יש הרבה גישות שאפשר לקחת כדי לטפל בזה, ולא מעט גישות כבר הוזכרו כאן. מה שטרם הוזכר:
1. כל דבר שיש לנו בחיים האלה מלבד עצמנו, מוריד מהחופש שלנו. אפילו אנשים. אבל בטח רכוש. כל דבר שחשוב לנו, מוריד לנו מהחופש. כל דבר שאנחנו דואגים לו, מתעסקים בו, מממנים אותו, מוריד לנו מהחופש. אם אני אקום מחר בבוקר ולא יהיה לי כלום, אני אהיה יותר חופשי מאשר כרגע, כשיש לי מעט רכוש. האם אני אהיה יותר מאושר? אפשר רק לנחש, לכן שאלת האושר בהקשר של מינימליזם או אנטי-צרכנות לא רלוונטית כל כך.
2. אושר וסבל זה שני צדדים של אותו מטבע. אושר נובע משחרור של סבל. זה הרגע הזה שאתה משתחרר מהכבלים שלו ויוצא לחופשי. זה מאוד נקודתי בד"כ, כי אושר נוגע בנקודה מסוימת וספציפית ולכן הוא מתרחש בנקודה ספציפית במרחב ובזמן ועובר מהר. אושר זה לא state, זה moment. והוא מאוד מאוד בר חלוף. צריך לשאוף למזעור הסבל. להיות חופשי כמה שאפשר זה בהחלט מזעור של סבל.
3. אני חושב ככה: הצרכים הקיומיים שלנו הם הדבר החשוב ביותר. הם עולים הכי מעט כסף ונותנים לנו הכי הרבה בתמורה. היחס בין עלות לתועלת הוא מדהים. אבל זה גרף שיורד מהר מאוד. ככל שאנחנו קונים משהו שאנחנו פחות צריכים (אבל צריכים באמת, לא בכאילו), כך הוא הרבה פעמים יהיה יותר יקר וייתן לנו פחות בתמורה. ההנאה שאנחנו מפיקים ממימוש הצרכים הקיומיים - אוכל בסיסי, מגורים בסיסיים (גם דירה 2-3 חדרים בהשכרה נותנת מענה כמו בית גדול ויקר ברכישה) היא שלמה. אם לא ניתן מענה לצרכים האלה, אולי נמות. זה חתיכת הפסד. לעומת זאת, אם לא נצרוך שטויות, לא יקרה כלום, מלבד זה שנוציא הרבה כסף ונקבל בערך 0 בתמורה. אז הסכום הראשוני שאנחנו מוציאים על קיום נותן לנו הכל, את החיים שלנו, בעבור לא הרבה כסף, לעומת צרכנות טיפשית שעולה המון (גאדג'טים, בגדים, אקססוריז, מכוניות, כל מיני שונות ו-what have you) ולא מקבלים ממנה שום דבר. זה הבסיס להתנהלות צרכנית נבונה. מינימליזם זה פשוט חלק מזה.
