קצת על עצמי: בשנות ה30 המוקדמות ורווק, עובד בהייטק - התוכנית המקורית שלי הייתה לפרוש בשנות ה40 המוקדמות. אבל לאחר פריצת דרך בקריירה בכמה השנים האחרונות ההכנסה שלי קפצה בצורה שלא חזיתי אחרי שעשיתי שינוי תחום והצלחתי מאוד מהר בתחום החדש.
כרגע אני לא עובד (התפטרתי לאחרונה) יש לי חסכונות בשווי של בערך 1.9 מיליון שקלים כשבערך חצי מושקע במניות עוד חלק באג"ח ועוד חלק שוכב בעו"ש ( קצבה חודשית של 6,300 לפני מיסים לפי חוק ה-4%). הבעיה הרצינית היא שאני לא מאושר, על הנייר יש לי הכל בחיים (אולי למעט מערכת יחסים זוגית שאני אהיה מרוצה ממנה - אני יוצא עם בחורות אבל לא מצאתי מישהי שאני באמת אתלהב ממנה) אני מאוד מצליח ומוערך מקצועית, בקשר מצויין עם המשפחה שלי - כשעבדתי אז לא עבדתי שעות מטורפות, יש לי חברים שאני אוהב ופוגש כל שבוע. ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, לעשות כושר בצורה מסודרת ולסדר את התזונה שלי, חייתי באיכות חיים מאוד גבוהה (הייתי מוציא 15 אלף שקל בחודש בממוצע) וזה עדיין לא עזר, אני פשוט מרגיש לא טוב בצורה יומיומית.
את העבודה שלי ממש אהבתי בהתחלה, אפילו הייתי משקיע זמן בלחשוב עליה בסופ"שים - אבל למרבה האירוניה ככל שהצלחתי יותר ויותר ככה ירדה המוטיבציה שלי, הרגשתי שהפסקתי ללמוד ואני בעיקר מלמד ועושה אימפלמנטציה ולא מתפתח מקצועית, מעבר לזה היה לי קשה להתמודד עם הלחץ והתנודתיות שהייתה כרוכה בתחום שלי. אז בשנה וחצי האחרונה שבה כמעט כל בוקר נשארתי במיטה איזה שעה וחצי עם מחשבות קשות לפני שיצאתי לעבודה, החלטתי להתפטר. ואני לא עובד כבר חודש וקצת חושב על החיים. יש לי כבר עכשיו כמה הצעות שמחכות לי על השולחן מחברות מובילות במשכורות מאוד גבוהות אבל פשוט לא בא לי להמשיך לעבוד, אני מרגיש שאם אני אמשיך באותה הדרך התוצאות יהיו זהות והעובדה שיש לי פתאום כרית כספית מפחיתה את החרדה שלי מלהיות מרושש (מה שכמו כל אחד יודע הרבה פעמים מהווה את המוטיבציה האמיתית לללכת לעבודה שאתה כבר לא נהנה ממנה).
בגדול יש לי כמה אופציות שאני מתחבט ביניהן עכשיו:
א. למצוא עבודה בחצי משרה (זה יכול להיות אפשרי בסיטואציה שלי) בשכר גבוה ולהמשיך לחיות באיכות חיים גבוהה כמו שאני חי עכשיו, (כל המשכורת כנראה תצא על הוצאות) אבל להשתמש בזמן שהתפנה לי כדי לעשות יותר דברים שאני נהנה מהם.
ב. לפרוש במדינה זולה בחו"ל, אבל אני לא מרגיש בנוח עם האופציה הזאת כי אני לא מרגיש שחסכתי מספיק. אני חושב שיהיה לי יותר נוח עם 3 מיליון.
ג. האופציה שאני הכי אוהב עד עכשיו: לעבור לחו"ל ולעבוד בחצי משרה מרחוק (גם אפשרי, אבל לא בטוח לגמרי שאצליח לעשות את זה לאורך זמן, תלוי כמה אוכל למצוא לקוחות).
ד. עוד אופציה היא למצוא עבודה אחרת במשרה מלאה ולסחוב עוד כמה שנים עד שאוכל לפרוש לגמרי בראש שקט, אבל אני מרגיש שחוק ועייף - ולא בא לי שהשנים הכי טובות שלי יעברו באומללות.
ה. לעשות הסבת מקצוע לתחום אחר שמעניין אותי ולהתחיל שוב מלמטה.
הבעיה שאני שוכר עכשיו דירה ממש טובה בתל אביב (וזה בלאגן למצוא דירה נורמלית בתל אביב) שכבר ריהטתי שלא בא לי לוותר עליה (אם אני נשאר בארץ), ואם אנסה לגור בחו"ל ובסוף אחליט שאני כן רוצה לחזור לארץ אני עוד פעם אצטרך לעבור את הלוגיסטיקה הנוראית של למצוא דירה בתל אביב. אני חושב לאחסן פשוט את התכולה אבל גם זה יגרור עלויות נוספות ואם ארצה להישאר בחו"ל אצטרך בסוף גם ככה למכור אותם.
מעבר לזה אני יודע שבד"כ אומרים שהכי חשוב זה מערכות היחסים במקרה שבו לא טוב לך בחיים, ואני מרגיש שכל מערכות היחסים שלי נמצאות בארץ. אבל מצד שני אני מרגיש שאני צריך שינוי רציני בחיים שלי וכבר הרבה זמן רציתי לנסות לגור בחו"ל, ואני לא בטוח שרק להחליף עבודה יעזור לי.
