deussex
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 1/12/19
- הודעות
- 631
- דירוג
- 489
שלום חברים,
לאחר כמה שנים מאוד רציניות של התפתחות בעבודה, קניית דירה, כניסה לכושר לאחר שנים שהיה לי גוף לא משהו, ובשנתיים האחרונות, סידור הכספים לפי הסולידית ועשיית סדר (קריאת פורום, ספרים מומלצים, את כל הבלוג), הגעתי באמצע 2021 כשאני מרגיש סוג של ניקוי שולחן של כל הדברים שהטרידו אותי דאז - מה לעשות עם הכסף (סדר, שלא יאבד ערך וכו'), גוף רצוי, וכו'.
(פירסמתי כמה פוסטים במהלך התקופה, לפני זה בתחילת 2021, כשהייתי בשלהי לימוד הסולידית והיה מאוד אוברהלמינג, הרגשתי שאני כמו רובוט - ספורט, עבודה, לימוד.)
נמצא במצב שיש לי משכורת, הכנסה פאסיבית, ובמצב שבכל מקרה תהיה קורת גג לחיות ואיך להתקיים, גם ללא עבודה, או עם כל הכנסה כלשהי מינימלית. כלומר במצב של פשוט לעבוד לכיף, לצבור, ולהירגע יותר ויותר, ועם זאת, זה מה שאני חווה:
מאז היו לי כמה חודשים שחשבתי עם עצמי מה הלאה - הייתה נקודה מעניינת (+ קרוב לסוף שנות ה 30) שכנראה התחברה לתקופה המעניינת שאנשים שאחרי גיל 35 חווים הרבה פעמים.
הרגשתי מצד אחד סיפוק שהנה סגרתי לא מעט פרוייקטים שרציתי, מצד שני טיפה ריקנות.
ניסיתי לשלב איזשהו תחביב שהזנחתי בעברו, אבל או שעשיתי אותו יותר מדי, או משהו אחר, אבל זה לא מילא אותי, והמשכתי לחשוב.
עכשיו אני מרגיש את הצורך להתקדם בעבודה, מכיוון שאני מרגיש סטגנציה, תחושה שהחלה להתבשל בשנה האחרונה, אך במספר חודשים אחרונים נהיה לממש משהו שמגיע מהבטן.
אבל מה שכן, גם ההתמסרות לעבודה, וגם לימוד לראיונות לא ממלא אותי, אלא אפילו קצת מרוקן בטריות.
אני איפשהו מרגיש שאני רוצה לתת פוש בתחום הקריירה, מצד שני זה לוקח הרבה משאבים ממני (אולי קשור לתקופה הזאת של אחרי גיל 35 של ה mid crisis הידוע).
מצד שני זה גם לא ממלא אותי, יש לי את המוטיבציה אבל זה לוקח משאבים, ולא ממלא את הנפש. חסר משהו.
מצד שלישי, אני גם אומר לעצמי - שצריך להשקיע את הזמן בתקופה הקרובה ולא להתפזר, כדי ללמוד ולהתקדם.
אז אני בסוג של כלוב, שאני מרגיש שאני רוצה/חייב לעשות משהו, אבל זה מרוקן את אותי, ואני מוצא את עצמי שוב עם לוז אפור מאוד - לישון, לעבוד, ספורט, ללמוד.
כשאני מנסה להוסיף תחביב, אני מרגיש רגשות אשם שאני מבזבז זמן שאני יכול ללמוד או לעבוד בו, ובגלל שהרבה זמן לא התראיינתי, אני צריך הרבה מאמץ וזמן לחזור לשייפ.
לפעמים זה ממש מדכא, הלחץ הזה מכל הכיוונים, ואני לא יודע איך לצאת/לאזן את זה נכון. אני מגיע מעולם השיפור העצמי, כלומר זה תחום שתמיד עניין אותי, ואני חוזר לכל מיני ספרים שהיו לי בנושא, לוגית אני מבין את ההיגיון להישאר חיובי וכל העצות הטובות שיש שם, ואני גם עושה מדיטציות ושומע תכנים בעיקר של יוגה וגורואים הודיים, אבל אני לא מרגיש שיפור מיידי, פרט להרגשה שזה שאני לומד את זה, מתישהו יעזור לי לשחרר.
בקיצור מרגיש שאני מלחיץ את עצמי, עד לאיבוד כיף ורצון, בזמן שלדעתי אני אמור להיות בתקופה שהיא מאוד טובה.
