על רקע הזינוק הדרמטי במספר הקוראים והמגיבים באתר בימים האחרונים, אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שיתכן שלא הובנו כהלכה באשר לייעוד האתר.

1. הבלוג הזה הוא לא מיסיון

יש אנשים המנסים להציג אותי כמטיפה העומדת בשער ומנסה להמיר את ההמונים לחיי עוני וסגפנות עם קורטוב של אנטי-נטאליזם.

זו טעות הנובעת מפרשנות לא נכונה של הרעיונות המובאים בבלוג הזה, המבוססים רובם ככולם על הפילוסופיה של ג'ייקוב פיסקר (ERE – Early Retirement Extreme).

פיסקר עצמו מקדם את ERE עם זווית אידיאולוגית, אתית וסביבתנית מוצקה. בפוסט המצוין שכתב כאן, לדוגמה, הוא קושר בין ERE לבין שיא תפוקת הנפט והחשש כי המערכת הקפיטליסטית תקרוס בעשורים הקרובים על רקע הידלדלות עתודות הנפט בעולם.

לשיטתו של פיסקר, ההישענות עצמית, הפיתוח האישי, החיסכון הקפדני ואימוץ הגישה האנטי צרכנית מתגבשים לכדי שלם אידיאולוגי המהווה הדרך הטובה ביותר, אם לא היחידה, לשרוד בעולם העובר רגרסיה איטית חזרה לימי הביניים.

בעוד שאני מסכימה עם רוח דבריו, הפרשנות שלי פחות חד משמעית, והאמונה שלי באיתנות הקפיטליזם חזקה משלו.

מבחינתי ERE היא לא אידיאולוגיה שיש להפיצה ברבים כדי להציל את עתיד כדור הארץ. לכל היותר מדובר בבחירה אישית, כמעט אנוכית: הבחירה להשתמש ביכולותיי ובמשאבים העומדים לרשותי כדי למקסם את הזמן שלי עלי אדמות, במקום למכור זמן תמורת כסף.

ואם ניתן לזה ביטוי גרפי:

זוהי תמצית הבלוג הזה. לא אידיאולוגיה, לא תעמולה ולא נעליים.

כולנו מתנהגים אחרת ולכל אחד יש שאיפות אחרות. יהיה זה יומרני ואף טיפשי מצדי לנסות לכפות שבלונה אידיאולוגית נוקשה על כל אדם באשר הוא.

ידוע לי על אנשים שהרעיונות כאן גרמו להם לשנות את אורח חייהם ולחיות אחרת. לעומתם, ישנם אנשים שימשיכו לעבוד ולצרוך על גיל 67, פשוט כי אינם מכירים, או מסרבים להכיר, באפשרות לחיות אחרת. זה בסדר גמור וזוהי זכותם המלאה.

אם להיות כנה לגמרי, הבחירה שתבחרו לא באמת משנה לי. אני הרי לא מכירה אתכם.

אם הבלוג הזה גרם לכם לחשוב, לקחת אחריות אישית על הכסף שלכם ולחסוך יותר – מה טוב (*).

אם לעומת זאת מתחשק לכם לכלות את זמנכם בהתנצחות עם פרסונה אקראית באינטרנט ולהוכיח לה השכם והערב מדוע סגנון החיים שאימצה אינו אפשרי, מנוגד להיגיון ומוליך את הציבור שולל – ובכן, גם זה טוב, ובלבד שתמשיכו לצרוך ולממן את החברות שבהן אני משקיעה. 🙂

קיצורו של דבר – אני לא כופה על אף אחד לגלוש הנה, כמעט ולא מתעסקת בקידום האתר במנועי חיפוש ודוחה על בסיס קבוע בקשות להרצות ולהתראיין גם לעיתונים הכלכליים המובילים בישראל. האמינו לי – הזינוק בכמות הגולשים לאתר גורם לי לאי-נוחות יותר משהוא מסב לי נחת.

במילים אחרות, I am not the messiah, HONESTLY.

2. הבלוג הזה הוא לא עממי

פיסקר הוכיח מבחינה מתמטית כי כל אדם שחוסך חלק נכבד מהונו ולומד לחיות על מעט כסף יכול לפרוש תוך פרק זמן קצר מאוד, לא משנה מהי רמת הכנסתו. ניסיתי להמחיש זאת גם בפוסט הקודם.

אני מאמינה שהמשפט הבא, המופיע בעמוד הראשי של האתר, תקף לכל אדם באשר הוא: "הנחת היסוד כאן היא שכל אדם יכול וצריך לקחת אחריות אישית לגורלו הכלכלי, לצרוך פחות, לחסוך יותר ולהשקיע את כספו בתבונה."

זה לא אומר, כמובן, שהבלוג הזה פונה לכל עם ישראל. קהל היעד העיקרי של האתר הוא קרייריסטים משכילים ומופנמים המשתכרים היטב ויחד עם זאת מאסו בשיעבוד לעבודה.

הבלוג הזה אינו פותר, ואינו מנסה לפתור את מצוקותיהם של מי שמזלם שפר עליהם פחות ממני: אנשים שצברו חובות, אויבים, 3+ ילדים, התמכרויות, עבר פלילי, מחלות, אבטלה, שכר נמוך וכו'.

חשוב לי להדגיש את זה, מפני שכשאנשים כאלה רואים מישהי שחיה טוב מאוד על סכום שהם עצמם מתקשים לסגור איתו את החודש, הם מתרגזים, וכשהם מתרגזים הם לא בוחלים באמצעים, בכינויים וברעל. קראו את התגובות ל-2-3 הפוסטים האחרונים כדי להבין את כוונתי.

