחזיקי ריטייל. מעט אנשים רכשו מניות דרך בנקאים, אבל לא ממש היה מסחר ריטייל כמו היום. יש לי בבית כמה מניות (נייר פיזי) מחברות שכבר לא קיימות שנרכשו בתקופה הזו.

משנת 1968 עד 1983 היה מסחר משמעותי יותר בבורסה, וחלק משוכני הפורום אולי זוכרים את המערכון של הגשש החיוור משנת 1977 "חסכו ואמצו". כמעט כל המסחר נוהל דרך הבנקים, בהוראה לבנקאי. פסגות הוקמה בשנת 1963, מיטב בשנת 1979 וibi בשנת 1981. חלק גדול המסחר התנהל בתעודות מלווה וחסכון ומלוות קצרות מועד של בנק ישראל.

במהלך שנות השבעים החל ויסות מניות הבנקים שהתפוצץ בשנת 1983 והוביל למשבר כלכלי גדול מאוד - משבר מניות הבנקים ובמקביל נחקק חוק האוסר על יחידים להחזיק מטבע חוץ בשווי יותר מ450 דולר. הציבור רכש מניות רבות של הבנקים לאורך השנים, ונפגע קשה במשבר. החוק גם גרם לנפילת ממשלת רבין (פרשת חשבון הדולרים). החוק בוטל רק בשנת 2010, אבל מהלכי ליברליזציה במהלך שנות ה80 וה90 רוקנו את מרביתו לפני כן.

עוד מערכון של הגשש בהקשר הזה - בעבור חוקן דולרים.

במקביל החל מלאחר מלחמת יום הכיפורים החלה אינפלציה גדולה בישראל שהתפוצצה בשנת 1984, והובילה לתכנית הייצוב של 1985, תכנית שהעבירה את ישראל מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק.

אחד ממהלכי הליברליזציה היה מעבר לרצועת הניוד - בנק ישראל התיר מסחר במטבע חוץ, בתוך רצועה צרה של יחסי המטבעות, שלאחר מכן שונתה לרצועת האלכסון ולבסוף בוטלה בשנת 2005.

בשנת 1993 החל המסחר בנגזרים בבורסה.
בנוסף, בשנת 1995 חוקק חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, שלמעשה פתח את עידן הריטייל המודרני בישראל אחרי ההתאוששות מממשברי שנות ה80 וסיום האינתיפאדה הראשונה. (חוק זה גם גרם לפעם הראשונה שבג"ץ ביטל חוק של הכנסת).

בשנת 2005 עברה רפורמת בכר שהוציאה את קופות הגמל והחסכון מידי הבנקים והביאה לפריחתם של בתי ההשקעות.

בפועל - עד שנת 1993, היה קשה מאוד לקנות דברים שאינם מניות ואגרות חוב. משנת 1993 היה ניתן לקנות נגזרים, רוב המסחר התנהל דרך הבנקים בשנים אלו.

מאז שנת 2005 יותר יותר ישראלים קנו קרנות נאמנות בבנקים ובבתי השקעות, רק בשנת 2018 הושקו קרנות סל בארץ, אבל כבר משנות ה90 ניתן היה לקנות קרנות סל זרות בבנקים ובבתי השקעות בארץ.

 

[בת העמק]

קרנות ישראליות על מדדי חו"ל היו כבר אז.
גם היום זה לא אופציה גרועה אם יודעים להיזהר ממלכודות מס.

למה אתה קורא "אז"?
בתחילת המילניום היו תעודות סל שהפכו רק ב-2018 לקרנות סל.
רק ב-2008 הוקמה קרן מחקה ישראלית ראשונה לסנופי.
לדעתי השיטפון התחיל בעקבות הסולידית.

 

[SolidusMaximus]

קצת היסטוריה:

יפה מאוד.

בפועל - עד שנת 1993, היה קשה מאוד לקנות דברים שאינם מניות ואגרות חוב. משנת 1993 היה ניתן לקנות נגזרים, רוב המסחר התנהל דרך הבנקים בשנים אלו.

מניות ישראל ואגרות חוב. מה שהיה המצב מאז המנדט ועד המילניום, בערך.

אבל כבר משנות ה90 ניתן היה לקנות קרנות סל זרות בבנקים ובבתי השקעות בארץ.

