1. לא נכון קטגורית, אולי חלקו, לפעמים.
כמו שאמרתי, המינוח "אג"ח" בעייתי משום שיש הרבה סוגי אג"ח. קצת כמו להגיד "מניות צומחות בממוצע 10% בשנה", תלוי איזו.
אג"ח ממשלתי, במיצוע (קרי: בינוני, לא ארוך בעל סיכון ריבית מוגבר, ולא קצר שאין בו כמעט תזוזה), נוטה לעלות בעת משבר מנייתי כל עוד אין לחצים נגדיים (למשל: העלאת ריבית).
זה (גם?) בגלל שיש בריחה מנכסי סיכון ונהירה אל נכסי "סיכון מופחת" או "safe haven" (כמובן, הכל יחסי).
ניתן לומר שכשאנשים אומרים "אג"ח" מה שיש להם בראש זה אג"ח ממשלתי, כי הוא בד"כ מונגד למניות שהן "מסוכנות". אבל זה כבר משתנה בין אדם לאדם.
המאפיין הבסיסי של אג"ח הוא הבטחון היחסי, שכל עוד המנפיק לא קורס (או מסתפר), אתה יכול לדעת בדיוק כמה תקבל, ומעניין את הסבתא שלך מה המצב הפיננסי של החברה.
מנוטרל כמעט לגמרי האפקט הפסיכולוגי כאן, אם מחכים לפדיון. פה יש כמעט רק פיננסים, וגם זה רק ברמה בינארית כמעט של יכול-לשלם, לא-יכול-לשלם (כמעט, כי יש תספורות).
זה כמובן לא אומר שאנשים יברחו לאג"ח זבל כשיש משבר, ולכן הוא לא נכס מפלט קלאסי שעולה במשבר, אבל בהשוואה למניות של אותן חברות זבל, הוא עדיין בטוח יותר.