אני חושב שזה מתחבר לשרשור על
״התאבדות״ על חברת סטרטאפ שנפתח לפני כמה ימים. קרא את התגובות, רב המגיבים די סקפטיים לגבי הצלחת חברות קטנות
קראתי, גם אני מכיר את הסטטיסטיקה.
במקרה של השרשור שציטטת, מדובר בעובד שצריך לצבור כמה שיותר ניסיון רלוונטי. שכר ואופציות הן שיקולים מסדר שני.
אולי אזקק את הטענות שלי.
1. נאמר פה שאין סיבה להתייחס לאופציות לא סחירות, אלא לתת להן שווי אפס. אני לא מסכים. אני לא טוען שאני יודע איך לכמת את השווי, זה הרי תלוי באהבת הסיכון של כל אחד ואחת. אני טוען רק שזאת טעות להתעלם מקיומן.
2. כתוצאה מהטענה הקודמת, ניתן להסיק שתגמול במזומן וללא אופציות תמיד עדיף. רון אמר שהוא מזניח את האופציות לחלוטין בחישוב TC. גם כאן אני לא מסכים. דוגמא 1: ברמת מיסוי גבוהה, אעדיף לקבל תגמול הוני גבוה יותר על חשבון הפירותי. דוגמא 2: כשארצה להראות שיש לי skin in the game, מה שבתקווה יוביל לקידום מהיר יותר ואחריות גדולה יותר, אעדיף תגמול הוני.
האם אנחנו חלוקים לגבי זה?
במקרה האישי שלי, שכנראה לא רלוונטי לרוב האנשים פה, אני מנסה ליצור סוג של VC ביתי על פני העשורים הקרובים. גם אם נסכים שרוב קרנות הון הסיכון מפסידות למדד,
1. אני לא משקיע כסף אלא זמן. אם הייתי מקבל שכר על הזמן הזה, הייתי מחזיר למדינה כמעט 50% ממנו.
2. אני מתמקד רק בחברות המפתחות טכנולוגיות בהן אני מומחה ולכן יכול להעריך את החדשנות טוב יותר מכל VC.
3. אני לא צריך לשלם דמי ניהול על שלל סוגיו כמו שהייתי משלם כמשקיע, מה שהופך את התשואה לגבוהה יותר.
4. העובדה שאני מראה skin in the game מול היזמים מסייעת לי במיקוח על גובה התגמול ההוני.
5. מבחינתי, הצלחה של חברה אחת תספק אותי (בעיקר תחושת הצלחה, אבל גם כלכלית) יותר מעוד כמה עשרות אלפי עד מאות אלפי שקלים ברוטו. גם אם התוחלת נמוכה יותר. בפאן הזה של החיים, אני מה שנקרא "אוהב סיכון".
קצת נישתי, אבל רציתי להסביר למה אמרתי שהמצב מורכב יותר מ
את רכיב אופציות אני לא מתמחר כפנטהאוס בתל אביב, אלא כחמוצים.
אחרת פשוט הנוסחא לחישוב TC טיפה שונה:
TC = שכר ברוטו + בונוסים + מענק חתימה + חמוצים