אני מניח שהכוונה היא סוף שנות ה90, לאחר שבוטל האיסור להוציא כסף ולהחזיק מט"ח ונכסי מט"ח בסכום גדול - איזור שנת ה50 למדינה.
וזה בעצם מה שמעניין, לפחות אותי - לא ממתי היה מסחר במניות די קיקיוניות, של מדינה די קיקיונית (בדיעבד אנחנו גם יודעים שהן ווסתו באופן פושע) -

אלא א. ממתי הייתה גישה לשוק ההון העולמי, האמריקאי בפרט, וב. ממתי מהפכת השקעת הריטייל הפסיבית עשתה עליה (דרך קרנות ישראליות או גישה לאמריקאיות)

מאז שנת 2005 יותר יותר ישראלים קנו קרנות נאמנות בבנקים ובבתי השקעות, רק בשנת 2018 הושקו קרנות סל בארץ

קרנות סל או קרנות נאמנות, זה לא בהכרח משנה, כי זה מנגנון טכני בעיקר; מה שמעניין הוא ממתי יש קרנות עוקבות מדדים מרכזיים.

רק ב-2008 הוקמה קרן מחקה ישראלית ראשונה לסנופי.

מעולה. בדיוק סוג התשובה שמראה שאי אפשר להחליף ניסיון אישי.

מכל זה אני מסיק שישראל בקושי הספיקה לבועת הדוטקום, זאת אומרת הבורסה בצורתה המודרנית הייתה בארץ בbeta run, מסוף הניינטיז כשהתירו להוציא כסף, עד הקריסה.
למהפכת הריטייל בקרנות הפסיביות, השוק הישראלי נכנס רק במשבר הבא, וגם זה מאוד בעצלתיים.

בעצם, התפתחות פיננסית זה סיפור של לאיזה כלים אנשים יכלו להחשף, היסטורית, ולאיזה לא. אפרופו 2008, אני מניח שגם החשיפה לMBS הייתה בארץ מזערית.
כך שכל סיפור "הנדל"ן חזק בארץ כי ב-80s היה משבר המניות וכולם נכוו מהבורסה" הוא רק חצי מהתמונה - האמת היא שכמעט עד המילניום לא היה איך להחשף לשוק העולמי.

אז מה הפלא שכל הדורות הקודמים מתים על נדל"ן, מלבד בודדים, בודדים שסחרו במניות ישראליות? לא הייתה שום דרך אחרת - ולא ב1983, אלא עד 1998.
כמובן, ביקום מקביל בו מניות הבנקים לא התפוצצו, הציבור הישראלי היה מתאהב עוד קודם במניות בהשפעת האמריקניזציה של 1977, וסחר במניות חו"ל היה מותר הרבה קודם.
וביקום אחר, בו לא בוטלה המגבלה על החזקת מט"ח גם אחר כך, הכלי הכמעט יחידי לשמור וגידול הון היה נשאר נדל"ן, וכל פילוסופיית הFIRE בכלל לא הייתה יכולה לעשות עלייה.

 

[Solid seat]

אלא א. ממתי הייתה גישה לשוק ההון העולמי, האמריקאי בפרט, וב. ממתי מהפכת השקעת הריטייל הפסיבית עשתה עליה (דרך קרנות ישראליות או גישה לאמריקאיות)

בשנת 1993 הושקה קרן הסל הראשונה על s&p 500 בארה"ב, יכולת לקנות אותה דרך הבנק שלך, או במקרה הנדיר, בבית ההשקעות שלך. זה היה קשה בגלל מגבלות על מט"ח, אבל ביולי 1994, שער המטח כבר היה חופשי למדי, אחרי שבנק ישראל העביר את קביעת השער לשוק החופשי, תחת מגבלות האלכסון. והחל מהראשון בינואר 1997
ניתן היה להחזיק מטח בצורה חופשית למדי.

עד שנת 2018 החלופה הנפוצה הייתה תעודת סל, שהיא התחייבות בניגוד לקרן סל, ולכן חשופה לסיכון מנפיק, אחרי הרפורמה ב2018 שהכניסה את קרנות הסל לארץ יותר ישראלים קנו קרנות סל בישראל. בגדול רק בעשור האחרון השקעות הריטייל הפסיביות נעשו פופולריות, אבל כבר בערך 25 שנה אין בעיה לקנות קרנות זרות בקלות יחסית בבורסות אחרות.