לאחר כמה שנים מאוד רציניות של התפתחות בעבודה, קניית דירה, כניסה לכושר לאחר שנים שהיה לי גוף לא משהו, ובשנתיים האחרונות, סידור הכספים לפי הסולידית ועשיית סדר (קריאת פורום, ספרים מומלצים, את כל הבלוג), הגעתי באמצע 2021 כשאני מרגיש סוג של ניקוי שולחן של כל הדברים שהטרידו אותי דאז - מה לעשות עם הכסף (סדר, שלא יאבד ערך וכו'), גוף רצוי, וכו'.
(פירסמתי כמה פוסטים במהלך התקופה, לפני זה בתחילת 2021, כשהייתי בשלהי לימוד הסולידית והיה מאוד אוברהלמינג, הרגשתי שאני כמו רובוט - ספורט, עבודה, לימוד.)
נמצא במצב שיש לי משכורת, הכנסה פאסיבית, ובמצב שבכל מקרה תהיה קורת גג לחיות ואיך להתקיים, גם ללא עבודה, או עם כל הכנסה כלשהי מינימלית. כלומר במצב של פשוט לעבוד לכיף, לצבור, ולהירגע יותר ויותר, ועם זאת, זה מה שאני חווה:
מאז היו לי כמה חודשים שחשבתי עם עצמי מה הלאה - הייתה נקודה מעניינת (+ קרוב לסוף שנות ה 30) שכנראה התחברה לתקופה המעניינת שאנשים שאחרי גיל 35 חווים הרבה פעמים.
הרגשתי מצד אחד סיפוק שהנה סגרתי לא מעט פרוייקטים שרציתי, מצד שני טיפה ריקנות.
ניסיתי לשלב איזשהו תחביב שהזנחתי בעברו, אבל או שעשיתי אותו יותר מדי, או משהו אחר, אבל זה לא מילא אותי, והמשכתי לחשוב.
עכשיו אני מרגיש את הצורך להתקדם בעבודה, מכיוון שאני מרגיש סטגנציה, תחושה שהחלה להתבשל בשנה האחרונה, אך במספר חודשים אחרונים נהיה לממש משהו שמגיע מהבטן.
אבל מה שכן, גם ההתמסרות לעבודה, וגם לימוד לראיונות לא ממלא אותי, אלא אפילו קצת מרוקן בטריות.
אני איפשהו מרגיש שאני רוצה לתת פוש בתחום הקריירה, מצד שני זה לוקח הרבה משאבים ממני (אולי קשור לתקופה הזאת של אחרי גיל 35 של ה mid crisis הידוע).
מצד שני זה גם לא ממלא אותי, יש לי את המוטיבציה אבל זה לוקח משאבים, ולא ממלא את הנפש. חסר משהו.
מצד שלישי, אני גם אומר לעצמי - שצריך להשקיע את הזמן בתקופה הקרובה ולא להתפזר, כדי ללמוד ולהתקדם.
אז אני בסוג של כלוב, שאני מרגיש שאני רוצה/חייב לעשות משהו, אבל זה מרוקן את אותי, ואני מוצא את עצמי שוב עם לוז אפור מאוד - לישון, לעבוד, ספורט, ללמוד.
כשאני מנסה להוסיף תחביב, אני מרגיש רגשות אשם שאני מבזבז זמן שאני יכול ללמוד או לעבוד בו, ובגלל שהרבה זמן לא התראיינתי, אני צריך הרבה מאמץ וזמן לחזור לשייפ.
לפעמים זה ממש מדכא, הלחץ הזה מכל הכיוונים, ואני לא יודע איך לצאת/לאזן את זה נכון. אני מגיע מעולם השיפור העצמי, כלומר זה תחום שתמיד עניין אותי, ואני חוזר לכל מיני ספרים שהיו לי בנושא, לוגית אני מבין את ההיגיון להישאר חיובי וכל העצות הטובות שיש שם, ואני גם עושה מדיטציות ושומע תכנים בעיקר של יוגה וגורואים הודיים, אבל אני לא מרגיש שיפור מיידי, פרט להרגשה שזה שאני לומד את זה, מתישהו יעזור לי לשחרר.
בקיצור מרגיש שאני מלחיץ את עצמי, עד לאיבוד כיף ורצון, בזמן שלדעתי אני אמור להיות בתקופה שהיא מאוד טובה.