עוד משהו: אני די בטוח שאני לא ארצה ילדים - אבל אולי אהיה מעוניין בלהתחתן.
אולי מישהו עבר התחבטויות דומות והיה מעוניין לשתף?
כרגע אני לא עובד (התפטרתי לאחרונה) יש לי חסכונות בשווי של בערך 1.9 מיליון שקלים כשבערך חצי מושקע במניות עוד חלק באג"ח ועוד חלק שוכב בעו"ש ( קצבה חודשית של 6,300 לפני מיסים לפי חוק ה-4%). הבעיה הרצינית היא שאני לא מאושר, על הנייר יש לי הכל בחיים (אולי למעט מערכת יחסים זוגית שאני אהיה מרוצה ממנה - אני יוצא עם בחורות אבל לא מצאתי מישהי שאני באמת אתלהב ממנה) אני מאוד מצליח ומוערך מקצועית, בקשר מצויין עם המשפחה שלי - כשעבדתי אז לא עבדתי שעות מטורפות, יש לי חברים שאני אוהב ופוגש כל שבוע. ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, לעשות כושר בצורה מסודרת ולסדר את התזונה שלי, חייתי באיכות חיים מאוד גבוהה (הייתי מוציא 15 אלף שקל בחודש בממוצע) וזה עדיין לא עזר, אני פשוט מרגיש לא טוב בצורה יומיומית.
את העבודה שלי ממש אהבתי בהתחלה, אפילו הייתי משקיע זמן בלחשוב עליה בסופ"שים - אבל למרבה האירוניה ככל שהצלחתי יותר ויותר ככה ירדה המוטיבציה שלי, הרגשתי שהפסקתי ללמוד ואני בעיקר מלמד ועושה אימפלמנטציה ולא מתפתח מקצועית, מעבר לזה היה לי קשה להתמודד עם הלחץ והתנודתיות שהייתה כרוכה בתחום שלי. אז בשנה וחצי האחרונה שבה כמעט כל בוקר נשארתי במיטה איזה שעה וחצי עם מחשבות קשות לפני שיצאתי לעבודה, החלטתי להתפטר. ואני לא עובד כבר חודש וקצת חושב על החיים. יש לי כבר עכשיו כמה הצעות שמחכות לי על השולחן מחברות מובילות במשכורות מאוד גבוהות אבל פשוט לא בא לי להמשיך לעבוד, אני מרגיש שאם אני אמשיך באותה הדרך התוצאות יהיו זהות והעובדה שיש לי פתאום כרית כספית מפחיתה את החרדה שלי מלהיות מרושש (מה שכמו כל אחד יודע הרבה פעמים מהווה את המוטיבציה האמיתית לללכת לעבודה שאתה כבר לא נהנה ממנה).
בגדול יש לי כמה אופציות שאני מתחבט ביניהן עכשיו:
א. למצוא עבודה בחצי משרה (זה יכול להיות אפשרי בסיטואציה שלי) בשכר גבוה ולהמשיך לחיות באיכות חיים גבוהה כמו שאני חי עכשיו, (כל המשכורת כנראה תצא על הוצאות) אבל להשתמש בזמן שהתפנה לי כדי לעשות יותר דברים שאני נהנה מהם.
ב. לפרוש במדינה זולה בחו"ל, אבל אני לא מרגיש בנוח עם האופציה הזאת כי אני לא מרגיש שחסכתי מספיק. אני חושב שיהיה לי יותר נוח עם 3 מיליון.
ג. האופציה שאני הכי אוהב עד עכשיו: לעבור לחו"ל ולעבוד בחצי משרה מרחוק (גם אפשרי, אבל לא בטוח לגמרי שאצליח לעשות את זה לאורך זמן, תלוי כמה אוכל למצוא לקוחות).
ד. עוד אופציה היא למצוא עבודה אחרת במשרה מלאה ולסחוב עוד כמה שנים עד שאוכל לפרוש לגמרי בראש שקט, אבל אני מרגיש שחוק ועייף - ולא בא לי שהשנים הכי טובות שלי יעברו באומללות.
ה. לעשות הסבת מקצוע לתחום אחר שמעניין אותי ולהתחיל שוב מלמטה.
הבעיה שאני שוכר עכשיו דירה ממש טובה בתל אביב (וזה בלאגן למצוא דירה נורמלית בתל אביב) שכבר ריהטתי שלא בא לי לוותר עליה (אם אני נשאר בארץ), ואם אנסה לגור בחו"ל ובסוף אחליט שאני כן רוצה לחזור לארץ אני עוד פעם אצטרך לעבור את הלוגיסטיקה הנוראית של למצוא דירה בתל אביב. אני חושב לאחסן פשוט את התכולה אבל גם זה יגרור עלויות נוספות ואם ארצה להישאר בחו"ל אצטרך בסוף גם ככה למכור אותם.
מעבר לזה אני יודע שבד"כ אומרים שהכי חשוב זה מערכות היחסים במקרה שבו לא טוב לך בחיים, ואני מרגיש שכל מערכות היחסים שלי נמצאות בארץ. אבל מצד שני אני מרגיש שאני צריך שינוי רציני בחיים שלי וכבר הרבה זמן רציתי לנסות לגור בחו"ל, ואני לא בטוח שרק להחליף עבודה יעזור לי.
עוד משהו: אני די בטוח שאני לא ארצה ילדים - אבל אולי אהיה מעוניין בלהתחתן.
אולי מישהו עבר התחבטויות דומות והיה מעוניין לשתף?