 

[SolidusMaximus]

בשנת 1993 הושקה קרן הסל הראשונה על s&p 500 בארה"ב, יכולת לקנות אותה דרך הבנק שלך, או במקרה הנדיר, בבית ההשקעות שלך. זה היה קשה בגלל מגבלות על מט"ח, אבל ביולי 1994, שער המטח כבר היה חופשי למדי, אחרי שבנק ישראל העביר את קביעת השער לשוק החופשי, תחת מגבלות האלכסון.
ניתן היה להחזיק מטח בצורה חופשית למדי.

שינוי משמעותי התרחש ב-1994, כאשר בנק ישראל העביר לשוק את קביעת שער החליפין. עד אז, למרות קיומה של רצועת האלכסון, המשיך בנק ישראל לקבוע את שער החליפין מדי יום ביומו. רק החל מיולי 1994, עבר שער החליפין במלואו לשוק החופשי, תחת מגבלות רצועת האלכסון.

עם המעבר למדיניות יעד אינפלציה, שבה הכלי העיקרי הוא הריבית ולא שער החליפין, פחתה חשיבותה של רצועת הניוד. יתר על כן, התהליך ההדרגתי של הסרת הפיקוח על מטבע חוץ ופתיחת המשק לתנועות הון חופשיות, שהיה חלק בלתי נפרד של הרפורמות בשוק ההון, חייב משטר שער חליפין גמיש הרבה יותר. לכן, ביוני 1997, הוחלט על הרחבה משמעותית של הרצועה, ובד בבד, על הנהגת שיפועים שונים לגבולותיה - העליון והתחתון. בתוך זמן קצר החל שער החליפין להתנהל באופן כמעט חופשי. בשנים מאז ראשית 1998 לא התערב בנק ישראל בשוק מטבע החוץ, ובמשך הזמן התרחבה הרצועה עד 60 אחוזים ויותר.

טוב, אז אני מודה שהמונחים האלה חדשים לי, תודה שהכרת לי. ממה שאני רואה זה תהליך הדרגתי 1994-1998. עד היום חשבתי שהוגבלה החזקת מט"ח חופשית עד ~98.
לכן באמת מעניין אותי לשמוע דעה אישית של מישהו שהיה שם - לא איזה תעשיין עם עסקים, אלא אדם מן השורה בעל הון, שרצה לקנות נכסי מט"ח - מתי זה התאפשר מעשית?

בגדול רק בעשור האחרון השקעות הריטייל הפסיביות נעשו פופולריות

אני מניח שלאחר 2008 עקב סביבת ריבית אפס והבול ראן של 2012 צפונה. אבל זה רק הפופולריזציה, הקונספט של השקעות פסיביות, נניח השקת SPY, הוא כבר 30 שנה.

אבל כבר בערך 25 שנה אין בעיה לקנות קרנות זרות בקלות יחסית בבורסות אחרות.

כן, 25 שנה זה ברור. ויעידו על זה גם כל מערכות המסחר (שרק לאחרונה התחילו להחליף) שהן שריד מוזיאוני ברור של תקופת הדוטקום (מבחינה עיצובית, ניסוחית ופונקציונלית).
הנקודה שלי היא כמה כל הדבר הזה חדש בנוף הישראלי. 25 שנה זה לא המון. גם 30 לא (וחשוב לזכור - השקעות ריטייל היו בארה"ב הרבה לפני קרנות הסל).

 

[Solid seat]

עד היום חשבתי שהוגבלה החזקת מט"ח חופשית עד ~98.
לכן באמת מעניין אותי לשמוע דעה אישית של מישהו שהיה שם - לא איזה תעשיין עם עסקים, אלא אדם מן השורה בעל הון, שרצה לקנות נכסי מט"ח - מתי זה התאפשר מעשית?

בפועל, אתה צודק. תהליך הליברליזציה של המטבע לא לווה בהיתר החזקה עד מאי 98 (אם אני זוכר נכון).

ולכן מאי 98 זה התאריך המוקדם ביותר שאזרח ישראלי מן השורה יכול היה לקנות נכסים זרים בקלות.

עריכה: זכרתי נכון, הנה ההיתר.