הקורבנוּת, הפטאליזם, הבכי והנהי, הרחמים העצמיים, חוסר האונים, ההוצאות המיותרות, הבחירה המודעת-לא-מודעת להישאר בביצת החוב הצרכנית, ההתעלמות הבוטה מאחריות אישית, התלות באחר והאשמתו, הסירוב העיוור לפיתרונות מוכחים והפחד הנורא מהאחריות הנלווית לחופש – כל אלה לא מותירים מקום לספק.

אלו הם הצלילים הקצובים שאפיינו את מחאת 2011, והם מפעמים גם כאן. כל זמן שאתם אוטמים את אוזניכם, תוכלו להפיק מעט מאוד תועלת מהאתר הזה.

3. הבלוג הזה הוא לא דמוקרטיה

לשמחתי, הבלוג מושך הרבה מאוד אנשים אינטליגנטים משני צדי המתרס.

סך הידע המצטבר בתגובות ערכי לאין שעור מתוכן הפוסטים שאני מפרסמת כאן. זוהי המשמעות האמיתית של "חוכמת ההמונים".

כליברטריאנית, חירות הביטוי עבורי היא ערך עליון. אני מעודדת דיון פתוח ופורה ומאפשרת גם לקולות אופוזיציונים להישמע, כל זמן שהמגיב הגון מספיק כדי לקרוא לעומק את התכנים ויודע להסביר (גם לעצמו) על בסיס מה הוא מתנגד לרעיונות המובעים כאן.

נראה, עם זאת, שיש קומץ עיקש במיוחד בבלוג הזה שמנצל את האפשרות להגיב כאן כדי להפגין "ידע" שרק מוכיח את בורותו.

הטובים שבהם עושים זאת בנימוס – אבל הם חוזרים על עצמם, טועים ומטעים. הגרועים שבהם בוטים וגסים, ואני לא צריכה הזמנה מיוחדת כדי למחוק את התגובות שלהם.

(אם אתם תוהים אילו תגובות אני מוחקת, כנסו לכתבה טיפוסית ב-ynet העוסקת במצב הכלכלי בישראל. מומלץ להצטייד בשקיות הקאה).

אני מבקשת להבהיר: הבלוג הזה הוא לא דמוקרטיה. אמחק כל תגובה פוגענית או טיפשית — או כל תגובה שארצה, לצורך העניין.

אתם מקבלים כאן תוכן ללא עלות שנועד לפתוח לכם את הראש. אני משקיעה שעות בכתיבה, מפרסמת פוסט חדש כמעט כל יומיים, נמנעת משיתוף פעולה עסקי כדי לשמור על עצמאות האתר (**), ומקדישה פרק זמן לא מבוטל לתחזוקה הכללית שלו. די מתסכל לגלות בתום פוסט ארוך רצף של תגובות שכל תכליתן לפגוע ולהשפיל.

האתר הזה לא הוקם בשביל אותו קומץ. הוא הוקם בשביל אלה מכם ששולחים לי מיילי תודה.

לסיכום, כשאתם מבקרים כאן, זכרו שאתם אורחים בבית שלי, ונדרשים להתנהג לפי הכללים שאני קובעת.

דעו שכל מה שאתם כותבים עלול להימחק בהינף אצבע. ראו זאת בבחינת אזהרה כללית למדיניות התגובות באתר הזה. אינני מתכוונת לאפשר ל"סולידית" להפוך לזירת התגוששות נוטפת רעל מהסוג שמאפיין את זירת התגובות בוואלה, מאקו ו-YNET. אם אתם נהנים לריב עם אנשים זרים באינטרנט, תוכלו לעשות זאת בטריליון אתרים נוספים. לא אצלי. 

סטטיסטית, רוב המבקרים באתר הזה לא כותבים או קוראים תגובות — כך שהנ"ל לא נוגע אליכם. אם אתם חדשים כאן, אני מתנצלת על כך שאתם צריכים לקרוא את זה – זה לא אופייני. 🙂

(*) יתכן שזה המקום להתייחס לשאלה "מה יקרה אם כולם יבחרו כמוך". ובכן, גם בהינתן התממשות של תרחיש בדיוני שכזה (קרי, המוני בית ישראל מתחילים לחסוך באגרסיביות 75% מהכנסתם ואגב כך פורשים תוך פחות מעשור), אני מאמינה שהמשק יסתגל באופן דינאמי. הריבית (מחיר הכסף) תרד ככל שאנשים יחסכו יותר, הביקוש למוצרים איכותיים (ששורדים שנים) יעלה, תעשיית הפרסום תקרוס, ואנשים יאלצו לפתח כישורים אמיתיים במקום להסתמך על פתרונות מהחנות. נכון, ההכנסות שלי משוק ההון תרדנה, אבל סביבה אולטרא-דפלציונית מסוג זה מטיבה עם מי שחסך והפרוטה בידו.

(**) לידיעת הטרול הטורדני המתקרא "אחד" שמציק לי לגבי העניין – הכנסה מאדסנס לא מכסה בהרבה את ההוצאה על תחזוקת האתר, שרק תגדל על רקע הצורך להרחיב את קיבולת הגלישה. דין וחשבון באשר להכנסותיי אני חייבת רק לרשויות המס, ולא לאף אחד אחר, בטוח שלא לך.