 

[גרביל מרוץ]

מכל זה אני מסיק שישראל בקושי הספיקה לבועת הדוטקום

ישראל נחשפה בעוצמה לבועת הדוטקום אבל מכיוון אחר, בסוף שנות ה- 90 כבר היו הרבה חברות ישראליות שהונפקו בנאסדק. חלקן היו ממש חלק מבועת הדוטקום (מי פה זוכר את קומטאץ' בשווי מיליארד דולר?). כבר אז היו המון עובדי היי טק ויזמים עם אופציות ומניות, וחטפנו אותה יופי, מי יותר מי פחות.

 

[Solid seat]

ישראל נחשפה בעוצמה לבועת הדוטקום אבל מכיוון אחר, בסוף שנות ה- 90 כבר היו הרבה חברות ישראליות שהונפקו בנאסדק. חלקן היו ממש חלק מבועת הדוטקום (מי פה זוכר את קומטאץ' בשווי מיליארד דולר?). כבר אז היו המון עובדי היי טק ויזמים עם אופציות ומניות, וחטפנו אותה יופי, מי יותר מי פחות.

חטפה חזק מאוד, האבטלה הייתה בערך 10%, המדד עלה ב6%-7% והתמג ירד ב3 אחוז, או משהו כזה. אחרי שנתיים או שלוש גרועות מאוד סילבן שלום הכריז על חומת מגן כלכלית, אחרי מבצע חומת מגן (הצבאי). נתניהו בתור שר האוצר המשיך את התכנית וגם גרף עליה את רוב השבחים.

מדהים אותי לחשוב ששמעתי את יעקב פרנקל מדבר על פתיחת שוק המטח ועל הליברליזציה ביחד עם נתניהו בשנות התשעים - פרנקל פרש מהציבוריות מזמן ונתניהו עדיין ראש הממשלה.

 

[דנרוק54]

סיפור מוזר עם פרנקל והתיק בשדה תעופה

 

[בת העמק]

אבל כבר בערך 25 שנה אין בעיה לקנות קרנות זרות בקלות יחסית בבורסות אחרות.

אני לא יודעת על איזו קלות אתה מדבר, אולי כמה אלפי אנשי פיננסים היו מודעים לזה וזהו. יכול להיות שאנשי הבנקים ובתי ההשקעות והביטוח שילבו את זה בתיקי לקוחות (ללא הסבר והבנה מצד הלקוח) ויכול להיות שחגגו על זה בנוסטרו בלבד.
בתחילת שנות האלפיים אבא שלי רצה להשקיע בפעם הראשונה בחייו (קיבוצניק בשנות ה-70 לחייו). עברנו ביחד על מוספי הכלכלה של ידיעות אחרונות, בדפים האחורים היו רשומים כל האג"חים, המניות והקרנות של הבורסה הישראלית. מידע על משמעות כל נייר לא היה קיים באופן ציבורי. בחרנו 3 קרנות קישקוש כלשהו ועד 2008 הוא היה פותח כל יום את העתון לראות מה הן עשו. ב-2008 סגרתי את הקרנות והחזרתי לעו"ש בעקבות הידיעות המטרידות על מה שמתחולל בארה"ב. זה היה חודש-חודשיים לפני הקריסה הגדולה של ליהמן ברדרס. אם הייתי יודעת את מה שלמדתי ב-2013 מהסולידית - הייתי מחזירה חלק מהכסף לבורסה דרך קרן מחקה סנופי.
אגב, מתי היתה קרן מחקה ראשונה בישראל על השוק העולמי? ועל סטוקס 600 של אירופה?

 

[Solid seat]

אני לא יודעת על איזו קלות אתה מדבר, אולי כמה אלפי אנשי פיננסים היו מודעים לזה וזהו. יכול להיות שאנשי הבנקים ובתי ההשקעות והביטוח שילבו את זה בתיקי לקוחות (ללא הסבר והבנה מצד הלקוח) ויכול להיות שחגגו על זה בנוסטרו בלבד

אבא שלי בנקאי, אני מניח שיש פה הטיה מובנית.

אגב, מתי היתה קרן מחקה ראשונה בישראל על השוק העולמי? ועל סטוקס 600 של אירופה?

בישראל = בבורסה בתל אביב?

 

[SolidusMaximus]

בפועל, אתה צודק. תהליך הליברליזציה של המטבע לא לווה בהיתר החזקה עד מאי 98 (אם אני זוכר נכון).

ולכן מאי 98 זה התאריך המוקדם ביותר שאזרח ישראלי מן השורה יכול היה לקנות נכסים זרים בקלות.

עריכה: זכרתי נכון, הנה ההיתר.

וואלה. מה שחשבתי. די מאוחר.

ישראל נחשפה בעוצמה לבועת הדוטקום אבל מכיוון אחר, בסוף שנות ה- 90 כבר היו הרבה חברות ישראליות שהונפקו בנאסדק. חלקן היו ממש חלק מבועת הדוטקום (מי פה זוכר את קומטאץ' בשווי מיליארד דולר?). כבר אז היו המון עובדי היי טק ויזמים עם אופציות ומניות, וחטפנו אותה יופי, מי יותר מי פחות.

כמובן. היו בנאסדק או דואליות, וזה לטעמי עדיין פרוקסי של השוק, לא חשיפה ישירה למדדים\מניות חוץ במסה. שם זה התחיל, בקיצור.

 

[SolidusMaximus]

אני לא יודעת על איזו קלות אתה מדבר, אולי כמה אלפי אנשי פיננסים היו מודעים לזה וזהו. יכול להיות שאנשי הבנקים ובתי ההשקעות והביטוח שילבו את זה בתיקי לקוחות (ללא הסבר והבנה מצד הלקוח) ויכול להיות שחגגו על זה בנוסטרו בלבד.
בתחילת שנות האלפיים אבא שלי רצה להשקיע בפעם הראשונה בחייו (קיבוצניק בשנות ה-70 לחייו). עברנו ביחד על מוספי הכלכלה של ידיעות אחרונות, בדפים האחורים היו רשומים כל האג"חים, המניות והקרנות של הבורסה הישראלית. מידע על משמעות כל נייר לא היה קיים באופן ציבורי. בחרנו 3 קרנות קישקוש כלשהו ועד 2008 הוא היה פותח כל יום את העתון לראות מה הן עשו. ב-2008 סגרתי את הקרנות והחזרתי לעו"ש בעקבות הידיעות המטרידות על מה שמתחולל בארה"ב. זה היה חודש-חודשיים לפני הקריסה הגדולה של ליהמן ברדרס. אם הייתי יודעת את מה שלמדתי ב-2013 מהסולידית - הייתי מחזירה חלק מהכסף לבורסה דרך קרן מחקה סנופי.
אגב, מתי היתה קרן מחקה ראשונה בישראל על השוק העולמי? ועל סטוקס 600 של אירופה?

חד משמעית זה החוסר ידע שאני מדבר עליו שהיה בציבור, ונבע ישירות מחוסר היתכנות טכנית בשנים קודם - זה היה ממש חדש.

בתחילת שנות האלפיים אבא שלי רצה להשקיע בפעם הראשונה בחייו (קיבוצניק בשנות ה-70 לחייו).

מה גרם לו לרצות להשקיע? מה היה הטריגר? כי אנחנו מדברים פה על חשיפה, טכנית כבר היה אפשר.

אגב, מתי היתה קרן מחקה ראשונה בישראל על השוק העולמי? ועל סטוקס 600 של אירופה?

זה כ"כ נישתי בעיני מנהלי ההון הישראלי והגישה שלהם ("תקנו מה שאנחנו אומרים בקרנות שלנו ותשתקו. רוצים סנופי? נוטוב, קחו") שאני מופתע שהיום בכלל יש.

 

[בת העמק]

מה גרם לו לרצות להשקיע? מה היה הטריגר? כי אנחנו מדברים פה על חשיפה, טכנית כבר היה אפשר.

רצה להשקיע כי הגיע קצת כסף מירושת קרוב משפחה רחוק, הקיבוץ כבר היה מופרט.
טכנית, לא היה מידע מאד זמין באינטרנט. אמנם כבר היה גוגל אבל היו מעט מאד אתרים ישראלים עם מידע נרחב לציבור. כשהוא בחר את הקרנות, התקשרנו לבנק והודענו להם (לא זוכרת אם היינו צריכים להגיע פיזית לפתוח תיק השקעות).

אבא שלי בנקאי, אני מניח שיש פה הטיה מובנית.

בהחלט